מתווה ימי הבידוד: הסכם חולה ומזיק

בג"ץ קבע כי אין להטיל על המעסיק את מלוא נטל התשלום על ימי הבידוד,
אך ההסכם שהושג לאחרונה בכל זאת עושה זאת - ועל הדרך פוגע גם בעובדים

איתור מפרי הוראות הקורונה. המשטרה מסתפקת במתן קנס בגובה 5,000 שקל לחולים שהפרו בידוד  / צילום: שלומי יוסף, גלובס
איתור מפרי הוראות הקורונה. המשטרה מסתפקת במתן קנס בגובה 5,000 שקל לחולים שהפרו בידוד / צילום: שלומי יוסף, גלובס

ההסכם שהתגבש לאחרונה בנוגע לתשלום על ימי הבידוד הוא טעות מרה מכל הכיוונים. ההסתדרות, משרד האוצר והתעשיינים סיכמו כי ימי הבידוד ירדו ממכסת ימי המחלה של העובד וכי עיקר נטל התשלום ייפול על המעסיקים, שישלמו עבור כל הימים ויקבלו פיצוי מהמדינה על 12 מהם. מתווה זה מקפח את זכויות העובדים והמעסיקים כאחד.

מבחינת העובד - הוא יידרש להקריב 14 ימי מחלה מתוך מכסת המחלה השנתית שלו לצורך השלמת הבידוד, וזאת בשעה שייתכן שהוא כלל לא חולה. המכסה החוקית השנתית של ימי מחלה מסתכמת ב-18 ימים בלבד, ולכן, מרבית הימים שנועדו כמגן בעבור העובד החולה, כבר לא יעמדו לרשותו בעת שיידרש לכך. בנוסף, שני ימי הבידוד הראשונים יהיו על חשבון העובד לבדו, בלא מימון מאף אחד.

המעסיק מצידו נפגע פעמיים. פעם אחת מבחינה כלכלית עד יידרש לממן מחצית מימי הבידוד, וזאת בהנחה שהוא אכן קיבל מהמדינה את הפיצוי שהיא הבטיחה. לעת הזו איננו יודעים מהם התנאים למתן הפיצוי, מתי הוא יינתן, מהי הפרוצדורה לקבלתו ועד כמה פרוצדורה זו מורכבת ומערימה קשיים. אך מעבר להיבט הכלכלי של המימון החלקי - סביר להניח כי יהיו עובדים שפשוט יסרבו לשהות בבידוד בגלל שהימים הם על חשבון מחלה, ולכן גם לא ימהרו לדווח על חובתם לשהות בבידוד. עובדים אלו ימשיכו להגיע למקום העבודה, ומכאן הדרך להדבקה המונית עשויה להיות קצרה מאוד. מי ישלם את מחיר ההדבקה? המעסיק, שיידרש לסגור את עסקו לפחות לתקופת החקירה האפידמיולוגית אם לא מעבר לכך.

כבר עכשיו נשמעים קולות המנסים להתמודד עם רוע הגזרה באמצעות תרגילי רמייה - כולם מבית מדרשו של המוח היהודי בשיא תפארתו. כך למשל, עובד יידרש לשהות בבידוד ואכן ידווח על היותו בבידוד. המעסיק יציג את ימי הבידוד כימי מחלה ששולמו לעובד ובהתאם יקבל פיצוי מהמדינה. בתוך כך, המעסיק והעובד יסכמו ביניהם שהעובד ימשיך לעבוד מהבית. המעסיק, שלא יוכל לשלם לעובד משכורת ישירה, אלא רק תשלום בעבור מחלה, יעניק לעובד ימי מחלה נוספים, במקום ימי המחלה שאבדו לטובת הבידוד. בדרך זו המעסיק יקבל תפוקות מן העובד, אך המדינה היא זו אשר מימנה את השכר, בדמות של פיצוי ב-50%. העובדה כי קיים כבר עכשיו שיח על הסדרים פסולים מסוג זה, מעידה בפני עצמה שצריך לחשב מסלול מחדש.

האבסורד הוא, שהתגלגלנו בסופו של יום לאותו הפתרון שממילא היה נהוג עוד טרם כל ההליך בבג"ץ, ולאחר שבג"ץ אמר את דברו והורה לגבש הסדר אחר. במתווה שנחתם כעת, המעסיק לכאורה אמור לקבל החזר, אבל בפועל, עד שיקבל את ההחזר, המעסיק אכן מממן את הבידוד במלואו. בעלי עסקים כיום סופגים הפסדים אדירים בגלל המשבר הכלכלי ומתאמצים בכל כוחם להשאיר את העסק שלהם חי. איזה הסדר הוא זה, אם במצב שבו הם מנסים רק לשרוד, דורשים מהם להוציא כספים רבים מכיסם ולקוות שיפוצו אי שם בעתיד? מה בדיוק השגנו בכל המהלך של תקיפת המצב הקודם בבג"ץ?

לטעמי, מוטב היה לאמץ מסלול אחר: יש להשוות את תקופת הבידוד לחל"ת ולזכות את העובד בדמי אבטלה. חובת הבידוד היא בת 14 ימים, וגם הזכות לדמי אבטלה מוענקת לחל"ת של 14 ימים לפחות. לפחות במובן זה של קבלת תשלום - אפשר בהחלט לייצר הקבלה, ולהטיל את כל הנטל לפתחה של המדינה בלבד. בדרך זו גם נוכל להבטיח שהעובד יקפיד על חובת הבידוד, כי אם חלילה יפר את חובתו לעשות כן - המדינה היא זו שתשלול את זכותו לתשלום דמי אבטלה. 

הכותבת היא ראשת מחלקת דיני עבודה במשרד בכר שבתאי עורכי דין, ומומחית בייצוג מעסיקים בדיני עבודה