"תעשיית הלואו-טק קורסת ומתעלמים ממנה"

אחרי הסגר, כשעסקים רק החלו להיפתח, מצא את עצמו עוזיאל בריח, בעל חברת אלגונל, בבעיה: חלק מהנשים שעובדות אצלו הן אימהות יחידניות. הן רצו לבוא לעבודה, אך לא הייתה מסגרת חינוכית לילדיהן. בתי הספר והגנים היו סגורים. אז הוא מצא פתרון יצירתי: הוא הביא את בנותיו הגדולות למפעל בחולון, ופתח מעין "קייטנה" במשרדו לילדי העובדים.

מי שמכיר את בריח יודע שזה לא צעד חריג מבחינתו. כמי שמנהל עסק עם אוריינטציה חברתית וקהילתית, הוא מגייס עובדים בני יותר מ-55 כמדיניות, מעסיק אימהות יחידניות ואנשים עם מוגבלות. בשיא המשבר, כשכולם שלחו עובדים לחל"ת או פיטרו, הוא המשיך להעסיק את כל עובדיו.

חברת אלגונל, המספקת שירותי אילגון, ציפוי וצביעת מתכות, הוקמה ב-1962 ונרכשה על ידי בריח ב-2016. "רכשתי את העסק מזוג פנסיונרים", הוא מספר. "היו בחברה 12 עובדים. השקעתי כ-6 מיליון שקל בהרחבת הפעילות וכיום יש לי כ-30 עובדים. חלק מהאידיאולוגיה שלי זה לסייע ולתרום לקהילה".

בזכות ה"קייטנה" המאולתרת, הפעילות המשיכה כרגיל, אבל רק לכאורה. מעבר לעובדה שמשרדו של בריח הופקע ממנו לטובת הילדים והוא לא הצליח לעבוד, הפעילות לשוק האזרחי, כשליש מעבודת המפעל, הוקפאה. "העבודה מול המגזר הצבאי לא נפגעה כלל", אומר בריח. "מדובר בפרויקטים ארוכי טווח שנמשכים. החלק האזרחי נפגע מיד. יצרני צלחות, יודאיקה, אמנים וחברות מדפסות כמוHP ואינדיגו נפגעו והורידו את הפעילות כמעט לאפס, וגלי ההדף של הפגיעה בהם הגיעו אליי".

מה היקף הפגיעה במחזור שלך?
"יש לי נפילה שנראית לא גדולה במספרים של המחזור, אבל היא משקפת נפילה עצומה ברווח. המחזור שלי ירד בין 15% ל-20%, אבל הרווחים בתעשייה מלכתחילה לא גבוהים. אנחנו מסיימים עם 8%-9% מההכנסות, אז כשהפגיעה במחזור היא של 20%, הרווחיות יורדת לאפס או מינוס. אתה עובד רק בשביל לשמור על הקיים, ולא מביא שקל הביתה. זה לא הולך להשתנות בקרוב.

"המפעל שלי הוא מעגל שני או שלישי בתעשייה ולכן נהיה בין האחרונים שנשוב לפעילות. התיירות והמסעדות חטפו את האש ראשונים, אבל ברגע שהקורונה נעלמת הם חוזרים לפעילות. לנו ייקח הרבה מאוד זמן להתאושש. הבעיה של התעשייה לא תיפתר כל כך מהר".

  קיבלת סיוע מהמדינה?
"כיוון שהמחזור שלי לא נפגע מעל 25% לא קיבלתי סיוע. במרץ-אפריל הייתה לי הרבה עבודה, מהזמנות ישנות שהשלמנו, אבל פתאום במאי נפלנו. יש עוד כמה עיוותים שיוצרים בעיות קשות, ובהם העובדה שהבנקים סגרו בן לילה את האשראי, מתוך היסטריה, וכל הזמן מרחף מעל ראשינו החשש מבידוד וסגירת המפעל אם העובדים ייחשפו לחולה קורונה".

כדי לצמצם את הסיכוי לחשיפה, הקים בריח פס ייצור נוסף, מרוחק פיזית. אבל אז נוצרה לו בעיה חדשה: "אין לי שני אנשים שעושים אותו דבר במפעל, וכשאתה מפצל את המפעל אתה צריך שניים מכל דבר. אז הייתי צריך לגייס עוד עובדים כדי שנמשיך לייצר. כך נפגעתי כפול".

לדברי בריח, הוא התקשה לשכנע אנשים לבוא לעבוד. "מה המדינה עושה? באה ומוציאה אנשים לחל"ת, נותנת להם שנה שקט קדימה ואז כשאני בא לגייס עובדים, הם אומרים לי, 'אני מקבל יותר בחל"ת ולא שווה לי לבוא לעבוד'. זה יצר תמריץ שלילי לעבודה. אנשים לא רוצים לבוא".

לבריח יש ביקורת חריפה על התנהלות המדינה במשבר. "הם נפלו לכל בור שיכלו ליפול ועשו כל טעות שיכלו לעשות. ההתנהלות היא פשע מהראש ועד אחרון המחליטים. יש פתרונות טובים שלא יעלו למדינה שקל והם יושיעו את התעשייה. חוליי תעשיית הלואו-טק לא נולדו בקורונה, הם קיימים כבר 50-60 שנה. הקורונה רק שמה עליהם פרוז'קטור והעצימה את הבעיה.

"בממשלה מתגאים שהפגיעה בתל"ג היא רק 7%, אבל אם נקלף את הסייבר ואת ההייטק מהתעשייה ונגיע ללואו-טק נקבל פגיעה של 50%. זה שהסייבר משך את התעשייה למעלה זה בסדר במאקרו, אבל צריך לצלול למיקרו. הם מתגאים בזה שהפגיעה בתעשייה מינימלית ומעודדים אנשים לצאת לקנות בקניונים אבל זו עבודה בעיניים".

אם דבר לא ישתנה, בריח צופה קטסטרופה. "התעשייה, הקטר שמניע את המשק קדימה, קורסת ומתעלמים ממנה לאורך כל המשבר. הברומטר שלי אומר שנקבל הכול בבום בסוף 2020 ובתחילת 2021. הבעיה היא שהאנשים שנותנים את הפתרונות בחיים לא היו עצמאים ולא היו אנשי עסקים. צריך להכיר את השטח כדי לתת לו פתרונות, ואין להם שום מושג". 

עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il