קו המשווה | פרשנות

ארה"ב: הבחירות הקרבות, השיקולים הפוליטיים והמאבק על כספי סיוע למובטלי הקורונה

דילמה אמריקאית: איך לנהל ארץ ענקית בעיצומו של משבר עצום ממדים שבועיים לפני בחירות דרמטיות • שר אוצר ויושבת ראש בית נבחרים מנסים לחלץ כלכלה משרטון • האם נשיא זועף ויושבת ראש כועסת יוכלו לעשות עסקים? בשלב הזה, קצת קשה להאמין

טפסי ההצבעה במשרדי הדואר של מדינת וושינגטון / צילום: Elaine Thompson, Associated Press
טפסי ההצבעה במשרדי הדואר של מדינת וושינגטון / צילום: Elaine Thompson, Associated Press

האם הממשל יכול למשול והקונגרס יכול לחוקק, כאשר המאבק על השלטון בארה"ב מגיע אל שיאו? זה תלוי כמובן בסדרי היום הפוליטיים והמפלגתיים של המושלים ושל המחוקקים.

עוד בסדרהלכל הכתבות

הצג עוד

שר האוצר של דונלד טראמפ והיושבת ראש הדמוקרטית של בית הנבחרים עושים עכשיו מאמץ של הרגע האחרון, אם לא של השניות האחרונות, לחלץ תוכנית הצלה כלכלית מן השרטון. כמעט הכול מסכימים שבלעדיה מזומן חורף קודר למשק האמריקאי.

הדמוקרטים, השולטים בבית הנבחרים, ניסו את כוחם בתוכנית הצלה עוד בחודש מאי. הם קיוו לשלושה טריליון (3,000 מיליארד) דולר, וירדו אחר כך ל־2.5 טריליון. לבסוף הם הציעו 2.2 טריליון. הרפובליקאים, השולטים בסנאט, לא היו מוכנים אפילו לדון בהצעת החוק הזו. חקיקה מחייבת את הסכמת שני הבתים.

הנשיא טראמפ פסח על שתי הסעיפים. הוא חתם על עסקת חבילה עצומת ממדים במרץ (2.2 טריליון), אבל השתמט מעסקה נוספת. תחילה הוא הביע נכונות לחתום על חקיקה, שתשקיע שני טריליון דולר בשיקום התשתית של ארה"ב: דרכים וגשרים, רשתות חשמל ומים, נמלי ים ואוויר.

הרפובליקאים בקונגרס עיקמו את חוטמם. הם נתנו את ידם לחבילה הראשונה בימי המשבר הראשונים, כאשר התקרה חישבה להתמוטט על ראשם. אבל בבוא הקיץ הם נזכרו באני־מאמין שלהם: הכנסת סדר בפיננסים של ארה"ב, זאת אומרת התנגדות להגדלת הגירעון בתקציב. הם היו מוכנים לחבילה של טריליון אחד ויחיד.

הוא גידף, היא קרעה

בהתקרב הבחירות, שיקולים זרים התחילו להתגנב. השאלה מי־ירוויח־פוליטית נשאלה תחילה מאחורי הקלעים, ואחר כך לפניהם. הטינה העמוקה בין יושבת ראש בית הנבחרים, ננסי פלוסי, לנשיא טראמפ העיקה על התהליך.

הם לא דיברו פנים אל פנים, או אפילו בטלפון, זה שנה. הנשיא מטיח בה עלבונות תקופתיים ("פוליטיקאית מדרגה שלישית") והיא מרעיפה עליו בוז (היא קרעה לגזרים את נוסח נאומו בקונגרס בחודש פברואר, מיד לאחר שנשא אותו).

כהונת יושב ראש בית הנבחרים רבת כוח לאין שיעור מזו של יושב ראש הכנסת. היא כוללת סמכות בלבדית לקבוע את סדר היום. ממילא, שום חקיקה לא תיתכן בלי הסכמת פלוסי, השייכת לאגף הליברלי של מפלגתה, זאת אומרת שמאלה מן המרכז (אם כי לא שמאל רדיקלי).

המרכיב החיוני ביותר בחבילת התמריצים הקודמת היה תשלום שבועי של 600 דולר למובטלים. עד אמצע יולי גדל מספרם של המוטבים ל־18 מיליון. אבל הכסף שהוקצה למענק אזל בסוף יולי. הרפובליקאים היו מוכנים לאשר הקצבה נוספת, אבל התנו שהמענק יופחת ל־200 דולר בשבוע. הם טענו, כי 600 דולר מעניקים לאנשים "סיבה שלא לחפש עבודה".

