זעקת הפנימאים: "צריכים להתחנן לתנאים שיאפשרו לנו להילחם במלחמת הישרדות, שלא רואים את הסוף שלה"

מספר אנשי הצוות המבודדים, הגידול המשמעותי במספר החולים, והחולים שאינם חולי קורונה הנפגעים מירידה באיכות הטיפול: פנימאים המנהלים מחלקות קורונה בבתי חולים בישראל ערכו הערב (יום ד') מסיבת עיתונאים, שבה ביקשו להסביר לציבור את חומרת המצב, ולממשלה את הצורך בשיתופם בקבלת ההחלטות, הקצאת כוח אדם וויתור על 'טריקים' ואיומים של ביטול תקנים.

"אנחנו מנסים להביא את דבר השטח אליכם: העיתונאים, הציבור. את דבר המחלקות הפנימיות שהן חזית הלוחמה בקורונה", אמרו פרופ' אבישי אליס, ד"ר חגית יונת, ד"ר איילת רז ופרופ' דרור מבורך. "אנחנו מבקשים להביא את הדברים בשם האנשים שנמצאים בחזית, לא כתיאורים גרפיים או טבלאות אקסל. זאת המציאות היום יומית, והיא רק תלך ותחריף עם התפתחות ממדי המגפה".

הארבעה שרטטו תמונה קודרת, לפיה הצוותים בבתי החולים מתוחים עד הקצה - ובזמן שהמחלקות הפנימיות מתמלאות, נדרשים לחלק את זמנם בין מחלקות הקורונה למטלות האחרות בבית החולים. לתמרון הזה, לדבריהם, יש מחיר כבד ושקוף - שאיננו נספר בדוחות משרד הבריאות - מחיר אותו משלמים החולים האחרים. "קשה לאמוד את זה במספרים כדי שנראה אנשים שלא אובחן סרטן בזמן או סיבוכי סוכרת, לוקח זמן רב להבחין בזה", אמרו, והוסיפו כי "יש ירידה באיכות הטיפול במטופלים שאינם חולי קורונה".

משרד הבריאות הציב יעד של הגעה ל-1,500 מיטות קורונה עד נובמבר. לדברי הפנימאים, המשמעות היא שמתוך 111 מחלקות פנימיות, 40% הפכו להיות מחלקות קורונה, המספר הזה ילך ויגדל יום אחרי יום. זאת, בזמן שבתי החולים מתמודדים עם תקנים לא מספקים, בעיות איוש, וחורף העומד בפתח. "לא צריך דמיון מפותח כדי להבין מה קורה כשיש שפעת, תחלואת חורף, פחות צוותים שיכולים לטפל ופחות מחלקות פנימיות", אמרו הפנימאים.

"הירידה הדרסטית לטפל בחולים השגרתיים"

פרופ' אבישי אליס, יו"ר האיגוד לרפואה פנימית, פתח בדברים ואמר; "מה שמוסתר מעיני הציבור זו הירידה הדרסטית של יכולת בתי החולים לטפל בחולים השגרתיים. אין לנו מספיק רופאים, אין לנו מספיק אחיות, אין לנו די כוחות עזר - וגם לא מיטות ומחלקות. הפסקת ניתוחים אלקטיביים לא ישנו את הדברים. רופאים ומחלקות פנימיות זו התמחות, ולא רשימת ציוד שיש להשלים. מדינת ישראל לא שואלת האם הצוותים במחלקות הפנימיות חוזקו ומה לעשות כדי לסייע. לא ביקורים מתוקשרים, אלא ירידה ממש לרמת השטח. המזל של מדינת ישראל, זו המוטיבציה והערכיות של הצוותים שלנו. ואני מבקש להודות להם. ולציבור: זוהי אזעקת אמת. אנחנו מספרים לכם, מתוך המחלקות, שהמצב רע. גם הטיפול בחולים אחרים, לא רק קורונה, נפגע מאוד בימים אלו. אנחנו קוראים לכם להישמע להוראות".

אליס הוסיף כי "הפתרונות הכי רלוונטיים לטיפול ועדת הקורונה, נכתבו לפני שנה וחצי בדוח ועדה שעסקה בשיפור הרפואה הפנימית, אלא שהוא הוזנח ומעלה אבק על המדפים. נכנסנו לאירוע הקורונה כשאנחנו במחסור בכוח אדם, ושבעה חודשים אחרי, אנחנו מרימים שוב דגל אדום. אנחנו לא שותפים לקבלת ההחלטות ולא מקבלים מענים לצרכים. אנחנו חשים נטל ובורות מכל עבר, וצריכים להתחנן לתנאים שיאפשרו לנו להילחם במלחמת הישרדות, שאנחנו לא רואים את הסוף שלה".

