“חשוב לשדר יציבות והמשכיות ולייצר תקציב לשנה ושלושה חודשים”

באיזה צעדים כלכליים יש לנקוט במהירות, איך אפשר לסייע לעסקים ומה יציל את שוק העבודה? המנהיגות הכלכלית של ישראל מתמהמהת, אבל רעיונות יצירתיים דווקא לא חסרים. בניסיון לסייע בסגירת הפער ומתוך רצון להעלות לדיון מגוון רחב של פתרונות, "גלובס" יפנה מדי יום למומחים בעלי רקע כלכלי, עסקי, חברתי או אקדמאי רלוונטי. רוצים לקחת חלק בשיח? פנו אלינו i-can-help@globes.co.il

"לטפל לעומק באוכלוסיות שלא משתתפות בשוק העבודה"

רוני בר-און, לשעבר שר האוצר, כיום עו"ד ויועץ

 רוני בר און / צלם: איל יצהר

1. לעשות תקציב גם לשנה הבאה

"העברה של תקציב עכשיו היא לא באמת דו-שנתית, אלא ל-16 חודשים. צריך לזכור שאנחנו סוחבים איתנו גירעון של כ-200 מיליון שקלים ושהצמיחה תהיה שלילית, עמוקה. בסוף, יהיה לזה מחיר בריביות. צריך לעשות עכשיו תקציב גם לשנה הבאה - אם יש לממשלה תוכניות, זה הזמן לעגן אותן בתקציב. אם באמת יש כוונה להתמודד עם המשבר הזה, זה כרוך לא רק בהזרמות כסף, שהן תרופות דוגמת אקמול, ולא תרופה משמעותיות למשק חולה מאוד. תקציב הוא הכרזה על מדיניות כלכלית, לא עמודת אקסל. גם חברות דירוג האשראי זקוקות לכך, גם הבנקים, הפירמות והמדינה כולה. מהאספקט הפוליטי, הקטטה הזו לדעתי לא במקום, ומוכיחה שנתניהו משתמש בשאלה של תקציב חד שנתי כמכשיר פוליטי, בזמן שאיום הבחירות מנציח את האסון הכלכלי הנורא של אין תקציב. נתניהו היה אביר התקציבים הדו-שנתיים החל מ-2009 וניסה לשכנע את כולם שזה הדבר הנכון לעשות".

2. לתת מענקים רק למי שצריך

"צריך לאפשר לאזרחים לחיות כאן, לאחר שסגרו להם את העסקים. אבל זרקו להם כמה שקלים, יזרקו להם עוד כמה שקלים. לא כולם צריכים לקבל את הכסף הזה, צריך לאפיין את בעלי הזכאות. משלמים כך גם לבעלי שכר גבוה שלא נגרם להם נזק כתוצאה מהקורונה, וזורקים כספים שהיה ראוי לעשות בהם שימוש הולם יותר".

3. להתנות את מענקי האבטלה בהכשרות מקצועיות

"עוד לא שמענו מילה על מודל ההתמודדות עם בעיית האבטלה, בזמן שהגיבנת הזו יכולה ללכת איתנו לארבע חמש. היו שלושה אירועים בעבר שבהם האבטלה עברה את רף ה-10%. עכשיו, להגיע ל-10% זה בגדר חלום, 15% זה ריאלי, 20% - לא מן הנמנע. בשנות ה-50 כשהתרחש משבר אבטלה הגיעו כספי השילומים שהניעו את המשק, בשנות השישים מלחמת ששת הימים, ובשנות התשעים היו אירועי השלום - הסכם אוסלו שנטע ציפיות בכלכלה. עכשיו, אנחנו לא רואים משהו שיעצור את המשבר הענקי הזה. צריך לעשות הסבות והכשרות מקצועיות, וזו הזדמנות טובה לטפל טיפול עומק באוכלוסיות שלאורך דורות לא משתתפות בשוק העבודה. צריך להתנות את מענקי האבטלה בהכשרות והסבות מקצועיות - למשל, אחים ואחיות, מורים. צריך לחשוב מחדש על הצרכים של המשק. בסופו של דבר, המשק יתאזן, ויהיה איפה לקלוט את האנשים האלו. אפשר להרוויח את התקופה הכלואה הזו כדי להתמודד עם הדברים האלו".

4. להשקיע בתשתיות שיספקו עבודה 

"זה הזמן להשקיע בתשתיות. למשל, לבנות בתי ספר - יש לנו חוסר כרוני בכיתות לימוד, לבנות בית חולים נוסף, לפתור את בעיות התעבורה ואי ספיקת הנסועה בכבישים. הפרויקטים האלו יכולים לספק עבודה לישראלים רבים, וצריך לתעדף אותם בכך. המדינה צריכה להבהיר שהיא לא קונה זמן בכסף, אלא זמן באפקטיביות משקית בכסף שהיא מוציאה. צריך בשביל זה הנהגה, ולא רק לזרוק את הכסף על תרופות קלושות להורדת חום". 

