המומחים עונים: כך אפשר לנצל את החגים כדי לגבש אסטרטגיית יציאה

"שינוי דרמטי של מנגנון החל"ת, מודל גרמני והכשרות מקצועיות"

פרופ' צבי אקשטיין, ראש מכון אהרן במרכז הבינתחומי

 פרופ' צבי אקשטיין / צילום: איל יצהר, גלובס

למה הגענו לכאן? "צריך שינוי דרמטי במנגנון החל"ת"

"אסטרטגיית יציאה כלכלית מהמשבר צריכה להיות מבוססת על שינוי דרמטי של מנגנון החל"ת. אבל כדי שזה יתאפשר צריך להתחיל לבנות היום מערכת שתאפשר למעסיקים לדווח על מצב התעסוקה והמכירות שלהם.

"מה שלא מבינים בישראל הוא שהמודל הגרמני מבוסס על עדכון שוטף. עסקים יכולים להוציא עובדים לחל"ת לפי הפגיעה במכירות. ככל שמחזור המכירות נפגע יותר, אפשר להוציא יותר עובדים לחל"ת (על-חשבון המדינה), אבל המעסיקים חייבים לעדכן באופן שוטף ולדווח על המחזור שלהם בסוף כל חודש. אגב, למדינה יש יכולת לדעת בעצמה מה היקף הפגיעה במכירות לפי הדיווחים לרשות המסים אבל בישראל לא חיברו את מערכות המידע של רשות המסים למערכות של הביטוח הלאומי.

"המנגנון של המודל הגרמני הוא גם אסטרטגיית היציאה כי ברגע שהמכירות עולות, המעסיק מפסיק לקבל את התמיכה ואז המעביד צריך להחליט אם הוא מחזיר את העובדים או מפטר אותם. עובדים שיפוטרו צריכים להיות מופנים לתכניות תעסוקה של אבחון והכוונה לעבודה, זה תהליך שצריך לבנות באמצעות חברות פרטיות. אין טעם לעשות הכשרה לפני שעושים הכוונה וליווי להשמה בעבודה. זה מה ששירות התעסוקה אמור לעשות למובטלים ומה שעושים מרכזי ריאן בחברה הערבית. מכיון שאי אפשר להקים מערך כזה בממשלה אני חושב שצריך לתת את זה לשוק הפרטי. יש היום חברות פרטיות מצויינות שיודעות לעשות את תהליך ההכוונה אבל לצערי הרב התכניות הנוכחיות של האוצר לא כוללות את הנושא הזה. דבר שני זה הכשרות מקצועיות כשהיעד הוא שמי שלא הולך לאוניברסיטה ולמכללות הטכנולוגיות יקבל הכשרה כללית בסיסית, עברית אנגלית ואוריינות דיגיטלית".

מה צריך לעשות הפעם? "לקבוע יעד על שלפיו ימדדו כל התוכניות הכלכליות"

לדברי אקשטיין הדבר החשוב ביותר הוא לקבוע יעד-על שלפיו ימדדו כל התכניות הכלכליות. הוא מציע לקבוע שעד שנת 2022 התעסוקה בשוק העבודה תחזור לרמות שהייתה בהן ערב המשבר. "כל התוכניות צריכות להימדד לפי היכולת שלהן להעלות את שיעור התעסוקה ליעד ואת הפריון של העובדים. היום אנחנו ברמות התעסוקה והתוצר שבהן היינו לפני 10 שנים והשאלה האם נוכל לחזור לשם בתוך שנתיים".

בתחום יצירת הביקושים אקשטיין ממליץ לממשלה להשקיע בתוכניות לדיגיטציה של משרדי הממשלה. זה יכול לספק הרבה עבודה בתחומים כמו תכנות בקרת איכות. "יש הרבה תוכניות מוכנות שרק מחכות לתקציבים. בדיגיטציה, בפיתוח תשתיות במגזר הערבי, הרבה דברים שיכולים לצאת לדרך אם יוותרו על החלק של השלטון המקומי במימון. אין סיבה לעכב תוכניות בגלל שמחכים למימון מרשויות עניות.

מעבר לכך אנחנו תומכים בפחת מואץ לכל הסקטור העסקי כולל מסחר ושירותים (מהלך כזה אושר השבוע בממשלה ע"ב) וצריך להגדיל ערבויות מדינה במיוחד לעסקים קטנים ובינוניים כי בתהליך היציאה הסקטורים האלה יזדקקו להלוואות.

