מה יעלה בגורל "המושב היהודי" שהתפנה בבית המשפט העליון בארה"ב

דרגת השתתפותם של יהודים בחיי הציבור באמריקה אינה צריכה ראיות. חוץ מן הנשיאות והפיקוד העליון על הצבא, יהודים שימשו כמעט בכל כהונה. לא זו בלבד, אלא שהם נהנו מייצוג הגדול לאין שיעור מחלקם באוכלוסייה.

למען האמת, עצם המושג "ייצוג" הוא שגוי. כמעט תמיד, יהודים שימשו בכהונות האלה כיחידים, לא כחברים בקבוצה אתנית או כנציגיה. אני אומר "כמעט תמיד" מפני שלפחות במחצית הראשונה של המאה ה-20 רווח שימוש הלשון "המושב היהודי", לתאר את אחד מתשעת החברים בבית המשפט העליון.

הנשיא וודרו וילסון הוא שמינה את היהודי הראשון, לואי ברנדייס, לפני מאה שנה ויותר. הוא היה משפטן מהולל, החוזר ומצוטט עד עצם היום הזה; והוא גם היה המנהיג הציוני הבולט ביותר באמריקה. מינויו עורר התנגדות רחבה, לא בגלל יהדותו ולא בגלל ציוניותו, אלא מפני שהיה "לוחם תקיף למען צדק חברתי", ונתפס כאויב וול סטריט והתאגידים הגדולים.

במובן זה, ברנדייס הורה את הכיוון הפוליטי הכללי של יהודי אמריקה: שמאלה, יחסית; התייצבות לצד מיעוטים, לצד מדוכאים ועניים; רגישות גדולה לענייני חברה וזכויות אדם. בין יהודי אמריקה, בייחוד אלה מן התנועה הרפורמית, הנטיות האלה נכרכו יחד כ"יהדות נבואית", זאת אומרת, זו המטעימה צדק יותר מדקדוקי הלכה.

27 השנה של רב"ג

אנחנו נזכרים בלואי ברנדייס גם לרגל יום הכיפורים, זמן לדבר על היחסים שבין אדם לחברו; וגם מפני שערב ראש השנה מתה רות ביידר גינזברג (רב"ג), השופטת העליונה בת ה-87, אשר כיהנה טיפה יותר מברנדייס, 27 שנה, והניפה כמותו דגלים של שוויון ושל צדק חברתי.

על מותה של בת 87, עם רקורד ארוך של מאבק נגד סרטן הלבלב, קשה להגיד שהוא היה מפתיע. אבל הוא היה דרמטי מאוד ומסוקר להפליא. הנשיא הוא הממנה שופטים פדרליים באמריקה (באישור הסנאט). מושב פנוי בעליון מאפשר אפוא לנשיא לשנות את הכיוון האידיאולוגי של בית המשפט, אולי לדורות.

שופטים פדרליים (בניגוד לשופטים במדינות האינדיבידואליות) מתמנים לכל חייהם. המועמדת של דונלד טראמפ לרשת את רב"ג היא בת 48. אם היא תגיע אל גילה של רב"ג, היא תשב שם סמוך ל-2070. אינני יודע כמה מקוראי הטור הזה או מכותביו מתכננים להיות שם עדיין ב-2070.

"זכויות היתר הלבנות"

בית המשפט האמריקאי קטן להפתיע. רק תשעה שופטים עליונים משרתים ארץ של 325 מיליון בני אדם ויותר. בישראל יש 15. בוונצואלה יש 32. ברוסיה יש 115 (נתוני ויקיפדיה).
עד יום ו' שעבר, שליש השופטים העליונים, כולל רב"ג, היו יהודים. הבה נזכור שהיהודים אינם מגיעים אפילו ל-2% של האוכלוסייה. אבל, כאמור, זה אינו עניין של פרופורציות. היהודים לא התמנו מפני שהם יהודים, אם כי עד ברנדייס סביר להניח שיהודים לא התמנו בדיוק מפני שהיו יהודים.