ד"ר חגית יונת, מנהלת פנימית בשיבא ושותפה בניהול טיפול נמרץ בשיבא, הסבירה בדבריה שמאז שנת 1977 נוספו רק 10 מחלקות פנימיות בישראל, ללא שינוי במפתח התקינה. בכל מחלקה - 12 רופאים בלבד, שליש מהם מומחים. "זה לא מספיק לאוכלוסייה שגדלה מאוד והזדקנה מאוד. המצב הזה היה ידוע לפני הקורונה, ועכשיו הוא בולט הרבה יותר. מרבית החולים מטופלים על ידי פנימאים, והמספר שלנו לא מספיק לעלייה במספר החולים", אמרה יונת.

לדבריה, הפתרונות הנשמעים בימים האחרונים באשר למצוקת כוח האדם - מצו 8 לרופאים ועד גיוס פרמדיקים - אינם מיטביים כלל. "צצים רעיונות שונים ומשונים שלא מתאימים למצב של חוסר כוח אדם. לאחרונה נדמה שזה זבנג וגמרנו לקלוט רופא מומחה בפנימית. זו התמחות של ארבע שנים, במהלכן הרופא צובר ידע ומטפל בחולים במצב מורכב. בישראל, בניגוד למדינות אחרות, רופאים בפנימיות מטפלים ביום יום גם בחולים מונשמים. בתקופת הקורונה, זה התגלה כיתרון. בארצות אחרות, לא ידעו איך לעשות את זה. התהליך לקליט רופאים נוספים ייקח שנים, אבל אנחנו צריכים לחשוב על העתיד, בטח אחרי שהתברר עד כמה קריטי להגדיל את כוח האדם במחלקות. הם לא יוכלו לנהל את המעקב בחולים רגילים או בחולים הקשים. נשמח לתוספת הזו במיידי, אבל היא לא יכולה להיות פתרון לצורך ברופאים לטווח ארוך".

עוד לדבריה, משרד האוצר והבריאות מאיץ במחלקות לקלוט רופאים ומתמחים, ולכך עשויה להיות השפעה מכרעת על איכות כוח האדם, ואם לא די בכך - התקנים שסופקו לבתי החולים, מתייחסים אך ורק לתקופת הקורונה, ולא קורצים לאף מתמחה או רופא המחפש את דרכו. "ישנם איומים מצד משרד הבריאות והאוצר שאם לא נקלוט את המתמחים במיידי, התקנים יילקחו. פתאום צצה דרישה למצוא מתמחה איכותי וראוי שפשוט מחכה לטלפון, אחרי שנאלצנו לדחות בקשות להתמחות לפני הקורונה, וכאשר מבטיחים לנו שהתנאים ייתנו רק בתקופת הקורונה? אנשים לא יגיעו בתנאים האלו. תנו את התקנים לקליטה רציפה ואיכותית. שנהיה בטוחים שמדובר בהתמחות מלאה, לא על חשבון בית החולים - הטריק שניסו לעשות. אנחנו מבקשים מהממשלה: אל תשחקו איתנו. אל תבטיחו לנו תקנים זמניים, אל תאיימו. בחירת המתמחים צריכה להיעשות בתבונה ויכולה לקחת חודשים. כולנו רוצים שייבחרו רופאים טובים שיוכלו לטפל בכל סוגי החולים".

שולחים הביתה חולים שבעבר היו מאושפזים זמן רב יותר

איילת רז, מנהלת פנימית א' ברמבם, ומנהלת פנימית קורונה, ביקשה להציב תמונת מראה למצב המחלקות, ולחולים האחרים המשלמים את מחיר תחלואת הקורונה הגבוהה; "אנחנו חיים במילה שנקראת 'פשרה'. אנחנו שולחים הביתה חולים שבעבר היו נשארים איתנו זמן רב יותר, כדי להשתחרר הביתה יציבים יותר ובמצב יותר טוב. יש פגיעה של חולים של מצבי השגרה - סכרת, סרטן, מושתלים, לחץ דם, הסובלים מזיהומים ומחלות מידבקות. אין לנו ברירה, עם היקפי אשפוז כאלו, כשירדנו בהיקף הצוותים שמטפלים, עם בידודי רופאים וצוותים".

איך ההתדרדרות המהירה נראית מבפנים? רז מסבירה; "אני מדברת בשם המטופלים. אני רוצה לדבר על עמוס, מושתל מוח עצם. הוא הגיע למיון עם חום, צמרמורת ושיעול, והתגלה כחולה דלקת ריאות. כשהוא נכנס למחלקה הוא הופתע. הוא הבין שחדר בידוד לא יחכה לו, ושהוא יצטרך לחלוק את החדר עם עוד מטופלים. השלכות הקורונה. הוא החליט, למרות המצב, לחזור הביתה. בתום שני ימי טיפול בית, הוא שוב הובא לחדר מיון במצב ירוד מאוד ואושפז. הוא לא נספר במניין המאושפזים שלכם, כי הוא בחר לברוח בגלל המצב, לא בגלל שהוא הבריא. אני שומעת מאונקולוגים שמטופלים מגיעים אליהם בשלב מאוחר מדי. אומרים נחכה 'אחרי' ואחרי זה מאוחר מדי".

המחלקה הפנימית של פרופ' דרור מבורך (שאף מתפקד כמנהל מחלקת הקורונה), עמוסה מאוד. בית החולים הדסה נמצא בתוך ירושלים, העיר שבה מספר חולי הקורונה הוא הגבוה בישראל, מה שהזרים מאז תחילת המגפה יותר מ-1500 חולי קורונה למחלקתו של מבורך. "אני רואה כבר במשך חצי שנה את הרופאים והצוותים עושים מאמצים אדירים שרוב האוכלוסייה נעשה קהה להם", אמר מבורך.

איך משפיע העומס על בתי החולים? גם מבורך מצביע על הפגיעה בחולים שאינם חולי קורונה: "אנשים מדברים על מוות של חולי קורונה, אבל הם לא יודעים שכל יום מתים בישראל 20 אנשים מספסיס. אותו חולה שתיארה איילת, קרוב לוודאי שפיתח ספסיס. אם בערב הוא היה מקבל חדר מבודד וטיפול מעולה, היום הוא צריך להסתפק במקום בפנימית ואולי ללכת לביתו. אני לא רואה עדיין את הפגיעה בקורונה, אבל בחולים האחרים - בהחלט".

על דוח האוניברסיטה העברית שהצביע היום על ירידה בזמן מ-15 יום ל-11 יום בזמן שבו החולים במצב קשה וקריטי מגיעים לתמותה, וגורס כי ייתכן שמדובר בין היתר בתוצאה של ירידה באיכות הטיפול, אמר מבורך כי לא אלו פני הדברים, אלא שהסיבה לכך נעוצה בחזיתות אחרות: "איחור בפניות של חולים, כי יש אווירת עליצות בציבור. יכול להיות שיש שינוי בדפוסי המחלה. לא הייתי מזדרז לומר שיש ירידה באיכות הטיפול. לצערי, היכן שיש יותר ירידה באיכות, זה בחולים הרגילים, לא בחולי הקורונה".

בדבריו, ביקש מבורך להדגיש שלא מדובר במחלה קשה עבור מבוגרים בלבד: "50% מהמאושפזים אצלנו הם מתחת לגיל 60. יש תחלואה משמעותית ולעיתים אישפוזים ממושכים אצל אנשים צעירים. אנחנו רגילים לראות את המספרים של חולים בינוניים, קשים וקריטיים, אבל יש מספר נוסף שלא נספר: חולים שהחלימו מקורונה קשה, ומלבד העובדה שה- PCR שלהם הפך שלילי, הם מגיעים לאישפוז ממושך עם חור בקנה הנשימה או מסיבות אחרות, וגם הם יגיעו בהמשך למחלקות פנימיות".

מבורך אף התייחס לשיח בנושא חיסון העדר, ואמר: "חיסון עדר דורש 70% הדבקות באוכלוסייה. זה אומר 30-40 אלף מקרי מוות במדינת ישראל. אנחנו לא יכולים להסכים לזה. זה יוביל לקריסה מוחלטת של מערכת הבריאות, מעבר לכאב. מי שמצדדים בכך, מביאים כדוגמא את שוודיה. זו טעות. בשוודיה אין שום הוכחה לחיסון עדר, והממשלה נוקטת בהגבלות חמורות של עטיית מסכות ובידודים, אלא שהציבור שם ממושמע".