ההוצאות האלה לא מסוכנות מבחינת הורדת דירוג האשראי?
אנחנו חושבים שב-2021 לא צריך להעלות מסים ושאפשר להגדיל את ההוצאות ב-20 עד 30 מיליארד שקל ובתנאי שהכסף יושקע בתכניות תומכות צמיחה, תשתיות, הכשרות ותעסוקה. להשקיע בדיגיטציה של מערכת הבריאות והחינוך, בבניית כיתות, להאיץ פינוי מחנות צבא, הקדמת רכש ממפעלים מקומיים. לדעתנו גם אם החוב הציבורי שלנו יעלה בחדות, כל עוד יש תוכניות לעידוד הצמיחה ורשתות הביטחון יהיו בהתאם, לדעתנו השוק יאמין לנו, דירוג האשראי של ישראל לא יירד והריבית תישאר מתחת לרמה הקריטית של 1%. אם בכל זאת תהיה הורדת דירוג, והריבית תעלה מעל 1.5% לא תהיה ברירה אלא לנקוט מהלכים של צמצום שיפגעו בפעילות הכלכלית במשק בטווח הבינוני. למשל ביטול של פטורים ממס בחיסכון הפנסיוני. בתרחיש של הורדת דירוג ואם לא תהיה ברירה יצטרכו להעלות את המע"מ באחוז.

"לשמור לסוף את פתיחת המקומות שבהגדרה הם מקומות של התקהלות"

פרופ' רבקה כרמי, רופאה ולשעבר נשיאת אוניברסיטת בן גוריון

 פרופ' רבקה כרמי

למה הגענו לכאן? "ההחלטות לא מובנות והאכיפה נגד התקהלויות לוקה בחסר"

"נקלענו לסיטואציה מאוד בעייתית. גם מדינות אחרות מתמודדות עם בעיות דומות, אבל מה שמיוחד אצלנו, זה שההחלטות לא מאוד מובנות ומעלות הרבה סימני שאלה בקרב הציבור. האמון נפגע. אני הייתי ועדיין נגד סגר מלא. זו לא הדרך הנכונה בעיניי. הבעיה הגדולה ביותר שלנו היא התקהלויות, לא אוויר פתוח, לא שפת הים אלא התקהלויות, והאכיפה בעניין מאוד לוקה בחסר. שוטרים נמצאים ברחובות ונותנים קנסות, אבל לא מסוגלים להיכנס למקומות שבהם יש התקהלות. זה סגר שאומר: אנחנו חייבים לעשות משהו כי בעוד שבועיים נכנס למצב אי ספיקה, כי אנחנו לא מסוגלים לאכוף את הסגר בצורה רלוונטית, ועם ישראל ימצא פטנטים כדי להתחמק מעול".

מה צריך לעשות הפעם? "לתכנן יציאה באמצעות הרמזור ולעודד את האנשים ולהראות להם אופק"

"צריכה להיות תוכנית על איך מחזקים את הצוותים הרפואיים. איך מוסיפים עוד תקנים של רופאות ואחיות, ואיך מאפשרים לצוותים מנוחה. להיות בתוך 'לבוש החלל' שעתיים, זה כמו עבודה של 8 שעות בשמש. הצוותים צריכים הפוגה. צריך לתכנן לפי המפה כרגע, מה אפשר לפתוח. צריך לשמור לסוף את המקומות שבהגדרה שלהם הם מקומות של התקהלות. מסעדות באופן שבו היו צריכות לפעול קודם, אין שום סיבה שלא יפעלו - כשהרוב בחוץ. מערכת החינוך היא אולי הדבר הכי בעייתי. צריך להמציא דרכים להעסיק באופן מעניין ומהנה את הילדים הצעירים יותר כדי שההורים יעבדו, ואת המבוגרים יותר כדי שלא יתרוצצו ברחובות.

"האמון הוא בשפל המדרגה, וחלק גדול מאיך שאנשים מתנהגים כרגע, התחיל בזה. מאי ציות של חברי הכנסת עצמם עד לזה שאנשים שואלים שאלות הגיוניות ולא מקבלים תשובות בנוגע למגבלות. אחרי כל התקופה הזו, הם מחפשים את הספק, את מה שאפשר לבקר ולגחך, ולא את העידוד . צריך לעודד את האנשים ולהראות להם אופק".