"אין טעם לזרוק כסף; להעביר תשלום רק למי שנפגעה פרנסתו"

יוסי זעירא, פרופסור לכלכלה, האוניברסיטה העברית

 פרופסור יוסי זעירא / צילום: ענבל מרמרי, גלובס

1. חשוב לשדר יציבות באמצעות תקציב דו שנתי

"אני תמיד תומך בתקציב חד שנתי, אבל עכשיו זה מגוחך. נותרו לנו שלושה חודשים לשנת התקציב, וצריך לתת תחושה של המשכיות. חשוב לשדר יציבות ולייצר תקציב לשנה ושלושה חודשים, ולא רק לשלושה חודשים. תקציר קצר טווח משמעותו שאנחנו לא יודעים לאן אנחנו הולכים. תקציב מטרתו להפיג את אי הוודאות. כמובן שאפשר יהיה לשנות אותו בהמשך, הוא לא חקוק בסלע. אבל המערכת חייבת תקציב כדי להתחיל לעבוד. תמיד כשיש תקציב ופורצת מלחמה, למשל, עושים התאמות. אם יהיה צורך, אפשר יהיה לעשות את זה. אם יש צרכים מסוימים כרגע כמו השקעות בבריאות או בתשתיות בגלל הקורונה, אפשר וצריך להכניס את הנושאים לבסיס התקציב. למה לדחות החלטות שאנחנו יודעים מראש שנצטרך לקבל? אנחנו יודעים שהקורונה תלווה אותנו לפחות שנה וחצי. גם המגזר הפרטי צריך ודאות כלכלית כדי להשקיע. ככל שזה לא קיים, לא יהיו השקעות".

2. לתת כסף רק למי שצריך

"הטיפול של הממשלה בקורונה הכלכלית הוא נורא ואיום. הם נותנים כסף ולא תמיד דואגים שהוא יינתן למי שצריך אותו. לזרוק כסף סתם - אין טעם. צריך להעביר את התשלומים רק למי שנפגעה פרנסתו, אין טעם לתת לאחרים. זה לא רק לא צודק. זה לא נכון מבחינת ההשפעה הכלכלית. אם אני אקבל עכשיו כסף, אני לא אבזבז אותו אלא אחסוך. זה לא עוזר לכלכלה לצאת מהמיתון. אנחנו צריכים השקעות וצריכה. אם את הכסף הזה ייתנו למי שמובטל וחוסך פרוטה לפרוטה, הוא יוכל להוציא אותו. אין לו אפשרות לחסוך כשאין לו הכנסה. לתת מתנות לאלו שלא צריכים את זה, זה גם עניין מנקר עיניים ומעורר כעס. זה מרחיב את האי שוויון, ולא מרחיב מספיק את הביקוש המצרפי".

3. יותר רופאים ואחיות, יותר מורים ויותר נהגי אוטובוס

הממשלה צריכה להגדיל את התקציבים. מערכת הבריאות נמצאת בלחץ גדול; היא צריכה יותר רופאים ויותר אחיות, התוספת שניתנה איננה מספיקה. גם את מערכת החינוך צריך להרחיב. בשנות החמישים, למדנו בבית הספר במשמרות כי לא היה מספיק מקום. עכשיו, צריך כיתות קטנות יותר. זה אומר לשנות את הפורמט. כדי לעשות את זה, צריך יותר מורים ותקציבים להוראה. נושא נוסף הואהתחבורה הציבורית; אנחנו רוצים שאנשים ייסעו בבטחה, וזה דורש יותר אוטובוסים ויותר נהגים. בבנק ישראל הציעו להשתמש בנהגי חברות התיירות. לא ברור למה הממשלה דחתה את ההצעה הזו".

4. לקחת מופעי תיאטרון למקומות פתוחים 

"אנחנו לוקחים ענף שלם, שחשוב לנו כצרכנים, ואנחנו נותנים לו למות לאט לאט. זה לא רק פוגע באנשים שמועסקים בענף. הממשלה צריכה להתערב כאן, ולא לבטל תקציבים דוגמת תקציב 'תרבות לעם'. זה הזמן לקחת מופעי תיאטרון למקומות פתוחים, בפריפריה ובערים. הממשלה יכולה לממן את ההופעות האלו - זה לא הרבה כסף - לא צריך למכור כרטיסים. זה יממן את התעשייה ויחזיר את עולם התרבות לעם. במקום שנצטופף באולמות, נלך לפארק ונראה הופעות. ארה"ב עשתה את זה בזמן המשבר הגדול בשנות ה-30. לקחו אמנים, נתנו להם משכורת שאפשרה להם לחיות בכבוד, והם יצרו דברים שהציבור נהנה מהם".