אחרי שנים שבהן ניהל מועדונים וברים, וגם מסעדות בחופי הים, החליט גילי לברן לפתוח לפני ארבע שנים את זואי, מסעדה יוונית בלקנית, שממוקמת בחצר השוק בכפר סבא. "זו הפעם הראשונה שהמסעדה היא 100% אני. גם אשתי ויתרה על העבודה הקודמת שלה בשביל זה. החלטנו להביא את עצמנו, ולשים את כל כולנו בעסק יווני, טרי ואותנטי.
"זה עסק משפחתי, בבעלותי ובבעלות גיסי רן צדיקריו. אנחנו ממוצא יווני, אבא של רן סלוניקאי, והמנות שאנחנו מגישים הן הטעמים של סבתא שלי. כל הלב של המשפחה במסעדה הזו".
ואז באה הקורונה.
"בסגרים החזקים לא עבדנו, כי האוכל שלנו לא מתאים למשלוחים. זה אוכל שמלווה בבילוי ובמוזיקה, יש זמר ונגנים, וזו חוויה עם נשמה שקשה להעביר בטייק אווי. זה לא מגרה להזמין אוכל יווני במשלוח. עם אוכל כזה רוצים לפתוח שולחן, לקבל חוויה קולינרית מלאה.
"אני גם לא מאמין שאוכל יכול להגיע בקופסאות פלסטיק. לא בשביל זה עשינו אותו. אני לא יכול לשלוח לבן אדם דג הביתה, ולגבות על זה 110 שקל. אני לא הייתי פותח קופסה כזו. אני אפגע בשם שלי אם אעשה משלוחים.
"גם כלכלית זה לא משתלם. אין לי מערך משלוחים, ואין לי מושג בזה. אני טוב באירוח אנשים. בשביל לעבוד עם משלוחים צריך להקים מערך פרסומי ולהשקיע כסף בחברות המשלוחים, שלוקחות עמלה של 27%. זה לא יהיה ריאלי. לא פתחתי מסעדה בשביל להיות משלוחן. הרי אם זה היה כלכלי, היו פותחים מראש מקומות כאלה. למה זה לא קיים? כי אין לזה היתכנות עסקית".
מהמדינה הוא קיבל מענקים לעסק, מענקי עובדים והנחות בארנונה, אבל זה כמובן היה מעט מדי ביחס להוצאות שעדיין ממשיכות. "ברגע שאני פותח את הדלת, אני משלם לספקים ועל עוד הרבה דברים", הוא אומר. "וגם ככה אנחנו נחנקים ביום יום. אז כן, קיבלנו מענק מהמדינה, אבל אני משלם 35 אלף שכירות בחודש, אז זה ממש לא מספיק".
מה עושים במצב הנוכחי?
"משתגעים. מנסים להבין למה המדינה מתייחסת אלינו ככה. כל הקניונים ברחבי הארץ נפתחים, בעוד שאני, מסעדה תחת כיפת השמיים, סגור. בתחילת הקורונה עשינו מרווחים של 3-4 מטר בין השולחנות, ועבדנו עם מסכות לפי כל הכללים. אבל בממשלה החליטו שזה לא מתאים ולא נכון, ושמסעדות הן מקור ההדבקה. זה ממש לא נכון. אצלנו אין התערבבות כמו שיש בקניונים או בסופרמרקטים. אז במקום סגירת חורף מלאה, נשאיר חצר פתוחה. בימים של גשם לא נעבוד, ובימי שמש כן. אבל לא נותנים לנו".
אתה לא מוצא בזה היגיון.
"הקורונה לימדה אותנו לא להסתכל על האחר, ולא לחפש היגיון. בהתחלה המסעדנים יצאו וצעקו ועשו רעש, אבל זה נרגע. זה כואב לי, כי רק בזכות זה שיצאו לרחוב, פתחו אותנו בפעם שעברה. רק מי שצועק, פותחים אותו. הייתה לי הרגשה שברגע שיהיה טייק אווי, ישכחו את המסעדות. אבל זה משהו שנכון לפלאפל או להמבורגרים, לא למסעדת שף".
מה הפתרון שלך למצב?
"תפזר אנשים על כל המרחב, ותן להם להחליט איפה הם רוצים לנשום אוויר. תן לי הגבלות של 20 לקוחות בחוץ, 10 בפנים. מסעדנים יודעים לשרוד את היום, אבל תן לנו פיסה קטנה של תקווה. אפילו פירור יהיה שווה זהב.
"מי שהגיע למשבר הזה עם איזשהו כוח, יוכל לשרוד אותו, אבל לא להרבה זמן - מקסימום ארבעה-חמישה חודשים. כשנפתח מחדש, זה יהיה לעשות הכול מאפס, לוקחים אותנו ארבע שנים אחורה. אני לא בטוח שהצוות יחזור לעבוד, ושהאנרגיה של האנשים תהיה מתאימה.
"אני כבר חודשים מתעורר באמצע הלילה. אני לא יודע מה זה לישון. פעם בחודש אני מגיע לשטוף את המסעדה, וזה יום שחור בשבילי. לוקחים את החלשים ביותר, וסוגרים אותם לגמרי. אלה לא רק מסעדות, זה גם גני אירועים וחדרי כושר".
אתה רואה אופק?
"אני כל יום קם בבוקר, ואומר 'זה יקרה מחר'. האופק שלי זה אחרי השנה החדשה, אף על פי שלפי איגודי המסעדנים והשמועות מהכנסת זה יהיה רק באפריל. זה קשה גם נפשית, וגם כלכלית. המסעדה זה כמו ילדה שלי. אני נמצא שם כל יום משמונה וחצי עד 2 בלילה, חי ונושם אותה 24/7. זה כמו שיגידו לך לוותר על הילד. צריך משאבים נפשיים וכלכליים כדי לשרוד את זה".
עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
