בתי חולים | פיצ'ר

חפשו את הכסף: למערכת הבריאות יש אינטרס לשדר עסקים כרגיל

מערכת הבריאות נמצאת בבעיה למרות ניסיונות ההרגעה • בתי החולים חוששים להכריז על קריסה מחשש שינתקו להם את צינור החמצן הכלכלי • תמרורי האזהרה דולקים: בתי חולים שמסרבים לקבל חולים, מלחמות עם מד"א לאן לשלוח מתאשפזים ובידוד חלקי לצוותים רפואיים

מחלקת קורונה בחניון בית החולים רמב"ם בחיפה / צילום: Oded Balilty, Associated Press
מחלקת קורונה בחניון בית החולים רמב"ם בחיפה / צילום: Oded Balilty, Associated Press

איך נראה בית חולים בקריסה? התרגלנו לראות את תמונת "הזקנה במסדרון", וההתייחסות הקלסית לעומס בבתי החולים היא לעומס פיזי. אם החולים לא גודשים את המסדרונות, התחושה היא שלא מדובר בעומס בלתי נסבל. אולם, נראה כי בתקופת הקורונה שיקולי העומס הם אחרים.

בשבועיים האחרונים ישנו פער בין הדיווחים של מנהלי בתי החולים במרכז הארץ, כי הם עומדים בעומס, לבין הדיווחים מבתי החולים והקהילה בפריפריה וכן מהצוותים הרפואיים והסיעודיים בבתי החולים במרכז, לפיהם המצב מתקרב להיות בלתי נסבל. במקביל, חולים מדווחים כי שחררו אותם הביתה במהירות חשודה, ומנהלי מחלקות קורונה מדברים על היום המתקרב, שבו יצטרכו לבחור מי מבין החולים הזקוקים לטיפול מציל חיים אכן יקבל אותו.

הפער נובע כנראה גם מתפיסה שונה של מהי קריסה, אבל גם מכך שהודאה בקריסה עשויה להוביל את משרד הבריאות להקפיא שוב את שירותי הבריאות ה"אלקטיביים" (טיפולים שלכאורה ניתן לדחות למועד מאוחר יותר, אם כי גם לכך יש תמיד מחיר), ומהלך כזה - פוגע אנושות בתקציבים של בתי החולים.

המדינה לא פיצתה את הבתי החולים על צעד דומה של הקפאה שבוצע במרץ ואפריל, למרות שרק חלק מן הטיפולים החסרים הושלמו בחודשים שלאחר מכן. הדבר גרם לבורות בתקציבים של בתי החולים, שמובילים היום למצוקה תזרימית. הפסקה נוספת עלולה להעמיק את הבור, ומסיבה זו, כמו גם מתוך אתוס של "ההצגה חייבת להימשך", שעליו חונכו הרופאים, קשה מאוד למנהלים להרים את הדגל.

קיצורי דרך
הבידוד לצוותים נשחק, הקפסולות קורסות

כנראה שמערכת הבריאות עדיין לא רוויה עד אפס מקום, אולם שלושה תמרורי אזהרה מאותתים כי המצב אינו רגיל. הראשון - הניסיונות של מד"א לפנות חולים לבתי חולים קרובים למקום מגוריהם, שנתקלים בשערים סגורים. תמרור אזהרה שני הוא השחיקה הגוברת של כלי הבידוד בקרב הצוותים הרפואיים, כלומר החזרת עובד מבידוד למרות חשיפה שלו לחולה. תופעה מקבילה היא ויתור על הקפסולות וחזרה למשמרות של 26 שעות, משום שאין מספיק אנשים לאייש את הקפסולות.

בדרך-לאי-ספיקה
 בדרך-לאי-ספיקה

תמרור אזהרה שלישי הוא הניוד ההולך והגובר של צוותים ושל חולים ממקום למקום בתוך בתי החולים, כדי שהמקום והצוות יספיקו לכל המחלות. זו התנהלות נכונה של בתי החולים הגדולים, שאכן מונעת קריסה, אך שוחקת את הצוותים עוד יותר. בסופו של דבר לא יהיה עוד את מי לנייד.

