דווקא עכשיו, יותר מתמיד - חשוב לעודד סטודנטים לגור בפריפריה

313,600 סטודנטים החלו את לימודיהם בשנת הלימודים תש"פ (2019-2020). קצת יותר מ-25% מהסטודנטים בחרו ללמוד במוסדות אקדמיים ביישובי הצפון והדרום. אותם מובחרים, בני יישובי הגליל והנגב וצעירים שבחרו לעבור ולהתגורר הרחק מבית הוריהם, אינם רק עוד מספר במערכת הרישום האקדמית, אלא משמשים בעיקר כעוגן כלכלי, תרבותי וקהילתי באותם יישובים. אך השנה הים סוער, העוגן לא יציב, ויש לעשות את כל שניתן כדי לחזקו.

משבר הקורונה שפקד אותנו לימד אותנו את משמעות החיים בצל אי הוודאות. השפעת מציאות זו על החברה הצעירה בישראל, מסעירה אף יותר. בעבר הלא רחוק המסלול היה די קבוע: צבא-טיול-אקדמיה. אך הקבוע-ידוע השתבש. את הצבא מסיימים ללא מסיבות שחרור, ל"טיול הגדול" לא ניתן לצאת, וכעת האקדמיה נראית כבחירה טובה וכחזרה למסגרת וליציבות שאליה כולנו מייחלים. מסיבה זו, רואים עלייה בביקוש ללימודים האקדמיים. אך מציאות זו יכולה להתגלות כתעתוע, שיכול להוביל למשבר עמוק, במיוחד ביישובי הפריפריה.

לאחרונה פרסם "מרכז המחקר והמידע של הכנסת" את נתוני המוסד לביטוח לאומי על מצב התעסוקה של צעירים בישראל. והנתונים קשים. בחודש מאי עמד מספר המובטלים עד גיל 27 על 202.8 אלף צעירים, כאשר 72% מהם יצאו מענפי תעסוקה המאפיינים צעירים וסטודנטים, דוגמת ענפי המכירות, שירותי האירוח והאוכל.

לנתונים אלו נוסיף את נתוני "סקר הצעירים" שפרסמה "קרן גנדיר" המלמדים ש-46% מקרב הסטודנטים העובדים הוצאו לחל"ת, כשכ-50% מתוכם אינם זכאים לדמי אבטלה. כך, שהצעירים מכניסים פחות ולכן סביר שיוציאו פחות.

ניתן לשער, שהחלל שנוצר נוכח ביטול הטיול הגדול והחוסר בתעסוקה, הביא צעירים אלו לחיפוש מסגרות חדשות. בהתאם לכך, עלה הרישום לתוכניות הלימוד האקדמיות. אולם באופן פרדוקסלי, סיבות אלו בדיוק עלולות להביא צעירים רבים לוותר על התחלות חדשות; וזה יקרה עם קבלת דרישת התשלום הראשון ללימודים. בתהליך מקביל, גם האקדמיה משנה פניה. אפשרויות הלמידה-מרחוק יצרו מצב המאפשר לצעיר ממרכז הארץ להירשם ללימודים אקדמיים במכללות הממוקמות בצפון ובדרום, ולהישאר בבית הוריו, קרוב לאפשרויות התעסוקה הרבות יותר באזור מגוריו.

התוצאה של תהליכים אלו היא איבוד האטמוספרה הסטודנטיאלית - הכלכלית, התרבותית, הקהילתית-חברית. הנפגעים העיקריים מתהליך זה הם דווקא יישובי הפריפריה, שבמשך שנים רבות שימשו כמקור משיכה לצעירים רבים שרצו, ואף הצליחו, לשלב לימודים אקדמיים עם סביבת מגורים חדשה. בין יישובים אלו נמצאות הערים שדרות, שבקרבתה ממוקמת מכללת ספיר; וקריית שמונה המשמשת כעוגן ובית לסטודנטים רבים ממכללת תל-חי.

סביר שיישובים אלו יחוו פחות צעירים בשנה הקרובה, בין שבמגורים ובין שבצריכת שירותים. הפגיעה של תהליך זה תורגש בעיקר אצל בעלי העסקים והקהילה המקומית. בנוסף, החוסר באטמוספרה סטודנטיאלית מייצר כדור שלג העלול לעודד צעירים מהיישוב לחפש תעסוקה, מרכזי צריכה ובילוי, באזורי המרכז הרחק ממקום מגוריהם.

לכן, היום יותר מתמיד צריך לחזק את הישארות הצעירים בערי הפריפריה. ניתן לעשות זאת על ידי מענקים מיוחדים, קידום תעסוקה איכותית, הגדלת התמיכה בתוכניות קיימות וחדשות המקדמות ומאפשרות לצעירים לגור בפריפריה. ניתן לנצח את האתגרים המוצבים לפתחנו, על ידי שילוב ידיים של רשויות, אקדמיה ועמותות חברתיות. מעבר לסיוע לסטודנטים ולצעירים, חשיבות התמיכה במהלך זה, תהא גם תמיכה ביישובי הפריפריה - בכלכלה, בתרבות ובקהילה-חברה. הסופה כבר כאן, ועכשיו חייבים לחזק עוגנים. 

הכותב הוא מנהל השותפויות בתנועת "קהילות צעירים תוצרת הארץ" הפועלת להקמת קהילות ורשתות של סטודנטים וצעירים בפריפריה הגיאו-חברתית של ישראל