"צריכים לחזק את מערכת הבריאות ולהגדיל את העתודות שלה"

פרופ' ארנון אפק, המשנה למנכ"ל תל השומר ולשעבר מנכ"ל משרד הבריאות

 פרופ' ארנון אפק, שיבא / צילום: בי"ח שיבא

למה הגענו לכאן? "אי אפשר להשאיר מערכת בלי רזרבות"

"צריך להתחיל בלהגיד את האמת: צריך בישראל יותר מחלקות פנימיות, יותר צוותי טיפול נמרץ ומשמעותית יותר אחיות ל-1,000 נפש", אומר אפק. "התוספת שנתנה לנו רחוקה מלהספיק. צריך לעבור לשיטות יותר מתקדמות של אשפוזי בית ורפואה מרחוק. אנחנו יודעים לעשות את זה, יש לנו את היכולת. מדינת ישראל הוגדרה כמערכת בריאות ראויה לקנאה ב-2012. בין שבע המערכות היעילות ביותר בעולם כולו. אבל אי אפשר להשאיר מערכת בלי רזרבות. לעם ישראל מגיעה בריאות, אי אפשר להרעיב את המערכת לאורך שנים ואז להתפלא שאנחנו מגיעים לנקודה הזו. אתה מגיע ליום פקודה, ומוצא את עצמך במצב בלי רזרבות".

מה צריך לעשות הפעם? "הפנמה, אכיפה והסברה ומתן עדיפות למערכת הבריאות"

"אנחנו חייבים ללמוד מהגל הקודם, אז לא הייתה אסטרטגיית יציאה. הכי חשוב זה שכל עם ישראל יתגייס, וכרגע הוא לא מגוייס. נקודה. כל מגזר עסוק בלהסתכל על האחרים. לכולנו יש אחריות: להקפיד על ההנחיות, ולראות מה אנחנו יכולים לעשות במגזר שלנו כדי להוריד את ההדבקה. מצד שני, אכיפה מוגברת היא קריטית. אם זה אומר לגייס עוד מאות שוטרים, זה מה שצריך לעשות. אנחנו צריכים גם הסברה, לא יכול להיות שכל מני אנשים שיש להם רעיונות ותובנות אישיות יבלבלו את הציבור. בניית מערך קטיעת שרשראות ההדבקה עובדת יפה, אנחנו צריכים במקביל לחזק את מערכת הבריאות ולהגדיל את העתודות שלה, גם במענה בקהילה. בדיוק בנקודות התורפה שלנו, צריכים לתת מענה למספר הולך וגדל של אנשים. צריך לפנות למערכת הבריאות ולשאול: מה אתם צריכים כדי שתוכלו לקלוט יותר חולים? החשיבה צריכה להשתנות, מערכת הבריאות צריכה להיות בטופ פריוריטי שלנו".

"אם הציבור לא ייקח על עצמו את האחריות, אסטרטגיית יציאה לא תעזור"

פרופ' גליה רהב, חברה בקבינט המומחים של גמזו ומנהלת היחידה למחלות זיהומיות במרכז הרפואי ע"ש שיבא בתל השומר

 פרופ' גליה רהב / צילום: דוברות שיבא

למה הגענו לכאן? "מרוב שמדברים כאן, לא עושים כלום"

"הבעיה היא שמרוב שמדברים כאן, לא עושים כלום. אם היו עושים משהו ביוני או יולי, המצב היה אחר. תראו לאיזה מצב תחלואה הגענו. כרגע, סגר דיפרנציאלי הוא לא רלוונטי. יש כבר יותר מ-4 מיליון אנשים בערים אדומות וכתומות. צריך סגר".

"המגפה הזו היא בעיה שלנו ובידיים שלנו, ומוכרחים להיות ממושמעים. הישראלים מוצאים דרכים לעקוף את הדברים. אם הייתה לנו משמעת ברזל, אולי אפשר היה לעשות משהו אחר. צר לי להגיד, אבל עם המנטליות הישראלית אי אפשר לעשות סגר מחורר. הבעיה היא אכיפתית; בישראל אי אפשר מלבד סגר לאכוף צורות אחרות".

"יותר מ-3000 אנשי צוות נמצאים בבידוד עכשיו, ויותר מ-4000 נדבקו בקורונה מאז פרוץ המגיפה. אנחנו עובדים כאן בטירוף, ובחוץ אנשים לא יכולים להשתולל".