"כללי הבידוד שלנו שונים". זה לא  מספר רופא בכיר, "מתחת לשולחן כמובן, אלא על פי התקנות. אם טיפלתי בחולה עם מסכה, אני פטור מבידוד".

אבל המסכה לא מגינה עליך מהידבקות, אלא על האחרים, כך אומרים לנו. אתה מטפל עם מסכה מיוחדת?
"איפה?! מי יספק לי מסכה מיוחדת. זה עניין של ניהול סיכונים של המערכת. עם מסכה אני אולי נדבקתי, אבל לא אדביק אחרים אז אני לא חייב בידוד. זה נורמלי?! ומשמרת של 26 שעות זה נורמלי? וזה שאסור לי לנסוע לחו"ל זה נורמלי?!".

להזיז חולה או רופא? בתי החולים ומד"א רבים איפה להוריד את החולה

אמבולנסים של מד"א נתקלו בימים האחרונים בסיטואציה שבה הם מביאים חולה קורונה או חשוד בקורונה לבית חולים, בעיקר בפריפריה, וזה מסרב לקלוט את החולה. בתי החולים מציעים לאמבולנס לקחת את החולה הלאה. אם האמבולנס של מד"א יביא כל חולה לבית החולים הפנוי, יהיו חסרים צוותי אמבולנס כדי לפנות מטופלים אחרים. כרגע המדינה אינה מקצה משאבים כדי לשדרג מערך האמבולנסים.

כתוצאה מכך נוצר מחזה סוריאליסטי שבו מד"א מנסה לפרוק את החולים בבית החולים הקרוב למקום מגוריו, במטרה שבית החולים יקלוט אותו למרות העומס, ישחרר אותו במהירות או ישנע אותו הלאה על חשבונו. בית החולים מצידו מנסה למנוע זאת. במד"א הצהירו באופן רשמי כי יביאו את החולים לחדרי המיון-קורונה של בית החולים הקרוב ביותר, גם אם אין מי שיקבלם. גורמים במד"א אמרו ל"גלובס" כי בתי החולים ענו שיחסמו בפני האמבולנס את החניון.

התוצאה בפועל? החולים תקועים במשך שעות באמבולנסים, כשהם אינם יכולים אפילו לעשות את צרכיהם, ואילו הצוות מזיע בתוך חליפות המיגון, כאשר חלונות האמבולנס פתוחים על פי התקנות.

נראה שבתי החולים במרכז מסוגלים עדיין לקבל את החולים, אבל התהליך רחוק מלהיות חלק. בימים אלה יוצא לדרך מבצע מיוחד של משרד הבריאות לנייד חולים ממחלקות הקורונה בצפון למרכז, בלי להכריע את מערך האמבולנסים. אלא שהחולים לא רוצים לעבור. קשה לשכנע אותם, שאחרי שכבר אושפזו וחוברו למגוון מכשירים, כדאי לנייד אותם לבית חולים אחר.

ומדוע לא מניידים צוותים רפואיים לבתי החולים העמוסים? זה כנראה אפילו מסובך יותר, משום שהצוותים שייכים לבית חולים מסוים, שהוא חלק מארגון (ממשלתי, עירוני, פרטי, עמותה), ואם יעברו לבית חולים אחר, יצטרכו לעבור גם קליטה והכשרה לעבודה באותו בית חולים. סיוט לוגיסטי.

מחיר הניודים: פגיעה במיומנות רפואית וביעילות הצוותים

הניוד הוא לא רק של החולים בין בתי החולים, אלא בתוך בתי החולים. "כשפתחו מחלקות קורונה נוספות, לקחו חלק מהאחיות מהמחלקות האחרות, ואז לקחו אחיות מהמחלקה שלנו לפצות על החסרים במחלקות האחרות", מספרת אחות באחד מבתי החולים הגדולים, "ובעצם פירקו את הצוות שלנו. את הניתוח שהיו צריכים לעשות במחלקה שלנו, יעשו בפועל המחלקה אחרת, שביום-יום עוסקת בתחום אחר, וחולה שהיה אמור להתאושש במחלקת טראומה, יתאושש במחלקת אף אוזן גרון, והחולה של אף אוזן גרון שוכב במחלקת עיניים".