יו"ר בית הנבחרים, ננסי פלוסי. מתעקשת על חבילה גדולה  ולא "רזה" כפי שהרפובליקאים רוצים / צילום: J. Scott Applewhite, Associated Press
 יו"ר בית הנבחרים, ננסי פלוסי. מתעקשת על חבילה גדולה ולא "רזה" כפי שהרפובליקאים רוצים / צילום: J. Scott Applewhite, Associated Press

הנגיד הזהיר את הממשל

נגיד הבנק המרכזי הזהיר בחודש שעבר, כי בהיעדר חבילת המרצה חדשה, שתכלול עזרה מסיבית לעסקים קטנים ובינוניים, המשק יתקשה להתאושש ממשבר הקורונה. זו הייתה הצהרה לא שגרתית. נגידים בדרך כלל אינם משיאים עצות פומביות על ענייני חקיקה.

הנגיד חזר על עצתו, ביתר תוקף, לפני שבועיים. הסיכונים של עזרה נדיבה מדיי, הוא אמר, אינם גדולים, ובכל מקרה "היא לא תלך לאיבוד".

זה היה הזמן שבו הנשיא יצא מבית החולים לאחר טיפול הקוביד. הוא היה במצב רוח קרבי, שאחדים ייחסו לסטרואידים שלקח. תיכף לחזרתו לבית הלבן הוא הורה לשר האוצר סטיב מנוצ'ין לנתק מגע עם הדמוקרטים. תהיה חבילת המרצה, הוא הודיע, "רק לאחר שאנצח בבחירות".

לא יצאו אלא שעות אחדות, והוא שינה את דעתו. הוא יחתום על כל חבילה שתבוא מן הקונגרס, הוא אמר, גדולה ככול שתהיה.

שר האוצר סטיב מנוצ'ין. חזר לשולחן המשא ומתן / צילום: Manuel Balce Ceneta, Associated Press
 שר האוצר סטיב מנוצ'ין. חזר לשולחן המשא ומתן / צילום: Manuel Balce Ceneta, Associated Press

את מי להאשים, זו השאלה

ננסי פלוסי והדמוקרטים שיחקו משחק מסובך. הם דחו הצעות רפובליקאיות להמרצה מוקטנת מחשש שהסכמה כזאת תגזול מהם את יכולת המיקוח בהמשך. אבל סירובם לקבל פחות, או אפילו הרבה פחות, פוגע בכיסיהם של מיליוני מצביעים. השאלה את־מי־להאשים היא תמיד הרת־סכנות בשביל פוליטיקאים, בייחוד ערב בחירות.

גם טראמפ, באמצעות שר האוצר שלו, וגם הדמוקרטים חזרו לבסוף אל שולחן המשא־ומתן. בסוף השבוע שעבר, פלוסי נתנה אולטימטום של 48 שעות להשלמת התהליך, שאם לא כן, היא אמרה, לא יישאר זמן להשלמת החקיקה עד הבחירות.

טון האולטימטום התרכך, והמו"מ נמשך. אבל עצם הרעיון שהדמוקרטים יעניקו לנשיא הזדמנות לחתום על צ'ק פופולרי להפליא לאומה ימים אחדים לפני הבחירות פשוט אינו מתיישב עם הרגלים פוליטיים. יהיה מעניין לראות אם תעתוע הדמיון הזה יתממש.

ה"דיפ סטייט" מפריע לממשל טראמפ?

זה אינו מהלך המשילות האקטיבי היחיד של השבוע. משרד המשפטים של ארה"ב הפתיע יומיים רצופים בהודעות דרמטיות על כתבי אישום עם משקל פוליטי כבד.

שלשום באה ההודעה על כתבי אישום נגד שישה סוכנים של ג.ר.או, המודיעין הצבאי הרוסי. הם מואשמים בפריצת מחשבים סדרתית, המתוארת כ"אחת הגדולות מאז ומעולם". הם ניסו לשבש את מהלך הבחירות בצרפת; הם ניסו לשבש את מהלך אולימפיאדת החורף ביפן; והם ניסו לשתק בתי חולים בצפון מזרח ארה"ב. כך טוען כתב האישום.