מה צריך לעשות הפעם? "למדנו בדרך הקשה את היציאה הלא אחראית מהסגר"

"אם הציבור לא ייקח על עצמו את האחריות, אסטרטגיית יציאה לא תעזור. הציבור צריך להבין שהאחריות היא עליו. כל אחד צריך להפנים שהוא אחראי למצב הבריאותי, הכלכלי והנפשי במדינה. עובדים המון על המערך לקטיעת שרשראות ההדבקה, אך העבודה טרם הושלמה. היציאה לחיים שמחוץ לסגר צריכה להיות מאוד מדורגת, למדנו בדרך הקשה את היציאה הלא אחראית מהסגר הקודם. אנחנו נצא מהסגר הזה למתווה הרמזור, והיציאה תהיה הדרגתית. גם אחרי הסגר אסור שתהיינה התקהלויות. עניין המעקב והבדיקה, יכול להמשך תקופה ארוכה, אולי אפילו שנים. אני בכלל לא בטוחה שיהיה חיסון, בטח לא בטווח הזמן הקרוב, ואנחנו לא יודעים עד כמה הוא יהיה יעיל. זה יכול לקחת הרבה מאוד זמן".

"המגזר העסקי יודע היטב מה המשק צריך, בשיתוף פעולה נוכל לתת את המענה"

ניר ברקת, ח"כ מטעם הליכוד ולשעבר ראש עיריית ירושלים

 ניר ברקת / צילום: איל יצהר, גלובס

למה הגענו לכאן? "המדינה לא יודעת להתמודד עם הסבת 100 אלף עובדים"

"כרגע אין התייחסות להחזרת העובדים לשוק התעסוקה אחרי הסגר, והצעדים לא מספקים", אומר ברקת. הוא מותח ביקורת בעיקר על תוכנית המענקים לעידוד החזרת עובדים מחל"ת, שהייתה אחד הצעדים הראשונים של שר האוצר ישראל כ"ץ לאחר כניסתו לתפקיד. ברקת טוען כי אין הגיון כלכלי בתוכניות שיתמקדו בהיצע של עובדים וכי יש למקד את התקציבים הממשלתיים בהגברת הביקוש לעובדים, ובראש הכשרות מקצועיות - בתחום זה המדינה צריכה לדבריו לממן את עלות ההכשרות ולוודא שהן עומדות בסטנדרטים מקצועיים נאותים. "המדינה לא יודעת להתמודד עם המצב הקיים, לא כל שכן עם ההיקפים הגדולים של הסבת 100 אלף עובדים בעקבות המשבר. המגזר העסקי יודע היטב מה המשק צריך, לקלוט ולהכשיר את העובדים ובשיתוף פעולה עימו נוכל לתת את המענה המתאים".

מה צריך לעשות הפעם? "סבסוד ביקושים - חמשושליים לכל הארץ"

חמשושליים הוא שמה של תכנית שהופעלה בעיר ירושלים בעשור האחרון במטרה לעודד תיירות פנים לבירה בעונת החורף. במהלך שלושה סופי שבוע בחודש ינואר סבסדה העירייה את השהות במלונות העיר. בתי המלון הציעו לילה שני ב-50% הנחה או ארוחה אחת בחינם, לצד תוכנית פעילויות ואירועים עשירה ברחובות, פארקים ובמוסדות תרבות ברחבי העיר. ברקת, שהיה ראש העיר ירושלים במהלך רוב העשור מציע ליישם את התוכנית במישור הארצי. "נצטרך לסייע למגזר העסקי לייצר ביקושים ולעודד צריכה במגזרים שנפגעו בצורה קשה ולסייע להם לחזור לשגרה" אומר ברקת. לדבריו, יוזמה בנוסח חמשושליים מתאימה במיוחד ליציאה מהסגר משום שהיא מסייעת באופן ממוקד להחייאת הפעילות הכלכלית בענפים שנפגעו הכי הרבה: התיירות, התרבות, המסחר ובפעילויות נוספות המתבססות על קבלת קהל.

"לתת עדיפות לרכש כחול לבן כאסטרטגיית יציאה מהסגר"

עו"ד רוית גרוס, מנכ"לית התאחדות המלאכה והתעשייה, וד"ר רון תומר, נשיא התאחדות התעשיינים 

 רון תומר, נשיא התאחדות התעשיינים / צילום: יוסי אלוני

למה הגענו לכאן? "הסגר הוא הודאה בכישלון של כולנו"

"יש פה כישלון של כולנו" אומר תומר. "גם גורמי האכיפה וגם הציבור - כולנו נכשלנו. בתוך עמי אני חי וראיתי שהיו עסקים ששמרו באדיקות על הכללים והיו עסקים שפרקו כל עול ופעלו בשיטת 'תפוס כפי יכולתך'. זה ברור במצב הנוכחי שתרצה למכור כמה שיותר, אבל אז גם הקורונה תופסת כפי יכולתה. אם היום אנחנו לא יודעים לנהל את המשבר, מה יקרה בעוד חודש וחצי? מספר החולים יירד, ועם ישראל יצא במצוקה גדולה מהסגר ויתחיל הבלגן מחדש. במקום סגר היה צריך להיכנס למגבלות מחמירות, לטפל חכם וכירורגית ולא לסגור את כולם ואז לשחרר אותם לאותה מציאות שוב".

גרוס מוסיפה כי "כבר חודשים שאנחנו מציעים לאוצר לתת עדיפות לרכש כחול לבן כאסטרטגיית יציאה מהסגר ובכלל מהמצב הכלכלי הקשה של המשק. דחו אותנו על הסף. הלכנו למשרד ראש הממשלה, שם היה נראה שהבינו את חשיבות המהלך, אבל לא נעשה עדיין דבר.

"משרד האוצר אומר 'לא - רק יעילות כלכלית. אני הולך למי שיותר זול. הסברנו שהמטרה  היא להחיות את המשק ולהניע אותו, אז גם אם כחול לבן יותר יקר - צריך בתקופת הקורונה להעדיף אותו. המפעלים הישראלים יעסיקו יותר עובדים, המדינה תקבל יותר מסים ואותם עובדים יצאו לצרוך יותר, יקנו יותר בגדים וילכו יותר לסופר.

"לפעמים בשיחות עם אגף תקציבים ואחרים אנחנו מרגישים שאנשים אטומים לשטח. טבלת האקסל והמחיר היותר נמוך קובעים. הם לא היו בשטח ולא רוצים לראות ולהרגיש את השטח. לראות מפעל סגור, זה לא לראות טבלת אקסל. זה לראות את המציאות".

מה צריך לעשות הפעם? "ללמוד לחיות ליד הקורונה, ולייצר כמה שיותר ביקושים"

"כדי להניע את המשק צריך יותר הזמנות מהעסקים, ליצור ביקושים", אומרת גרוס. "חייבים להעדיף רכש כחול לבן, במיוחד מעסקים קטנים. הרכש הממשלתי המינורי שכבר מגיע לתעשייה הישראלית מגיע למיעוט עסקים - הגדולים. כדי להציל את התעשייה הזעירה, עסקים קטנים ובינוניים - שהם הכוח שמניע את המשק, חייבים להעביר את כל או רוב הרכש הציבורי ממשלתי לעסקים ישראלים.

"גם הטיפול בנושא הבידודים חייב להיות חלק מאסטרטגיית היציאה. לפי ביהמ"ש העליון עד 30 בספטמבר המעסיקים נושאים בתשלום לעובדים על הימים האלה ומתאריך זה המדינה צריכה למצוא פתרון. עד היום המדינה לא הציגה פתרון. עובד שצריך לשלם על הבידוד יגיע לעבודה גם אם הוא חולה או על אף שהוא צריך להיות בבידוד. זו סכנה. המדינה חייבת לקחת את זה על עצמה".

גם תומר מתמקד בהגדלת הביקושים: "אסטרטגיית היציאה מהסגר חייבת לכלול שני דברים: ללמוד לחיות ליד הקורונה, ולייצר כמה שיותר ביקושים לתעשייה ולמגזר העסקי. הקורונה פה לעוד חודשים קדימה ורק חיים לידה יאפשרו לנו חיים רגילים. ללמוד לחיות לידה זה לדעת להחיל מגבלות שישמרו על ריחוק אמיתי ועל זהירות מהדבקה, ומצד שני להפעיל את עולם העסקים והעולם הרגיל שלנו כמה שיותר. הפרדה, ריחוק, לאפשר לעסקים לקבל קהל בהקפדה על כמות אנשים וכמובן על מסכות והיגיינה. בתעשייה כתבנו כללים מחמירים (תוכנית "מגן התעשייה") ואנחנו מיישמים אותם באדיקות, ולכן אין הרבה הדבקות. הדבר השני שחשוב זה לייצר ביקושים. יש פה פרויקטים עצומים של תשתיות שמטרתם לייצר תעסוקה ופעילות במשק ואנחנו חייבים לקבוע שהחלק הגדול בהוצאה הציבורית הממשלתית יגיע לרכש מקומי. טראמפ, מרקל וג'ונסון עושים את זה מזמן.

"הסגר הזה הוא נקודת אזהרה לכולנו כחברה. כשהחליטו על הסגר השני כבר כתבו על הקיר את הסגר השלישי. אם לא ידענו תחת אש, בשיא הבעיה, לתת פתרונות חכמים יותר לא נדע לתת אותם גם אחרי הסגר הזה, וכך נגיע לסגר שלישי. לכל סגר אנחנו מגיעים חלשים יותר".