"אני אישה של עשייה. אני לא יכולה לשבת בבית בחוסר מעש כל היום"

איבון גוזלן היא מורה לנהיגה, המתמחה בלימוד נהיגה לנכים • "אני מלמדת אנשים משותקים או ללא גפיים שהניידות חשובה להם, וכואב לי הלב לראות שהכל נעצר והם לא יכולים להיות ניידים" • "גלובס" שם את הסיוע לעסקים קטנים ולעצמאים במרכז  

איבון גוזלן, מורה לנהיגה / צילום: תמונה פרטית
איבון גוזלן, מורה לנהיגה / צילום: תמונה פרטית

הבוקר ישבה איבון גוזלן בת ה-59 בביתה וחשבה "מה אעשה עכשיו?". היא החליטה לסיים את שולחן הפסיפס "עשה זאת בעצמך" שהחלה ליצור בסגר הקודם. כשתסיים היא כבר תחשוב על עיסוק אחר. כך חולפים להם ימי הסגר עבור מורת הנהיגה, שנאלצה לסגור את העסק שהיא מתפרנסת ממנו מזה 30 שנה.

"אני אישה של עשייה. אני לא יכולה לשבת בבית בחוסר מעש כל היום", היא אומרת, ומתארת את ימיה: "אני קוראת הרבה, כותבת אוטוביוגרפיה שלי ויוצרת דברים. אני לא יכולה לעצור, אבל כסף אני לא רואה מהעשייה בימים אלה. הכול בשביל הנפש. אין לי פרנסה. בימי שגרה הוראת נהיגה מפרנסת אותי יפה. כרגע אין כלום, וזה מתסכל מאוד. כלכלית זה מאוד קשה, אבל גם מבחינה נפשית זה קשה. אני לא מסתובבת ומטיילת בסגר, אני יוצאת רק לקנות אוכל וחוזרת, אז אני כל היום בבית וזה מתסכל ברמות קשות. יש ימים שאני מטפסת על הקירות".

איבון לא רגילה להיות בין קירות. בימי שגרה היא הייתה עולה לרכב ההוראה בשעה 8:30 בבוקר וחוזרת בשעות אחה"צ הביתה, לאחר שבילתה את כל היום עם תלמידיה על הכביש. "אני מורה לנהיגה כמעט 30 שנה, ועבדתי יפה כל יום, התפרנסתי בכבוד. כל יום כל היום הייתי עם תלמידים על הכביש, ומעולם בכל השנים הללו לא נאלצתי להפסיק לעבוד. אני עובדת ללא הפסקה כל החיים".

ואז הגיע משבר הקורונה ואילץ אותה לצאת להפסקה לא רצויה. "כשהקורונה התחילה בעולם אז החלו הביטולים של השיעורים, לפני שהמשבר הגיע לישראל. וכשהתחילו לצוץ השמועות שיהיה סגר בישראל תלמידים כבר ביטלו את רוב השיעורים שנקבעו. לפני הסגר הגעתי למצב שיש לי שלושה שיעורים ביום בלבד, שזה ממש כלום. ואז הגיע הסגר ובבת אחת את נועלת את הרכב ולא יודעת לאן את הולכת. זה היה שוק".

גוזלן, אם חד הורית ומפרנסת יחידה, נקלעה למצב שבו אין לה הכנסה, והיא גם משלמת מדי חודש הוצאות גבוהות על רכישה גדולה שביצעה לצרכי העבודה - רגע לפני המשבר היא רכשה רכב חדש ואביזרים לרכב. "אני נכה באופן אישי. חסרה לי כף יד מלידה. זה לא עצר אותי בחיים, ובחרתי כייעוד בחיים ללמד נהיגה גם נכים, כדי שיוכלו להתנייד ולהיות עצמאים. השקעתי ברכב שלי באביזרים שעולים סביב ה-50 אלף שקל, ללא קשר לעלות הרכב. בדיוק לפני המשבר, בסוף 2019, החלפתי רכב והחלפתי את כל האביזרים בו.

