ירון ואורלי זליכה לא האמינו למיקום של ישראל במדד האושר הבינלאומי. אז הם יצאו לבדוק

אחד הפרדוקסים הכלכליים הבלתי מפוענחים של ישראל נוגע לתחום האושר. מצד אחד, ישראל מדורגת זה שנים במקומות נמוכים במדדים כלכליים בינלאומיים שבוחנים עוני ואי שוויון. מצד שני, היא מתברגת באופן מסורתי במקומות גבוהים מאוד במדדי אושר בולטים כמו מדד האושר של האו"ם (מקום 14) ומדד שביעות הרצון מהחיים של OECD (מקום 11 מבין 40 מדינות). וזה לא הכול: במדד האחרון של הלמ"ס לאיכות חיים כמעט 90% מהישראלים דיווחו שהם מרוצים מחייהם. איך כל זה מתיישב?

גם בני הזוג זליכה חשו שמדובר בעניין שדורש הסבר. הוא - פרופ’ ירון זליכה, ראש החוג לחשבונאות בקריה האקדמית אונו ולשעבר החשב הכללי באוצר; היא - ד"ר אורלי זליכה, אפדימיולוגית בכירה במשרד הבריאות. לפני כמה שנים, בעת ששהו בחופשה משפחתית, החלו השניים לגלגל את הרעיון של מחקר שינסה לפצח את העניין. "אף פעם לא חקרנו יחד, וחשבנו שזה יכול להיות מעניין לשלב את אסכולות המחקר של שנינו", אומר זליכה, שלצד היותו פרופסור לכלכלה, גם מסיים בימים אלה תואר שני בפסיכולוגיה חברתית. "המיקום הגבוה של ישראל במדדי האושר לא הסתדר לי. אנחנו המדינה הכי מאוימת ביטחונית ב-OECD; ובין המדינות הכי פחות שוויוניות והכי עניות. רמות השירותים הממשלתיים שהאזרחים מקבלים כאן הן מהנמוכות בעולם המערבי, וזה יהיה עוד יותר גרוע אחרי תקופת הקורונה".

והייתה עוד סיבה שירון ואורלי רצו להבין טוב יותר את תחום האושר. בשנים האחרונות כלכלנים מחפשים מדדים חליפיים להצלחה כלכלית של מדינה, כאלה שלא עוסקים רק בגידול בתמ"ג. השניים חשדו שהבעיה נעוצה באופן שבו מודדים אושר. מדדי האושר מבוססים בעיקר על דיווח עצמי. דוח האושר של האו"ם, למשל, נסמך בעיקר על "סולם קנטריל", שמבקש מאנשים לדרג את חייהם על סולם שנע בין 0 ל-10. "במחקרים בכלכלה תמיד נעדיף לבדוק את ההעדפה הנגלית, את ההתנהגות, ולא את הכוונה או הרצון", אומר זליכה. "יש בעיה כפולה בהסתמכות על דיווח עצמי של עמדות. גם כי אנשים עשויים לא להיות כנים, כולל עם עצמם. וגם, וזה דבר ידוע בפסיכולוגיה, כי אנשים עשויים להתנהג אחרת מהעמדה שלהם. מה שאתה חושב - למשל, אני מבסוט מחיי - לא בהכרח מתיישב עם ההתנהגות שלך".

 ירון זליכה / צילום: שלומי יוסף

לאור זאת, השניים תכננו מחקר שבו יש מדד התנהגותי לאושר, או יותר נכון, להיעדרו של אושר: דיכאון. ודיכאון קליני, ידעה אורלי - שהיא חוקרת בכירה במרכז הלאומי לבקרת מחלות במשרד הבריאות - יכול להימדד כבינארי: או שהרופא אבחן אותך כמי שסובל מדיכאון קליני או שלא. היכולת למדוד דיכאון באופן הזה, לצד דיווח עצמי של אנשים לגבי מידת הרווחה הנפשית שלהם מ-1 עד 5, הייתה נגישה לחוקרים בזכות סקר הבריאות הלאומי של ישראל (INHIS), שמבוצע במשרד הבריאות.

 חוף פרישמן בתל אביב / צילום: שלומי יוסף

הם יצאו לדרך עם הנחת מוצא מקדימה: עושר יחסי - כלומר, תחושת העושר של האדם ביחס לסביבה שלו - משפיע על שביעות הרצון של אנשים מחייהם יותר מאשר עושר אבסולוטי. כך הראו מחקרי עבר רבים בכלכלה התנהגותית. שאלת המחקר שהם הציגו, אם כן, הייתה, האם ואיך עושר אבסולוטי ועושר יחסי מצויים בקשר עם דיווח עצמי על רווחה נפשית ועם קיומו של דיכאון קליני או היעדרו (בנטרול כל שאר המשתנים המתערבים).

התוצאות (שפורסמו בכתב העת המדעי PLOS ONE) הראו שתחושת הבטן שלהם הייתה נכונה: הם מצאו, מצד אחד, שיש קשר בין הכנסה אבסולוטית לדיווח עצמי על רווחה נפשית גבוהה או נמוכה יותר, ומצד שני שאין קשר ליותר או פחות דיכאון. "זאת אומרת", מסביר זליכה, "שאם המשכורת שלך בעבודה ירדה, את תדווחי לנו שאת מבואסת מזה, אבל בפועל זה לא ישפיע על הסיכוי שלך להיות בדיכאון". וגם ההפך התגלה כנכון: הכנסה יחסית לא מצויה בקשר עם דיווח עצמי על רווחה נפשית, וכן מצויה בקשר מובהק עם דיכאון, "מה שמעיד שאנשים כן עשויים להגיב בדיכאון לתחושת עוני יחסי, גם אם זה לא יחלחל עד הסוף למודעות שלהם, ולמה שהם מדווחים עליו כרווחה נפשית".

שינויים בהכנסה כן עלולים להוביל לדכדוך, גם אם לא בהכרח לדרדר אנשים לדיכאון קליני - זה לא מדד קצת גס מדי?
"נכון, הסתמכנו על דיכאון קליני כי זה בסיס הנתונים שהגענו אליו. הוא לא רגיש מספיק ובהחלט אפשר לחשוב על זה ככיוון למחקר עתידי".

בשורה התחתונה, למחקר יש שתי מסקנות. האחת - מדדי דיווח עצמי בכלל, ומדדי אושר בפרט, אינם משקפים בהכרח. והשנייה - עוני יחסי עלול להשפיע על שביעות הרצון של האזרחים מחייהם. וזה ממצא שכבר עלה בהרבה מחקרי עבר. "לכן הדירוג של ישראל במקום ה-14 בעולם במדד האושר, הוא כנראה לא נכון", פוסק זליכה. "כדי לייצר מדד אושר יותר טוב, צריך להכניס פנימה מדדים נוספים כמו אי שוויון בהכנסות, כמו שיעורי דיכאון, שיעור האנשים שמטופלים במוסדות רווחה וכן הלאה. מדדים שמודדים התנהגות".

למה בעצם כל כך חשוב למדוד נכון את התחום הזה?
"כי המטרה צריכה להיות להיעזר במדדי האושר על מנת לקבוע מדיניות. אם הממשלה תחתור רק להעלאת התוצר לנפש מבלי לצמצם את אי השוויון, זה לא רק לא צודק, זה גם יקרין על תחושות העוני של אנשים. ללא שינוי משמעותי באי השוויון יהיה לנו קשה מאוד להרים את רמת החיים האמיתית של האוכלוסייה".