קו המשווה | פרשנות

ליתר ביטחון: טראמפ מטהר את צמרת הפנטגון ומשרד ההגנה

תהליך העברת השלטון הרשמי שמסורתית מתחיל מיד לאחר הבחירות ועד ההשבעה אינו מתחיל בהוראה מגבוה • טראמפ מפטר בכירים במערכת הביטחון האמריקאית ומושיב את נאמניו בכל עמדות המפתח • האם הוא מתכוון להשתמש בצבא? באיזה אופן ובשביל מה?

הפגנה נגד "גניבת הבחירות" ותמיכה בנשיא טראמפ באריזונה, השבוע / צילום: Associated Press, John Minchillo
הפגנה נגד "גניבת הבחירות" ותמיכה בנשיא טראמפ באריזונה, השבוע / צילום: Associated Press, John Minchillo

ימים משונים מאוד בוושינגטון. ראש המדינה היחיד בעולם, המתכחש לתוצאות הבחירות לנשיאות ארה"ב, הוא נשיא ארה"ב. ואין כל סימן, אף לא הקטן ביותר, שהתכחשותו היא רק למראית־עין, ורק כדי להקל את ייסורי יציאתו.

אדרבא, מיום ליום מתרבים הסימנים שהוא מתכוון להילחם על חייו הפוליטיים עד שימוצה אחרון הסיכויים, זעיר ונלעג כאשר יהיה. ביום ג' אחה"צ דיווח ה'וושינגטון פוסט', שהבית הלבן הורה לכל משרדי הממשלה ורשויותיה להמשיך את הכנת התקציב הבא על יסוד מדיניות טראמפ והעדפותיו. התקציב מוגש בחודש פברואר, ימים אחדים לאחר השבעת הנשיא הבא.

מזכיר המדינה מייק פומפיאו הודיע ביום ג' שהוא יוצא למסע חובק־עולם, בייחוד חובק־מזרח־תיכון. הוא נשאל אם מחלקת המדינה עושה הכנות כלשהן לקראת העברת השלטון. "אנחנו מוכנים לעבור לתקופת הכהונה השנייה של טראמפ", הוא השיב בשמץ של חיוך.

רפובליקאי בכיר בסנאט, רון ג'ונסון מוויסקונסין, נשאל אם הוא בירך את ג'ו ביידן. "על מה אני צריך לברך אותו?", הוא שאל ביובש. רפובליקאי בכיר אחר בסנאט, רוי בלאנט ממדינת מיזורי, דיבר על תוצאות הבחירות. הוא אמר: "הנשיא לא הובס בהפרש גדול. למען האמת, אפשר שהוא כלל לא הובס".

הדברים האלה נאמרו בשעה שלביידן יש כבר 290 אלקטורים (270 נחוצים לניצחון), והוא מתקרב לניצחון במדינה נוספת, מה שיוסיף לו עוד 16 אלקטורים. במניין הקולות הכללי הוא מוביל בהפרש של כמעט 5 מיליון על פני טראמפ, או 3.2% (נכון ליום ד' בבוקר). זה הפרש המשתווה להפרש ניצחונו של ברק אובמה ב־2012.

המלים "הנשיא המיועד" (president-elect) עדיין לא בקעו מגרונו של איש ממנהיגי הרפובליקאים בקונגרס, אם כי ארבעה סנאטורים בולטים, שהעזו לבקר את טראמפ בעבר, קיבלו את ניצחון ביידן. גם העמודים האדיטוריאליים של "וול סטריט ג'ורנל", שהם הבמה הימנית החשובה ביותר בעיתונות האמריקאית, עדיין אינם מעניקים את התואר הזה לביידן. הם מעדיפים את "סגן הנשיא לשעבר", לא בדיוק תואר המפיק עוצמה או השפעה.

שר המשפטים, ויליאם באר, הורה בתחילת השבוע לכל פרקליטי המדינה (התובעים הפדרליים) באשר הם לחקור "חשדות ממשיים" על אי־סדרים בבחירות. הוא לא אמר שיש חשדות כאלה, והוא הגביל את החקירה המבוקשת ל"חשדות ממשיים". אבל זה הספיק כדי להביא את התפטרותו המיידית של הפרקליט הממונה על חוקי בחירות במשרד המשפטים. הוא האשים את באר בהפרת "מדיניות בת 40 שנה של אי־התערבות בחקירת זיוף בחירות בתקופה הקודמת לאישור תוצאותיהן".

מתי היא תחתום כבר?

אנחנו עומדים עכשיו שבוע ויותר לאחר סוף ההצבעה, חמישה ימים לאחר שהתקשורת הודיעה על ניצחון ביידן, ועדיין לא נעשה הצעד הנוהלי הראשון להעברת השלטון.

הסיבה שבארה"ב יש תקופת מעבר כה ארוכה, חודשיים וחצי ויותר, היא בדיוק זו -מהמעבר מורכב ומסובך, ואין זמן לבזבז. יתר על כן, בזבוז זמן עלול לגבות מחיר יקר.

בבחירות של 2000 נדרשו כמעט חמישה שבועות לאישור התוצאות ולהכרזת המנצח. לימים, ועדת חקירה על פיגועי 11/9 טענה כי אחת הסיבות שארה"ב נתפסה בלתי מוכנה להתקפת אל קאעידה הייתה העיכוב במינוי צוות ביטחון לאומי בתקופת המעבר בין ביל קלינטון לג'ורג' בוש הבן.

זה 50 שנה ויותר שהנשיא המיועד ובכירי יועציו מתחילים לקבל תדרוכים מסווגים על ענייני ביטחון מיד לאחר הבחירות. אבל תדרוכים כאלה מצריכים הרשאה ביורוקרטית מאת הרשות הממשלתית המטפלת בהקצאת משרדים וכוח אדם. מנהלת הרשות נמנעה עד כה מלחתום על ההרשאה, ולכן תקופת המעבר אינה יכולה להתחיל רשמית.

"על פי הפרוטוקול"

ג'ו ביידן כבר נוהג כנשיא מיועד במעבר. הופעותיו הפומביות, באולם תיאטרון בווילימינגטון, שבמדינת דלאוור, מתנהלות על רקע כתובת ענקית, "משרדי הנשיא המיועד". הוא כבר כינס ועידה וירטואלית של מומחי רפואה כדי לגבש את תכניות ממשלו לטיפול במגפת הקורונה המחמירה והולכת בארה"ב (במשך שבעה ימים רצופים נרשמו יותר מ־100,000 הידבקויות ביום, שיא של כל הזמנים).

ביידן גם שוחח עם שורה של מנהיגים זרים. לא ברור אם השיחות חרגו מדברי נימוס. אפשר להניח שהן העלו את חמתו של טראמפ, שהאשים את ביידן בתחילת השבוע ב"העמדת פנים" שהוא הנשיא המיועד.

דיפלומטים רשמו בסיפוק, שביידן מנהל את מגעיו עם העולם החיצון "על פי הפרוטוקול". לפני ארבע שנים, טראמפ עשה כאוות נפשו, ולא טרח לשוחח עם בעלי בריתה הקרובים ביותר של ארה"ב באירופה. הפעם היו על קו הטלפון הקנצלרית של גרמניה, נשיא צרפת, רה"מ בריטניה ורה"מ אירלנד (זה האחרון הוא תוספת הכרחית, תרבותית וסנטימנטלית; סבא־רבא של ביידן בא מאירלנד לפני 170 שנה, בהיותו ילד). קולניות מאוד הן אנחות הרווחה הבוקעות כמעט מכל חזה אירופי בימים האחרונים.

אבל שום פרוטוקול דיפלומטי אינו מכיל רמזים על הטיפול באי ההסכמה חסרת התקדים בין ממשלת ארה"ב לרוב ממשלות העולם על זהותו של המנצח בבחירות לנשיאות. מה למשל יקרה כאשר מייק פומפיאו יגיע לירושלים, ויגיד לבנימין נתניהו שהוא מתכונן לארבע השנים הבאות של דונלד טראמפ? האם ראש ממשלת ישראל יעמיד פנים שלא שמע, או יחייך בשתיקה, או יקרוץ, או ילחש משהו על אוזנו של פומפיאו, שאינו ראוי לציטוט בעיתון הגון?

לזרוק 2.65 מיליון קולות?

ביום ב' השבוע, מטה הבחירות של טראמפ עירער על עצם נוסחת הבחירות במדינת פנסילבניה, שכללה שני סוגי הצבעה: בדואר ובקלפי. זו בדואר נעשתה, לפי מטה טראמפ, בלי השגחה ובלי כללים, וכשרותה מוטלת בספק.

2.65 מיליון בני אדם הצביעו בדואר בפנסילבניה. הייתכן שטראמפ מקווה ברצינות, שבית המשפט יבטל את הצבעתם? ואם נניח, לפחות לצורך ההנחה, שמשהו מעין זה יקרה, מה יתרחש אז בארה"ב?

טראמפ צייץ ביום ג' ש"בשבוע הבא יבואו חדשות טובות", רמז להחלטות של בתי משפט, או לתוצאות של ספירה חוזרת. אנשים האמונים על סטטיסטיקה של בחירות אומרים כי שום ספירה חוזרת לא תעניק לטראמפ די קולות כדי להפוך תבוסה לניצחון. גם ההפרשים הקטנים ביותר, של 10 אלף קולות, גדולים מדי בשביל ספירה חוזרת. ספירה כזאת יכולה להעביר כמה עשרות או מאות קולות מטור אחד למשנהו, אבל לא להפוך אלפי קולות או עשרות אלפי קולות על ראשם.

מטהרים, מטהרים

כל זה מביא משקיפים, מזוהים ולא מזוהים, להניח כי התהליך הזה נוגע בעיקר לאגו של הנשיא ולא לניסיון רציני לסכל את העברת השלטון.

אבל ההתבוננות הסלחנית הזו אינה מתיישבת עם הטיהור המתחולל עכשיו במשרד ההגנה של ארה"ב. ביום ב', הנשיא הדיח את שר ההגנה מארק אספר באמצעות הטוויטר (אלא מה), והחליף אותו בכריסטופר מילר, מנהל המרכז ללוחמה בטרור, עם ניסיון מינימלי במשרד ההגנה. אחר כך טראמפ שיגר את אחד מאנשי הצוות של הבית הלבן לשמש ראש המטה של מילר. ביום ג', שלושה בעלי מינויים פוליטיים של טראמפ קודמו לעמדות מפתח בפנטגון, בהם אחד העונה לשם עזרא כהן.

לשם מה הנשיא זקוק לחילופי גברי כה דרמטיים במשרד ההגנה בימים האחרונים של נשיאותו? תשובה אפשר אולי למצוא במקורות טינתו לשר המודח אספר.

בחודש יוני שעבר, בעיצומן של המחאות נגד אפליה גזעית בערים אמריקאיות, הנשיא איים לשגר את הצבא כדי לשים להן קץ. אספר הביע התנגדות פומבית לשימוש כזה בכוחות המזוינים. טראמפ כמובן לא סלח. אבל הייתכן שהוא חושב כי יהיה לו צורך לשגר צבא אל הרחובות ב־69 הימים הבאים?

זו מחשבה מבהילה. מבהילה מכדי שאנשים רציניים בארה"ב יחזרו עליה בפומבי. איאן ברמר (ianbremmer@), העומד בראש Euroasiagroup, ארגון המתמחה בהערכת סיכונים בינלאומיים, ונהנה מתשומת לבם של חצי מיליון עוקבי טוויטר, כתב אתמול: "ארה"ב אינה עומדת על סף הפיכתה לארץ בעלת משטר אוטוריטרי". הוא עשה כן בערך 20 דקות לאחר שהנשיא טראמפ צייץ, "אנשים לא יקבלו את הבחירות המזויפות האלה!".

מותר לקוות שכדור הבדולח של ברמר שיקף את העתיד באופן קצת יותר נאמן מציוצו של המפקד העליון של הכוחות המזוינים.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny