פאד תאי על טוסטוס. ביקורת משלוח ממסעדת "בית תאילנדי"

בימים הרחוקים ההם של לפני הקורונה (זוכרים?) הייתה הזמנת שולחן במסעדת "בית תאילנדי" משולה לכיבוש קו מאז'ינו. בעצם, נדמה לי שאפילו קו מאז'ינו קרס בסוף, גם אם לא באופן ישיר. והנה, גם בימי המגפה הנוראה, מתברר שבית תאילנדי הוא יעד בלתי מנוצח.

לא מאמינים? נסו להשיג משלוח. כלומר אתם תשיגו, אבל יגידו לכם שאתם יכולים לקבל אותו בין תשע לעשר בלילה. תודה, באמת. אני בתשע כבר ישן, ובכל מקרה הרופא לא מרשה לי לאכול אחרי שש. אז ויתרנו.

ואז ניסינו שוב. ושוב. בסוף הצלחנו. כאלה אנחנו. עקשנים לא פחות מהגרמנים יימח שמם. ולא סתם הצלחנו. בשישי בערב. אומנם צריכים היינו להתקשר באחת בצהריים בשביל לקבל את המשלוח בין שבע לרבע לשמונה בערב (הגיע בעשרה לשמונה, אבל בואו לא נהיה קטנוניים) אבל היי, הצלחנו.

מכאן והלאה התברר שכמו שחשדנו, בית תאילנדי הם מקצוענים אמיתיים גם במשלוחים.
שליח של המסעדה עצמה, לא וולט. הכול ארוז בארגז פרקטי אבל מרשים, במכלי פלסטיק מזהמי עולם אבל יעילים. האוכל היה חם ולא היה זקוק לעזרים טקטיים כמו מיקרו. והעיקר, טעים פחד, ממש כמו במסעדה.

הלכנו על סלט הפאפיה הקלאסי (בוטנים בנפרד בכלי פלסטיק נוסף, שלא יחסר), שהיה כמו תמיד מופלא. לא משנה כמה פעמים ניסיתי להכין אותו בבית או אכלתי כזה במסעדות אחרות, זה אף פעם לא יוצא כמו שלהם.

 סלט פפאיה / צילום: יונתן בן חיים

מרק הטום יאם בגרסת פירות הים התגלה כמנה ענקית, שיכולה להוות ארוחה שלמה בפני עצמה, ואולי אפילו ארוחה לשניים. מרק עשיר, עמוס בפירות ים ורק אולי עם קצת יותר מדי למון גראס, לפחות לטעמה של בעלת הבית (אני דווקא נהנייתי, כמו שאומר טל פרידמן בסדרת ה"ידוענים" שלו. טוב, אותי קל לרצות, כך תמיד טוענת אשתי).

לביבות השרימפס היו קטנות וממזריות, חטיף נפלא מול הטלוויזיה וגם מנה שאפשר כנראה לשוב ולחמם אם צריך, לא שהיה צורך כאמור. מנת הפאד תאי עוף לטובת הנוער (אני ירדתי על השאריות למחרת, וזה עדיין היה מוצלח) הייתה תגלית עבורי. אף פעם לא אכלתי אותה, אולי בגלל שאני משחק אותה מתוחכם תמיד ומזמין מנות יותר "רציניות". טעות. כנראה שלא בכדי הפך המוקפץ לאוכל הלאומי שלנו, לצד השניצל. והרי גם אני חוטא בהכנתו לא אחת. זה של הבית התאילנדי הוא כזה, שהייתי מת שייצא גם לי.

 טוט מאן גונג (לביבות שרימפס) / צילום: יונתן בן חיים

עכשיו הגיעה טעות טקטית קטנה. שתי גרסאות של קוביות חזיר מטוגן, שקצת כשלנו ביכולת שלנו לזהות שמדובר באותה מנה פחות או יותר (לא שזה הפריע, במיוחד לא עם הרוטב החריף הנהדר). תאמינו או לא, אבל הן היו טעימות גם אחרי שהתקררו לגמרי.

 מו טוט (קוביות חזיר מטוגן) / צילום: יונתן בן חיים

פעם, לפני שנות דור, כשהייתי עוזר עריכה בסרטי אקשן הוליוודיים, נכחתי בוויכוח סוער בין העורך לעוזר הראשון, שניהם אנגלים מלונדון, בנושא איזה אוכל טעים יותר קר מהמקרר - סיני (זוכרים אוכל כזה?) או הודי. נראה לי שהתאילנדי גם לא פראייר.

