"עכשיו, אחרי כמה חודשים של עבודה מהבית, ניכרת שחיקה"

כך אמרה רונית רונן-קרפול, משנה למנכ"ל בווסטרן דיגיטל ישראל, בפאנל בוועידת "משנים את הקודים - מצמיחים את ההייטק בחברה הערבית" של "גלובס" וארגון צופן • מנכ"ל גליל סופטוור דרור גונן: "כשהלקוחות שלך הם מכל העולם וגם העובדים שלך, אתה מאמין בזה גם במולדת שלך"

"כשלושה יזמים מגייסים את האישה הראשונה הבדיחות בחברה משתנות. אחרי זה מגייסים את החרדי הראשון וסוג המסעדות משתנה. אחרי זה מגייסים את הערבי הראשון ובכלל התרבות משתנה. אני מאמין שזה מפחיד אבל יש הרבה מה לעשות", כך אמר דרור גונן, מנכ"ל גליל סופטוור, בוועידת "משנים את הקודים - מצמיחים את ההייטק בחברה הערבית" של "גלובס" וארגון צופן.  

גונן השתתף בפאנל בנושא השפעת הקורונה על שילוב עובדים מהחברה הערבית בתעשיית ההייטק, לצד עמית בן דב, מנכ"ל GONG, רונית רונן-קרפול, משנה למנכ"ל בחברת ווסטרן דיגיטל ישראל ומנהלת משאבי אנוש, שהתקיים בהנחיית טל שניידר, כתבת פוליטית ב"גלובס".

מגפת הקורונה והעבודה מרחוק, שינו את שוק העבודה לחלוטין בחודשים האחרונים, ומשפיעים גם על עובדי הייטק מהחברה הערבית. בפאנל, נשאלו המשתתפים כיצד "הריחוק שבעבודה מהבית משפיע על העובדים המשולבים מהחברה הערבית. האם זה יוצר להם הזדמנויות או מחריף להם את הפערים?".

לדברי גונן, "ההאטה הכלכלית פגעה גם בענף ההייטק וזה כמובן פוגע בביזנס שלנו. בנוסף יותר קשה להרים פרויקטים מול מקומות בחו"ל ואנחנו לא יודעים עד כמה זה ימשיך בעתיד. במקביל, יש היום גישה מקלה בעבודה בזום מרחוק, ולכן זה מקל על עובדים מהפריפריה למצוא מקום עבודה. אבל הטרנד השלילי חזק מהטרנד התומך, ולכן יש קיטון מול לקוחות. עובדים שהיו מגיעים לעבודה על בסיס יומיומי כמעט לא הגיעו לעבודה בתקופת הסגר, ועכשיו כשהם מגיעים יש גם את החשש הבריאותי ומולו את הצורך החזק לשמור את המסגרת הארגונית, לקלוט עובדים חדשים לצוות, ולהיות בקשר עם אנשים. אנחנו מנסים למצוא את האיזון בין הבריאות של העובדים מול הרצון לאפשר להם להצטיין בעבודה שלהם, ולכן החלטנו לעשות 50% מהעבודה באתר ו-50% מהבית".

לדברי בן דב, "GONG היא חברה בת חמש שנים, של 350 איש, 90 מתוכם בישראל, וכולם מפוזרים עכשיו בבתים שלהם. אנחנו בסך הכל במצב טוב כמו כל תעשיית ההייטק, וברבעון השני שילשנו את המכירות. עדיין יש אימפקט שלילי על הלקוחות שלנו בקורונה ועל העובדים שכולנו מבוזרים. מאוד אהבנו את האווירה במשרד וזה נעלם וחסר. רוב האנשים מצליחים לעבוד טוב מהבית, ורואים בזה הרבה יתרונות. היום בישראל אנחנו מאפשרים לעובדים לעבוד כל אחד כפי שהוא רוצה, אם מהבית או מהמשרד, ורוב הזמן מגיעים למשרד כ-15%-20% מהעובדים. רוב האנשים מעוניינים לעבוד יומיים מהמשרד והיתר מהבית. יש אנשים שהיו מוכנים לעבוד 100% מהבית, לגור במצפה או במכתש רמון, ויש כאלה שלא מסוגלים לעבוד מהבית בגלל ילדים קטנים או שותפים".

ש: מה אתה מביא מהשנים של העשייה שלך ב-LGBTECH, לצורך להציב יעדי גיוון עבור החברה שלך?
בן דב: "סטארט-אפים, רובם לא מצליחים לגוון, כי כשיש שני אנשים בחברה קשה לגוון, וצריך להשקיע בהצלחה של החברה. מהיום הראשון היינו רוב גברים בחברה, וזה כבר קשה להביא את האישה הראשונה לחברה של 60 גברים, אבל השקענו בזה די הרבה. היום פתחנו משרד באטלנטה בארה"ב, כדי לא להביא את אותה אוכלוסייה מסן פרנסיסקו, ובישראל התחלנו עכשיו לעבוד עם גליל סופטוור בנצרת כדי להגדיל את אחוז האוכלוסייה הערבית בחברה עם הזמן. היום יש כ-4%-5% עובדים ערבים, שזה לא מעט לחברה בגודל שלנו, ואין לי היום בעיה לגייס מישהו מרהט או מרמלה או מתל אביב. אין את המרחק וזה מפשט את הדברים. הרבה חברות ישראליות הלכו לפתח באוקראינה או רומניה כשיש לנו פה בארץ טאלנט מדהים. גם היום ב-2020 יש מגייסים שרואים שם ערבי והרזומה לא עובר חלק באותה הצורה ואני מאוד גאה שיש לנו גם מתנדבים מצופן בחברה, שעוזרים למועמדים לעבור ראיונות".

"העבודה מהבית הביאה גמישות, אבל עכשיו ניכרת שחיקה"

רונן-קרפול: "ווסטרן זו חברה גלובאלית שמעסיקה 60 אלף אנשים בעולם, 1,200 עובדים במרכז הפיתוח בישראל. אנחנו נוטים להשקיע הרבה משאבים שינגישו לקהל מגוון מהפריפריה הגיאוגרפית והחברתית את האפשרות לעבוד בתחום ההייטק ולהגיע למוביליות חברתית. זה ניכר בכל מה שאנחנו עושים, כמו חגיגת חגים מכל הסוגים והתנהלות שתואמת את כל התרבויות וככה לא רק לגייס את האנשים אלא להטמיע אותם בחברה בצורה הנכונה. זכינו בפרס הגיוון על שם דב לאוטמן, שניתן לנו לאו דווקא על ידי מדידה של מספר העובדים בארגון, אלא על השקעה בפרויקטים אלנו בארגון".

ש: איך הפרוקיטים האלה עובדים מרחוק, בזום?
רונן-קרפול: "בהתחלה היה חשש גדול מהשפעת הקורונה על חיינו. אבל בגלל שאנחנו, עובדי הייטק, נפגענו פחות מסקטורים אחרים ובהתחלה הייתה רמת אפקטיביות גבוה מאוד ואנשים הקדישו את יומם ולילותיהם לעבודה, וזה איפשר לאנשים גמישות, בעיקר כשאנחנו חברה גלובאלית שעובדת עם לקוחות בינלאומיים. לדעתי השינוי הזה יישאר איתנו לעתיד, אבל עכשיו, אחרי כמה חודשים, ניכרת שחיקה. לכן חשוב לנו שעובדים יגיעו למשרדים, לא רק לנושא החברתי אלא גם המקצועי - כשאנשים נמצאים בבתים ובזום קשה להם להיעזר בחברי צוות ומנהלים לשאלות וסיעור מוחות. אנשים שמתקשים כי הם חדשים או מסיבות אחרות, לא מצליחים לגשר על הפער הזה כשבמשרד זה היה קל יותר".

ש: רונית, איך מודדים גיוון בלי נתונים? את לא מוכנה לתת נתונים, אז איך נדע שאתם באמת מגוונים.
רונן-קרפול: "אנחנו חברה אמריקאית, ואנחנו לא מבדילים בין אדם לאדם לפי המוצא ואנחנו מתבקשים לא לספור ולא לסמן אנשים מלאומים שונים ולא לציין אחוזים. פחות בתקופת קורונה, אבל אפשר לראות בפועל במסדרונות איך זה נראה בפועל".

"הכל מתחיל בחינוך"

ש: יש שיעור נמך של תעסוקה לערבים וגם לערביות. דרור, איך אתה רואה את זה?
גונן: "זה לא מקרה שאחוז ההשתתפות של ערבים היום הוא נמוך מההשתתפות בתעסוקה, אבל אחוז הערבים והערביות שלומדים היום באוניברסיטאות והמכללות הגיע למעל המשקל שלהם באוכלוסייה והם לא היו עושים זאת אם היו חוששים שלא ימצאו אחרי זה עבודה, ולכן אפשר להיות אופטימיים. בחברה שלי, 25% מהמהנדסים הם מהנדסות, וזה מעט יותר גבוהה מהשיעור שלהן באוכלוסייה היהודית. אחוז הסטודנטיות הערביות בטכניון היום גם גבוה מאחוז הסטודנטים הערבים. אני רואה שיש שיפור במגמה הזו.

"חשוב לא למדוד את הערבים רק לפי שיעור תעסוקה, אלא גם על סמך היזמות. לדעתי החברה הערבית נמצאת היום ביזמות במקום בו התעשייה היהודית הייתה לפני 20 שנה, כשכמה משוגעים לדבר שהשתלבו בחברות בעמק הסיליקון והתחילו להקים חברות עם רעיון. היום יש כמה מהנדסים ערבים שמשתלבים בחברות הגדולות ומשם מתחילה היזמות. זה תהליך. אני לא מאמין בהייטק ערבי אלא בהייטק ישראלי, שגם הערבים יהיו חלק מזה. גם בניהול זה קורה לאט לאט, ואנחנו רואים את זה אצלנו ובחברות שאנחנו עובדים איתן.

"אני מאמין שיש היום המון אהדה בקרב הדרגים הבכירים בהייטק בנושא שילוב ערבים, חרדים וגם אנשים עם מוגבלויות. כשהלקוחות שלך הם מכל העולם וגם העובדים שלך, אתה מאמין בזה גם במולדת שלך. אבל ביזמות זה קשה, כשלושה יזמים מגייסים את האישה הראשונה הבדיחות בחברה משתנות. אחרי זה מגייסים את החרדי הראשון וסוג המסעדות משתנה. אחרי זה מגייסים את הערבי הראשון ובכלל התרבות משתנה. אני מאמין שזה מפחיד אבל יש הרבה מה לעשות".

ש: איפה צריך להשקיע בחברה הערבית?
בן דב: "חינוך. זה מתחיל בחינוך ולא רק החינוך הטכנולוגי. גם אמנות, פילוסופיה, מתמטיקה, פיזיקה ושפה. מי שלא יודע אנגלית היום, קשה לו להתקדם בעולם. ודווקא עכשיו בזום יש הזדמנות לעשות בתי ספר מעורבים בעולם שילמדו סביב תחומי עניין ולא סביב שפה. זו הזדמנות אדירה לשינוי של שיטת החינוך הפרונטלית שהיא בת 100 שנה".

צרו איתנו קשר *5988