ויכוח קטן עם פוטנציאל גדול מתנהל עכשיו בין יהודים במדיה החברתית האמריקאית. עניינו הוא צבע עורם. האם יהודים ראויים להיכרך במה שקוראים בימים האלה "זכויות היתר הלבנות" (white privilege), זאת אומרת, יתרון הפתיחה הנובע ממצב הפיגמנטים. מאז חניקתו של ג'ורג' פלויד, בסוף מאי, שאלת זכויות היתר עומדת במרכז תשומת הלב. יהודים מתקשים לקבל שהם יצאו אי פעם נשכרים מלובן עורם - קודם כול, מפני שהלובן רחוק מלהיות אוניברסלי, ושנית, מפני שהלובן לא עמד ליהודים בתור לגז.

אף על פי כן, ראויה לתשומת לב כלשהי היא העובדה ש-9% מחברי הסנאט ו-5% של צירי בית הנבחרים הם יהודים. הסנאטורים נבחרים ב-50 המדינות; הצירים נבחרים במחוזות בחירה קטנים יותר. בשום מדינה ובשום מחוז בחירה אין רוב יהודי. באורגון, שיש לה סנאטור יהודי, היהודים הם אחוז אחד של האוכלוסייה; בהוואי, חצי אחוז; היה זמן ששני הסנאטורים של וויסקונסין (0.6%) ושתי הסנאטוריות של קליפורניה (3%) היו יהודים/יהודיות בעת ובעונה אחת.

לא תמצאו מספרים כאלה אצל שחורים או אצל היספאנים. בסנאט של ארה"ב יש כיום רק שלושה שחורים, או 3%, אף כי חלקם באוכלוסייה הוא 13%; רק שלושה היספאנים (ארבעה על-פי ספירה ליברלית), אף כי חלקם הוא 15% ויותר. לשון אחר: במדינות של ארה"ב שבהן יש רוב לבן (49 מ-50), הלבנים אינם נוטים לבחור לא-לבנים, אבל אינם בודקים בציציותיהם של יהודים.

לא לגמרי מדויק, עניין הציציות. בג'ורג'יה התחוללה באחרונה שערורייה קטנה כאשר התברר שמטה הבחירות של הסנאטור הרפובליקאי המכהן הגדיל במתכוון את אורך חוטמו של יריבו הדמוקרטי, יהודי צעיר ששמו ג'ון אוסוף. אוסוף בן ה-32 מבורך בפרופורציות פיזיות מצוינות. למה נועדה הרחבת החוטם? אולי להזכיר לבוחרים שהאיש הלבן הזה אינו-אחד-מאיתנו.

לא נורא, אבל...

האם הנוכחות המסיבית של יהודים יחידים בזירה הפוליטית עשויה להתכרסם, בייחוד כאשר לא-לבנים עומדים על זכותם לייצוג פרופורציונלי? רמז לבאות ראינו אולי בתבוסתו של ציר קונגרס יהודי ותיק, אליוט אנגל, בבחירות המקדימות של הדמוקרטים במחוז בחירה בברונקס, ניו יורק. הביס אותו מוסלמי שחור. הדעת נותנת שיהודים יתקשו יותר ויותר להיבחר במחוזות עירוניים שבהם יש רוב לא-לבן.

כיוצא בזה, מספר היהודים בבית המשפט העליון יפחת בשנה הבאה. דונלד טראמפ רוצה למנות אישה קתולית (ולהגדיל בזה לשישה את מספר הקתולים בבית המשפט); ג'ו ביידן מתכוון למנות אישה שחורה. יישארו שופטת ושופט יהודיים. השופט הוא כבר בן 82. לא ירחק אפוא היום ונחזור אל עידן "המושב היהודי" היחיד. לא נורא, אבל בהחלט ציון דרך.