ועדת הערר קבעה: יש ליידע את השכנים גם אין חובה

רקע: שא שם ברכה השקעות בע"מ היא יזמית נדל"ן ואנרגיה, שביקשה להוסיף שתי עמדות סולר ומחסנים בתחום תחנת תדלוק קיימת בגבעת שמואל.

רשות הרישוי המקומית סירבה לאשר את הבקשה להיתר, בטענה כי הדבר עלול לגרום לעומסים כבדים במקום, וכי לא בוצע יידוע שכנים, שהתנגדו לאותה בקשה לפני כמה שנים. זאת, לאור חוות דעת שלילית קודמת של המפקחת על התעבורה ושל המשרד לאיכות הסביבה.

בערר שהגישה החברה היזמית נגד ההחלטה, היא טענה כי לפעולותיה אין כל השלכה על הסדרי התנועה, וכי ממילא הקמת התחנה מעוגנת בהסכמת הוועדה המקומית והדיירים, וכן בהסכם פשרה שהוגש לאישור ועדת הערר לפני כמה שנים. זאת, לאחר שוועדת הערר דחתה את חוות הדעת הקודמות של המפקח על התעבורה ושל המשרד לאיכות הסביבה. אשר ליידוע, נטען כי על פי חוק התכנון והבנייה אין צורך ביידוע הציבור בהוספת שתי תחנות התדלוק.

ההחלטה: ועדת הערר במחוז מרכז קבעה כי דחיית הבקשה מטעמי עומס תנועה הייתה עקב חשש בעלמא בלבד, והיא מבוססת על נימוקים בלתי מספקים ה"מותירים את הרושם כי המטרה (לדחות את הבקשה - ע"ט) סומנה מראש - דחיית הבקשה ויהי מה".

עם זאת, בנוגע להתנגדות השכנים החליטה ועדת הערר שלא לקבל את הערר, ולדחות את ההחלטה עד שהוועדה המקומית תדון בהתנגדויות השכנים, לאחר שמצאה כי בנסיבות המקרה הנדון יש בסיס לדרוש יידוע השכנים.

לעניין זה, קבעה ועדת הערר כי "על אף שתמ"א 18 (תוכנית המתאר הארצית לתחנות תדלוק) אינה מחייבת את יידוע הציבור ו/או פרסום הודעה לפי סעיף 149 לחוק, אנו סבורים כי שיקול הדעת הרחב המוקנה לוועדה המקומית, בצירוף מיקום התחנה (בתפר שבין אזור התעשייה של פתח תקוה לאזור המגורים של גבעת שמואל) והעובדה שהקמתה התאפשרה בפועל על בסיס הסכמת הדיירים בסביבה שהיו צד להסכם הפשרה, מצדיקים במקרה הנדון את הבאתה של הבקשה לידיעתם וזאת על מנת שיוכלו להביע עמדתם באשר לתוספת המבוקשת והשלכתה עליהם, ככל שקיימת.

"במצב דברים זה, אין מנוס מהחזרת התיק לוועדה המקומית על מנת שתדאג להביא את הבקשה המדויקת ליידוע הציבור, ולמצער לשכנים שהיו צד להסכם הפשרה על מנת לאפשר להם, בתוך פרק זמן קצוב, להגיש את התנגדותם, ככל שימצאו לנכון".

המשמעות: לטעמנו, אין מקום לאפשר שמיעת מתנגדים אלא כאשר המחוקק התיר זאת במפורש. ככלל, המחוקק איזן בין זכות הבעלים ליהנות מקניינו ובין זכות בעלי עניין אחרים להיות מעורבים בהליך התכנוני, ובכך בהכרח לשבש את יעילותו, מקום שמצא לנכון לעשות כן (התנגדות להקלות, לשימושים חורגים, לתוכניות וכיוצא באלה). פתיחת דלתות להתנגדות במקום שהמחוקק לא מתיר במפורש פוגעת לטעמנו באיזון שאליו התייחסנו לעיל.

עם זאת, נראה כי הנסיבות החריגות במקרה דנן שבו ההיתר המקורי הוצא על סמך הסכמה היסטורית כלשהי, הביאו את ועדת הערר להחליט את שהחליטה.

גש/ 0919/ 1087 שא שם ברכה השקעות בע"מ נ’ ועדה מקומית ג. שמואל

הכותב שותף במשרד עו"ד עפר טויסטר העוסק בדיני התכנון והבנייה