קטן עד גיחוך הסיכוי שארה"ב תניח אי פעם את ידיה על הסוכנים. אבל הסמליות של כתבי האישום אינה מוטלת בספק. היא מחזירה אל מרכז תשומת הלב את ההאשמות שהביון הצבאי הרוסי עזר לדונלד טראמפ לנצח בבחירות של 2016.

טראמפ מכנה את ההאשמות האלה "בדיה", ומאשים את מי שמשמיע אותן ב"פשע הגדול ביותר בתולדות ארצנו". מותר להניח שהוא חרק שיניים למשמע כתבי האישום החדשים. הם מאשרים אל נכון את תחושתו רבת הימים שהבירוקרטיה של "דיפ סטייט" חותרת תחתיו.

משרד המשפטים בעקבות ענקיות הרשת

אתמול הודיע משרד המשפטים, כי הוא תובע לדין את גוגל על יצירת מונופול־רשת לא חוקי של חיפוש ופרסום.

כתב האישום מכיל 57 עמוד, והוא הראשון מסוגו מאז שממשל קלינטון תבע לדין את מייקרוסופט, לפני 20 שנה. יש צדדי דמיון בין התביעות, כולל זה שהממשל המגיש אותן לא יהיה בהכרח הממשל שיגן עליהן בבית המשפט.

התביעה של אז הוגשה ערב סיום נשיאותו של ביל קלינטון. משרד המשפטים של ג'ורג' בוש הבן לא האמין בה, והיא הסתיימה בפשרה הרבה פחות מרחיקת לכת ממה שהתכוונו מגישיה.

הגשת התביעה נגד גוגל בסמיכות זמנים כזאת לבחירות כמובן אינה חופשית מפוליטיקה. הימין האמריקאי מאשים את ענקיות הרשת של עמק הסיליקון במשוא פנים לדמוקרטים, ורוצה להחליש את יכולתם של הענקים לקבוע את סדר היום הציבורי. אבל גם הדמוקרטים מבקרים את ריכוז הכוח הזה. ספק אם ממשל דמוקרטי יעניק פטור לגוגל.

36 מיליון כבר הצביעו

שבועיים לפני סוף עונת ההצבעה, 36 מיליון כבר הצביעו, בקלפיות מקדימות ובאמצעות הדואר, או 25% מסך כל מצביעי 2016. כל השיאים נשברים. הערכה אומרת, כי רוב המצביעים המקדימים הם דמוקרטים, אבל לא ברור אם יש לזה חשיבות מיוחדת.

הסקרים אתמול היו טיפה יותר נוחים לנשיא, במובן הזה שהיתרון הדו־ספרתי של ג'ו ביידן מצטמק. אבל 9% פיגור בסקר החשוב של ה'ניו יורק טיימס' אינם יכולים לנחם את טראמפ. לעומת זאת 2% פיגור בסקר של TIPP, שחזרנו וציטטנו כאן בימים האחרונים, הם עניין אחר. אם יש ממש בנתון הזה פירושו של דבר מירוץ צמוד עם תוצאות לא חזויות.

כך או כך, טראמפ מוסיף להיות סר וזעף. יום אחד לאחר שתקף בפומבי את מדעני הממשלה "האידיוטים" ואת "הממזרים מסי.אן.אן", הוא הסתלק בטריקת דלת מראיון עם לזלי סטול, הכתבת הוותיקה והמוערכת של התכנית "60 דקות" ברשת סי.בי.אס.

הוא הכריז שהראיון היה "מזויף" ו"מוטה". דקות אחדות אחרי כן, הבית הלבן הפיץ סרטון, המראה את סטול בבית הלבן ללא מסיכת קורונה, כשהיא משוחחת עם שני גברים לובשי מסיכות.

בשביל מה זה טוב? זה בעיקר מועיל לנשיא לפרוק את תסכולו. התקפה יומית על "פייק ניוז" היא חלק מן הרפרטואר. באיזו מידה היא עוזרת לו, זה עניין אחר. מומחה בחירות רפובליקאי ותיק, פרנק לאנץ, שעזר פעם לבנימין נתניהו, אמר אתמול, כי "מסע הבחירות של טראמפ הוא הגרוע והלא-ממוקד ביותר שראיתי אי פעם".

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny