הפגנות | דעה

סוף לשלטון הפוליטיקאים שהזניחו את הציבור

יצאנו להפגין בירושלים ובכל רחבי הארץ כדי לדרוש שלטון שעוסק בדאגה לאזרח ולא לעצמו, ולהפסיק את הזנחת השירותים החברתיים

המשטרה מתיזה מים על מפגינים ליד בית ראש הממשלה בבלפור בירושלים  / צילום: Oded Balilty, AP
המשטרה מתיזה מים על מפגינים ליד בית ראש הממשלה בבלפור בירושלים / צילום: Oded Balilty, AP

ההלם הציבורי מהתנהלות ממשלת ישראל, ובעיקר העומד בראשה, ביחס למשבר הקורונה הוא שמוציא ההמונים להפגנות. עד משבר הקורונה קל היה לבדל בין תומכי נתניהו למתנגדיו, להגדיר את כל המאבק כדיון של ימין נגד שמאל, ולהכפיף את כל העובדות והנימוקים לקמפיין יח"צני ופוליטי.

משבר הקורונה יצר רעידת אדמה. בעוד שבתחילתו חיפש רוב הציבור את הדרך המהירה לחזור לשגרה שקדמה למשבר, הרי שהתארכותו, כמו גם דרך ניהולו, חשפה תמונה עגומה וקשה של רמת המגזר הציבורי והשירותים הירודים לאזרח. לאורך תקופה טענתי שכאזרחים מגיע לנו יותר, ועכשיו מתברר לכולם לאור השמש, שהפוליטיקאים שלנו הזניחו ושכחו אותנו במשך שנים, וממש בגדו בחובתם לאזרחים.

אנשים מתו, ועוד ימותו, בגלל שמערכת הבריאות הוזנחה במשך שנים ולא נמצאה מוכנה. כמקח וממכר פוליטי, הופקדה מערכת הבריאות בידי אדם שמאמין שבריאותנו בידי הקדוש ברוך הוא, ולא בידי רופאים ומומחים. פוליטיקאים אחרים העדיפו לסגור את המדינה ואת תל אביב ולהמית עלינו אסון כלכלי, במקום להתמודד עם בני ברק ואלעד.

ד"ר יפעת שאשא ביטון, האישה מהעיר שמשעממת את ביבי, הודחה למעשה מראשות ועדת הקורונה בכנסת, במהלך מתנשא וסקסיסטי, רק כיוון שהתבלבלה והעזה לחשוב שתפקידה לשרת את הציבור ולא את המלך.

הקורונה חשפה טיפול כושל במשבר, בידי ראש ממשלה שתמרן בין העובדות, ניצל אותו לקמפיין פוליטי של האדרת יכולותיו בפני הציבור, ואף ניצול אותו לרמיסת הנורמות הדמוקרטיות.

התרבות של לזרוק על הציבור את האחריות והעלויות לכישלונות הממשלה צריכה לעבור ממקומותינו מיד, וזה מה שהציבור אומר עכשיו לממשלה. גישת האדונים והנתינים, שצריכים להעריץ ולציית בצורה עיוורת לפוליטיקאים השטופים את מוחם בכלי התקשורת והרשתות, עברה מהעולם, אומרים המפגינים בכאבם, בזעמם ובחששם. זה לא רק ביבי, זה שלטון רקוב של אומרי הן ומלחכי פנכה שצריך להסתלק, אומרים המפגינים.

איננו רוצים אימהות חד הוריות שלא יכולות להביא אוכל לילדיהן. איננו רוצים עוד מתאבדים שלא עומדים בבושה של חרפת רעב למשפחתם. איננו רוצים עובדות ועובדים סוציאליים שבכוחותיהם האחרונים מנסים להציל את שולי החברה שלנו, והממשלה לא סופרת אותם. איננו רוצים עצמאיים ושכירים שומרי חוק, משלמי מיסים ומשרתי מילואים, שבעת צרה מגלים שאיש מהממשלה והעומד בראשה לא דאג להם ליום סגריר.

עכשיו כשהחרב התהפכה, והקרקע רועדת תחת נתניהו ועושי דברו המתקראים שרים, הם מנסים בכל יום ובכל דרך לשחד הציבור במתנות כיד המלך.

זה לא יעזור להם, כי הציבור אומר להם בבלפור, בקיסריה, בגשרים ובכנסת - הבנו, אתם כבר שכחתם ואתם כבר לא יודעים כיצד לנהל וכיצד לשרת אותנו. לכו הביתה כי מגיע לנו יותר, מגיע לנו משהו חדש.

הכותב הוא אלוף פיקוד צפון במיל', וחבר לשעבר במפלגת העבודה