"השקעתי בזה המון כסף, כ-200 אלף שקל, ולקחתי משכנתה לרכב חדש. ואז הגיע המשבר ואני מוצאת את עצמי משלמת סביב 3,000 שקל בחודש החזר על ההשקעה הזאת, ואין לי הכנסה בכלל. אני צריכה במקביל לשלם משכנתה לבית שלי, מסים, את המע"מ ומס הכנסה על ההכנסות לפני המשבר ואת כל ההוצאות הנלוות של הרכב והאביזרים. הכל שילמתי בתשלומים לפני המשבר, כי אני לא יכולה להוציא 200 אלף שקל בבת אחת. והכל ממשיך לרדת. אני אם חד הורית. יש לי בן, שנמצא כרגע בחו"ל כי הוא עובד במשרד החוץ ואני מאוד מתגעגעת אליו ואין לי בן זוג שגם מפרנס. אני מפרנסת יחידה. זה קשה מאוד".

בתקופת "השגרה היחסית" בין שני הסגרים התמלאה גוזלן תקווה. "כשיצאנו מהסגר הראשון הצלחתי לחזור למצב של עבודה בחצי כוח, עם 50% מהלקוחות. בהתחלה אנשים חששו לקבוע שיעורים, חששו מעוד סגר וגם מהדבקות. אני מקפידה על כפפות ומסכות ברכב ומאוד מקפידה על הכללים אבל היו הרבה שהתקשרו וביטלו שיעורים בגלל שהם בבידוד או שהורים בחל"ת ואין להם כסף.

"כשחזרנו לפעילות שלחתי ווטסאפ לכולם שחזרתי לעבוד, וחלק מהאנשים אמרו לי 'אנחנו שמחים, אבל אני ובעלי בחל"ת אז אין לנו כסף'. אני לא יכולה להציע לאנשים אפילו שיעור בשבוע, כי זה כסף שהם צריכים למחייה. כואב לי עליהם. אבל הכי כואב לי על הנכים שאני מלמדת. אני מלמדת אנשים משותקים או ללא גפיים שהניידות חשובה להם, וכואב לי הלב לראות שהכל נעצר והם לא יכולים להיות ניידים. הם כל הזמן מתקשרים לשאול מה קורה, מתי זה מסתיים ואין לי תשובות. לאף אחד אין תשובות".

קיבלת סיוע מהמדינה? מענקים?
"קיבלתי מענקים שעזרו לי. אין ספק שמי שעובד ומשלם למדינה הרבה כסף בשגרה, אז המדינה מחזירה לו. אמנם היא מחזירה קצת, אבל זה עוזר. אין לי תלונות למדינה, ואני לא יודעת על מה העצמאים בוכים עכשיו. המדינה לא מתעלמת מאתנו, המענקים בסדר גמור. בתחילת המשבר הצטרפתי להפגנות, הובלתי מחאה באשדוד, כי אז התעלמו מאתנו; אבל כשהתחילו הפעימות הפסקתי, כי יש מענקים ויש סיוע. זה לא אותו כסף שאני מרוויחה כשאני עובדת, אבל זה הרע במיעוטו".

וזה מספיק לך למחייה כשיש אפס הכנסות תקופה כל כך ארוכה?
"אני מסתדרת. אני חיה בצמצום, מסתפקת בפחות. אני חיה ממה שיש לי ומחזיקה את הראש מעל המים. אני קונה לפי רשימה של מה שחסר לי ולא קונה כלום מעבר. לא קונה יותר אוכל מוכן ומכינה הכל לעצמי. אני מנהלת כלכלת משבר, עד שנצא מהמשבר. לפני שהפכתי מורה לנהיגה, הייתי אם חד הורית עם תינוק וללא מקצוע - והסתדרתי, מהמעט של המעט, ואפילו שמרתי שלא להיכנס לחובות. משבר הקורונה החזיר אותי קצת אחורה לימים שהייתי אם חד הורית צעירה בלי כסף, ולצורך לחשוב פעמיים על כל הוצאה שאני עושה, אבל אם הצלחתי לעבור את התקופה אז, אז נעבור גם את המשבר היום. אני מסתפקת במועט ומאמינה שנסתדר".

עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il

צרו איתנו קשר *5988