חובת דיווח מעסיקים במגזר הפרטי על פערי שכר מגדריים - צעד חשוב בשינוי "נורמת השוק"

חובת הדיווח, יש לקוות, תצמצם את התופעה המוכרת של הכחשת קיומם של פערי שכר, שכן היא מאלצת מעסיקים לאסוף נתונים אודות פערי שכר ולהביט בהם וגם חושפת את פערי השכר לציבור העובדים ולציבור כולו

שכר עובדים / אילוסטרציה: שאטרסטוק
שכר עובדים / אילוסטרציה: שאטרסטוק

בשעה טובה אושר בקריאה שנייה ושלישית תיקון לחוק שכר שווה לעובד ועובדת, המחייב מעסיקים של מעל 518 עובדים במגזר הפרטי לפרסם דיווחים ופילוחים על פערי שכר מגדריים בעסק. את הצעת החוק יזמה ח"כ אתי עטיה (ליכוד).

ההצעה משלימה את תיקון החקיקה משנת 2014, במסגרתה חויב המגזר הציבורי בניטור פערי שכר מגדריים ודיווח עליהם. הצעת חוק זו הייתה תולדה של שיתוף פעולה של ח"כ עליזה לביא, יו"ר הועדה לשוויון מגדרי דאז ושל פרויקט "שוות ערך" לצמצום פערי השכר המגדריים, בו היה שותף מרכז אדוה לצד שדולת הנשים, שתיל ונציבות שוויון הזדמנויות בעבודה. הפרויקט פיתח גם מחשבון פערי שכר הזמין באתר הנציבות לכל מעסיק המעוניין בכך.

באותה עת, התנגדות המעסיקים הכשילה את הניסיון לחייב דיווח במגזר הפרטי, כמו גם ניסיון חקיקה שיאסור על סעיף סודיות שכר בחוזי עבודה.

חשיבות חובת הדיווח במגזר הפרטי היא ראשית בהכרה בכך שפערי שכר מגדריים הם תופעה רחבה ומבנית לשוק העבודה, ולא מקרה פרטי של אי צדק, כלומר במעבר ממודל אינדיבידואלי של הפרת השוויון למודל קבוצתי. מבחינה משפטית, מדובר בהעברת נטל ההוכחה מהעובדת למעסיק. במצב ששרר עד היום, יכלו עובדות לתבוע בגין פערי שכר מגדריים לפי חוק שכר שווה לעובדת ולעובד. אולם על התובעת היה מוטל נטל ההוכחה הראשוני - להראות כי קיימים פערי שכר. מדובר בנטל שקשה להרימו, נוכח סעיף מקובל בחוזי העבודה במגזר הפרטי האוסרת על העובדים לגלות את שכרם. בנוסף, החוק קובע כי מגיע שכר שווה עבור "עבודה שוות ערך", מושג הנתון לפרשנות משפטית שגם אותו צריכה להוכיח התובעת. התוצאה היתה מיעוט תביעות בגין פערי שכר מגדריים ודיונים סבוכים בבתי המשפט. כאשר נטל ההוכחה כבד והפיצוי הוא אישי, החוק לא יצר הרתעה ולא הביא לשינוי בהתנהגות מעסיקים.

ההכרה בכך שמדובר בבעיה קולקטיבית המצריכה פתרון שאינו מתבסס על תביעות אינדיבידואליות, הביאה לכך שבעשור האחרון חקיקה מסוג זה נפוצה במדינות רבות וקיימת ב בשבדיה, פינלנד, דנמרק, איסלנד, קנדה, בלגיה, צרפת, אוסטריה, אוסטרליה, בריטניה, אסטוניה, לוקסמבורג ועוד. בדרך כלל חלה חובת דיווח על מעסיקים המעסיקים 100 עובדים ומעלה, ובחלק מהמדינות ישנה חובה גם להראות צעדים לצמצום פערי השכר שעלו בדיווח (למשל בפינלנד, צרפת ובשבדיה), בארה"ב ובאוסטרליה רמת השוויון המגדרי בשכר משפיעה על היכולת להתמודד במכרזים ציבוריים.

כפי שמקובל במדינות אלה, הצעת החוק המקורית שהונחה בישראל קבעה גם היא חובת דיווח על מעסיקי 100 עובדים ומעלה. אולם, בלחץ המעסיקים (כולל איומים של ממש לדברי השר לשעבר חיים כץ) בתהליך החקיקה צומצמה החובה למעסיקים מעל 518 עובדים (מספר תמוה שלא ברור מה עומד מאחוריו). לדברי ח"כ כץ ישנן כיום 189 חברות עליהם יחול מה שהוגדר כ"פיילוט" וניתן יהיה להרחיב את חובת הדיווח בעתיד.

חובת הדיווח, יש לקוות, תצמצם את התופעה המוכרת של הכחשת קיומם של פערי שכר, שכן היא מאלצת מעסיקים לאסוף נתונים אודות פערי שכר ולהביט בהם וגם חושפת את פערי השכר לציבור העובדים ולציבור כולו. זהו צעד חשוב בשינוי "נורמת השוק" לפיה עבודת נשים שווה פחות. 

הכותבת היא מנכ"לית מרכז אדוה

צרו איתנו קשר *5988