מנת דג לברק מטוגן עטוף בעלה בננה, התגלתה גם כיפה באופן יוצא דופן וגם כטעימה במיוחד. אולי המנה הכי טעימה בארוחה. גם מנת פירות הים ברוטב הפטריות הייתה נהדרת ממש והתחרתה על התואר. עם האוכל הגיע המון-המון אורז, שלא הבנו שמגיע עם כל מנה אז הזמנו עוד (סטיקי רייס). נדמה לי שזה עד עכשיו במקרר.

הכול כאמור היה טעים להפליא, נדיב ובעיקר עושה באורח פלא את העבודה בקטע הקשה מכולם, להנפיק לך ארוחת ערב חגיגית, כמעט יציאה אמיתית, בביתך אתה אל מול אימי הקורונה והריחוק החברתי.

 פאד פאק קייאו (ירוקים מוקפצים ברוטב שיטאקה ושום) / צילום: יונתן בן חיים

וכשאתה אדם מבוהל כמוני, שמפחד אפילו מהשליח, זה לא מעט, ארוחה חגיגית בבית. והרי רק הנימוס הפולני המופלג שלי הצליח הפעם לגרום לי לא לצעוק לו כרגיל "תשאיר ליד הדלת". וה"כרגיל" הזה, אגב, רק כדי שלא תחשדו בכשרים, כולל בדרך כלל שק אוכל לכלב ומשלוחים מהמכולת, שגם אותם הפסקתי להזמין אחרי כמה חודשים. לא כי הפסקתי לפחד אלא כי נהיה לי לא נעים מפז ורפי, העובדים המסורים שהפכו להיות לא רק החברים הכי טובים שלי מאז הקורונה אלא האנשים שאני רואה הכי הרבה. יותר מאשר את אשתי, אני חושש.

אני לא ממש מתגעגע למסעדות (טוב קצת), בטח שלא לביקורת מסעדות (גם לא שלי), אבל אם כבר להתפרע, אז רק ככה.  

המחירון: סום טאם (סלט פאפאיה) - 46 שקל, טוט מאן גונג (לביבות שרימפס קצוצים עטופים בפנקו) - 46, מו יאנג (חזיר מטוגן) - 52, מרק טום יאם שרימפס - 86, פאד תאי עוף - 74, פלה הו בי טונג (לברק בעלה בננה) - 132, מו טוט קאתייאם (עוד חזיר מטוגן, תכל'ס) - 92, טלה פאד הואלפה (פירות ים ופטריות) - 92, סטיקי רייס - 9. סך הכול כולל משלוח וטיפ ואחרי 15 אחוזי הנחה לכבוד זה שזה לא במסעדה - 555 שקל.

בית תאילנדי - בוגרשוב פינת בן יהודה תל אביב, 03-5178568

מתכון

דג מטוגן בעלה חסה, סטייל בית תאילנדי
ברגע של חולשה החלטתי לשחק אותה בית תאילנדי בבית הפולני שלי.

חומרים (ל־2 מנות):
2 פילטים של דג לברק, חתוכים כל אחד לשלוש חתיכות
קורנפלור (לציפוי)
מלח
שמן לטיגון
עלי חסה (עדיף אייסברג)
כמה טיפות של רוטב דגים תאילנדי
רוטב צ'ילי חריף-מתוק
כף רכז רימונים
פיסת ג'ינג'ר טרי חתוכה לגפרורים (כף)
כף ממרח לימון כבוש
חופן כוסברה טרייה
חופן נענע טרייה

הכנה:
"מקמחים" את הפילטים בקורנפלור עם קצת מלח. מטגנים בשמן עמוק עד שיזהיבו.

מניחים את הדג המטוגן על עלה חסה, ומטפטפים מעל קצת רוטב דגים (ממש כמה טיפות) ואז מטפטפים טיפה יותר צ'ילי חריף מתוק, עוד מעט רכז רימונים אמיתי (אני קניתי ברחוב חנוך בשוק התקווה אצל איש הרימונים, מומלץ).

מוסיפים כמה גפרורי ג'ינג'ר טרי ותפוזים סיניים שכבשתי לבד במי מלח, שאותם ניתן להחליף בממרח לימון כבוש (אפשר לקנות מוכן בסופר).

קוצצים חופן נאה של עלי כוסברה ועלי נענע טריים ומפזרים מלמעלה ומוסיפים קצת בצל ירוק קצוץ גס.

מקפלים את שולי העלה פנימה ויוצרים מעין חבילה, אוחזים בה היטב ובזהירות ונוגסים. והרי לכם מנת סטייל בית תאילנדי בבית הפרטי שלכם, לא רק שלי.