"הכל התנדף לנו מול העיניים. אין לי מושג איך אעבור את החורף"

לפני שמונה שנים הקים ח'ליפה ח'ליפה מדלית אל כרמל את הקייטרינג אום ח'ליפה, לאור ההצלחה והביקוש שלהם זכתה אמו כאשר מכרה פיתות דרוזיות בתחנה המרכזית בתל אביב. "זה עסק משפחתי. אני עובד עם הוריי ואחיותיי, ויש עוד מועסקים", הוא מספר. "בשגרה אנחנו עובדים עם ארגונים שעורכים ימי כיף לעובדים בשטח, וגם עושים אירועים משפחתיים כמו ימי הולדת, בר מצוות וחתונות, שבהם אנחנו מגישים את כל התפריט הדרוזי הקלאסי".

מה שהתחיל כעסק קטן גדל משנה לשנה, "כשבמהלך הדרך כבר העסקנו כ-15 עובדים. הקורונה הגיעה בשיא העונה - אנחנו עובדים מהתקופה שלקראת פסח עד סוף אוקטובר, ואת החורף שורדים עם פחות פעילות, ועדיין אני ממשיך לשלם שכר גלובלי לעובדים.

"בשנה שעברה השקנו תפריטים חדשים ואתר חדש, והחלטנו להתמקד בחתונות. לפני הקורונה ערכנו כבר מפגשי טעימות והיומן היה מלא בהזמנות למרץ, אפריל מאי, וגם ליום העצמאות. אף פעם לא היו לנו חודשים כל כך עמוסים בעבודה. אבל אז יצאה ההנחיה הראשונה לאסור מפגשים מרובי משתתפים. הבנתי שזה רק ילך ויתדרדר, ואכן עם הזמן הכול התנדף לנו מול העיניים, כשהגיעו הביטולים".

 ביוני חזרתם לשגרה?
"יש ביקוש, ובכל פעם ששחררו קצת ראינו את זה, אבל הפגיעה של חודש מרץ הייתה קטסטרופה. נכנסנו למצב קשה מול הבנק, והוצאתי את העובדים לחל"ת. לא הייתה לי ברירה, אז יצאתי לעבודה בחקלאות, כדי להביא אוכל הביתה. תכננתי לעבוד בענף הבננות, אבל אז חטפתי חום גבוה וישבתי שבוע בבית. זו לא הייתה קורונה, כנראה זה היה פסיכוסומטי.

"כשהחלמתי הלכתי לעבוד בתחום הדבש. לעבור ממצב שאתה מנהל עסק עם עובדים למצב שבו אתה לא יודע איך תשלם שכירות - זה קשוח. כשהחלו ההקלות, הגענו לפעילות של 15% מזו של שנה שעברה, ובהמשך זה הגיע לרמה של 30%-40%. לא מספיק כדי להחזיר את העובדים מחל"ת, אבל גם משהו.

"ההתנהלות עם הפעימות הייתה קמצנית. זה עזר לי להתחיל להניע את העניינים, אבל עדיין לא מספיק. למזלי הרע החלפתי רואה חשבון בינואר, מה שסיבך את הדברים כי התמודדתי מול שניהם. אין לי מושג איך אעבור את החורף. לפחות בזכות האתר אנחנו יכולים לעסוק במשלוחים ופעילות וירטואלית".

עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il