אותה אחות אינה חושבת שהטיפול בחולים נפגע כרגע, אולם אחות מבית חולים אחר במרכז אומרת: "מחלקה פנימית נעלמה בגלל בידוד, ושתי מחלקות נוספות בגלל קורונה. המחלקות הקיימות עמוסות ברמות שלא מאפשרות לתת לחולים את הטיפול שהם צריכים. זה נכון גם בקורונה וגם במחלקות הרגילות. אם העומס באותו היום הוא במחלקת הקורונה, ייתכן שיזלגו לנו חולי קורונה למחלקות אחרות וזה מגדיל את החשיפה של החולים האחרים. כל המשאבים עמוסים ולכן הטיפול איטי: מכשירי ההדמיה, בדיקות המעבדה ורופאים מומחים".

רופא בכיר באחד מבתי החולים במרכז, מספר כי: "לפני כמה ימים היה כבר חולה קורונה שלא היה היכן להנשים אותו, אז התחילו בכיסאות מוזיקליים. העבירו חולה אחר, לא קורונה, מהמחלקה שרלוונטית למחלה שלו למחלקה אחרת, לא קשורה, עם צוות שלא מתמחה בטיפול בו. ובכל פעם שמישהו יוצא מבידוד, צריך לארגן את כל לוח התורנויות מחדש, וזה מתיש את כולם.

"אני חושב שכרגע המחלקות הפנימיות שלנו מצליחות לספוג את התוספת, אבל זה מתחיל להיות מאוד קשה, כי העומס עולה במקביל לאבדן צוות לבידוד. אנחנו כבר מתחילים להשאיר בבית חלק מהחולים שבעבר היינו כנראה מאשפזים, וקרובים להפסקת הניתוחים האלקטיביים".

הפערים במספרים: סיבות כלכליות לא לדווח על קריסה

לפעמים אנחנו רואים שמשרד הבריאות מדווח על תפוסה של 100% במחלקות הקורונה אבל בתי החולים מדווחים על תפוסה של 50%. איך נוצר פער אפילו בנתון די חד משמעי של תפוסת מחלקה? רופא מסביר: "כל פעם שפותחים עוד מחלקות קורונה, אז התפוסה במחלקת הקורונה יורדת ל-50%, עד שהמחלקה הזו מתמלאת. זה על חשבון מחלקה פנימית".

בעת כתיבת שורות אלה קפאה רובריקת "עומסי בתי החולים" בלוח הבקרה הציבורי של משרד הבריאות, ולא ניתן היה לקבל נתונים לגבי התפוסה. משרד הבריאות הודיע כי הוא מכייל את הלוח מחדש, והוא יעלה בשעות הקרובות.

האם יש גם סיבות כלכליות שבגללן כדאי יותר למנהל בית חולים לדווח על חולה קורונה?
הרופא מסביר ש"התמחור של הקורונה, למיטב ידיעתי, לא מאוד אטרקטיבי לבית החולים. למנהל בית חולים יש אינטרס לומר שהוא עומד בעומס ושאין אצלו הרבה קורונה, כדי שהיולדות לא יפסיקו לבוא, כי הן אלה שיוצרות את רוב ההכנסה של בית החולים, יחד עם עוד מחלקות שבהן התשלום הוא עבור הפרוצדורה ולא עבור יום אשפוז.

"ברגע שנראה שמחלקות הקורונה גדלות על חשבון המחלקות האלקטיביות או שלוקחים רופאים ממחלקת עיניים למחלקת קורונה כפי שעשו באיטליה, אז נדע שאנחנו בצרות. אבל גם כך הרופאים הללו לא יודעים לטפל בחולי הקורונה הקשים".

