בישראל מתרחשת בשנים האחרונות מהפכה שקטה בתחום הענישה הפלילית, שמעטים מודעים לה, הפחתת השימוש בעונש המאסר. מספר האסירים בחמש השנים האחרונות בישראל ירד משמעותית. בשנת 2015 היו בישראל 16,144 אסירים פליליים ובשנת 2019 היו 9,328. ירידה נומינלית של כארבעים ושניים אחוזים. הירידה גדולה יותר אם מחשבים את השיעור היחסי (מספר האסירים לכל מאה אלף איש), ירידה של קרוב לארבעים ושבע אחוזים.
הסיבות לירידה זו מוסברות בעיקר משינויי מדיניות שנבעו מ"בג"ץ בתי הסוהר" שדרש מינימום שטח לכל אסיר (בג"ץ 1892/14), דוח ועדת דורנר שהמליץ על הפחתת השימוש במאסר, העלאת אורך עבודות שירות לתשעה חודשים, ועוד. לאלו יש להוסיף את מאיסת הציבור מהמחיר הכלכלי הגבוה של הענישה (קרוב לשנים עשר אלף שקלים לחודש לפחות לכל אסיר).
לאלו החוששים כי צמצום מספר האסירים יגדיל את הפשיעה אין מה לדאוג. ישנה הסכמה גורפת למדי בין חוקרי הענישה הפלילית כי אין קשר בין מספר האסירים במדינה לרמת הפשיעה בה. יש מדינות שיש בהן פשע רב ואוכלוסיית אסירים גדולה כגון ארה"ב ורוסיה. יש מדינות שאין בהן פשע רב במיוחד אך מספר אסירים גבוה, (כגון סין או איראן). יש מדינות שבהן יש פשע רב אך מספר אסירים נמוך (כמו הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, או ניגריה). יש מדינות בהן מספר האסירים נמוך להפליא, למרות שפשע קיים בהן (כהודו ובנגלדש). במדינות סקנדינביה יש פחות אסירים ממדינות מערב אירופאיות אחרות למרות שאחוזי הפשע אינם נמוכים יותר. בקצרה, אחוזי הפשע במדינה ומספר האסירים בה הם שני תהליכים שאינם צמודים בהכרח זה לזה. המסקנה מכך היא שניתן לצמצם את מספר האסירים במדינה ללא כל השפעה על הפשיעה.
הורדת מספר האסירים איננה ייחודית לישראל. צרפת צמצמה את מספר האסירים משמעותית לאחר רפורמה בשנת 2014. הולנד שצמצמה את מספר האסירים שלה לחצי בעשור האחרון, סגרה בתי סוהר, ומתכננת להמשיך בכך. אפילו בארצות הברית וסין ניכרת בשנים האחרונות מגמה של ירידה במספר האסירים. גם שם כמו גם בישראל הורדת מספר האסירים לא לוותה בעלייה בפשע.
חובה להדגיש שהפחתת השימוש במאסר איננה זהה להפחתת ענישה. יש תחליפי מאסר רבים כגון עבודות שירות, מעצרי בית במשך הלילה, דרישת מגורים בעיר אחרת, חובת טיפול ופיקוח, התייצבות בתחנות משטרה, ועוד. כמובן, לגבי אחוז מסוים (לא גבוה) של האסירים אין מנוס ממאסר. למשל כשמדובר בעבריינים אלימים או מנהיגי כנופיות פשע אותם יש להחזיק תחת מאסר נוקשה מחשש לביטחון הצבור.
מעבר ליתרון החברתי, מדובר בחסכון כספי גדול. לפי חישוב שמרני, הורדת מספר האסירים אמורה לחסוך כמיליארד שקלים בשנה (לפי חישוב של 12,000 שקל לאסיר לחודש). את הכסף הנחסך רצוי להשקיע במניעת פשיעה עתידית ויש דרכים לכך. המעבר ממאסר לתחליפיו בישראל היא צעד בכיוון הנכון. אין אלא לקוות שהליך זה ימשיך גם בעתיד בתנופה ככל האפשר.
הכותב הוא שופט בדימוס בבית משפט השלום בירושלים. הנתונים התקבלו משירות בתי הסוהר והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה במסגרת עבודה לתואר השני באוניברסיטת חיפה של עורכי הדין אופיר עמר ואסף כהן
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