רופא בכיר אחר מחזק את הדברים: "בתי החולים לכודים בסיטואציה. אם הם יגידו 'אנחנו קורסים', יאמרו להם להפסיק את ניתוחי השגרה הלא חיוניים, והם זקוקים לכך כמו חמצן. לכן יש מסר כפול של 'המצב קשה, אבל אנחנו עומדים בזה'. זה מלכוד שרק הזרמה של תקציבים נוספים לבתי החולים תוכל לשחרר אותו. לכאורה הוסיפו תקנים - זה לא נכון. הוסיפו שיפוי על פעילות שהוקפאה - זה לא נכון. יש לנו רופאים צעירים שמחכים לתקנים לעבוד אצלנו אבל אנחנו לא יודעים אם נוכל לקלוט אותם אחר כך. אני לא מתפלא שאין להם חשק להתחיל לעבוד דווקא במחלקת קורונה כשלא ברור אם אחר כך תהיה להם עבודה.

"בינתיים המחלקות מלאות והעבודה מאומצת וקשה. זו עוד לא קריסה! אני אקרא לזה 'קריסה' כשאשלח אמבולנס להביא חולה לב ולא יהיה אמבולנס והחולה ימות בבית, או שהוא יגיע לכאן וימות כי לא יהיה מצנתר".

עומס של מטופלים: מבית חולים שדה ועד לאשפוז הביתי

לאחרונה החלה העבודה על הקמת בית חולים שדה. "זה לא יעזור", אומר מפורשות רופא בכיר. " אין צוות. אין רופאים צבאיים רלוונטיים לטפל בחולים קשים. רובם סיימו את הלימודים רק לא מזמן ואינם מומחים".

"אני לא מבין מדוע לא מגייסים את בתי החולים הפרטיים, במקום להתחיל לאשפז אנשים באוהלים באצטדיון רמת גן", אומר רופא שני. "בתי החולים הציבוריים נפגעו בצורה אנושה. המיטות הפרטיות עובדות רגיל ואפילו יותר. אפשר להפוך גם את המחלקות האלה גם למחלקות קורונה".

בינתיים מעל 90% מחולי הקורונה מאושפזים בקהילה. אשפוזי הבית מפחיתים מן העומס על בתי החולים, אך כעת נוצר פקק גם שם. "הקהילה במצב קשה מאוד", אומר רופא קהילה בכיר. "כל העומס של הטיפול בחולים המאושפזים בבתים ובמלונית, צריך לדבר איתם פעמיים ביום. זה מוריד חצי מהזמן שיש לי לטיפול בחולים הרגילים. לפני כמה ימים הייתה חשיפה בבית ספר באזור שלי, וכל היום אני מוציא בדיקות לכל התלמידים והמורים. אני אמור לעסוק ברפואה, לא במינהלות האלה.

"הטיפול בחולים בקהילה לא פשוט", הוא מודה. "זו מחלה מתעתעת. יש להם חום, ואז החום יורד, הם מרגישים טוב. פתאום - דפיקות לב. הם צריכים המון תשומת לב ולא כי הם חוששים, אלא כי חלקם באמת מתדרדרים. לפחות מיגון יש לנו מספיק בסבב הזה, מה שלא היה בפעם שעברה. "בינתיים אני עובד בזה, אבל כשאני מסתכל על כמות החולים החדשים אני אומר - וואי וואי. אם זה יהיה ככה עכשיו כל שבוע, כבר לא נוכל לעמוד בזה".

דור העתיד של הרפואה: האתגר שווה את המאמץ

קשה לראות איך המערכת מגייסת ככה את דור העתיד של הרופאים.
"אה, אבל אלה ימי הזוהר שלנו. טחנתי משמרות של 26 שעות בשגרה, אז בימי מגיפה אני לא אתעלה על עצמי? חבל שהמחיר הוא סיכון המשפחה שלי. הייתי גם שמח לחופש מסודר. לא נעים סתם לקחת חופש. אז אולי אפשר להוציא את הצוותים לסבבי מנוחה מסודרים. זה חיוני".