"מי שיצליח לשרוד עכשיו - יחזור לשגרה. אבל אני מכיר המונים שכבר סגרו"

גל רווה, בן 43, הוא הבעלים של קפה זוריק בתל אביב, אותו הקים בשנת 2004. ההצלחה והלקוחות הקבועים, הניעו אותו לפתוח במאי 2019 סניף נוסף בנאות אפקה א'. "הזוריק הפך למקום שאם אני צופה בחדשות, אני יכול להגיד לך מי על המרקע שותה את ההפוך בלי קצף ומי אחרת. בכול שנותיו של המקום, לא היה דבר שהשתווה לתקופה הנוכחית", מעיד רווה.

"הקורונה הגיעה אחרי תקופה קצרצרה של שמועות שנראו לי לא הגיוניות. לסגור עסקים נשמע כתרחיש שיכול להתקיים רק בסין. אבל תוך ימים ספורים קיבלנו הוראה לסגור את הדלתות, בזמן שהמסעדה מלאה עד אפס מקום. הרגשתי בסרט בלהות. היום היחיד שבו זוריק סגור הוא יום כיפור. גם כשיש מקרה של הפסקת מים או חשמל לשעה-שעתיים ברחוב, אני סופר את השניות. אגלה לך סוד - לא היה לי איך לנעול את השטח של השולחנות בעסק. במהלך 17 שנה אני מעסיק ברמן לילה שהוא גם שומר. יש אצלנו לקוחות קבועים בחמש בבוקר. כשאמרו לי לסגור, לא ידעתי איך, ונאלצתי לשכור חברת שמירה. נוסף על ההוצאות שהיו לי - שכר דירה ואפס הכנסות, נאלצתי לשלם לשומרים. היות שאני ותיק בתחום, למדתי לשמור כסף בצד למצבים מאתגרים, אבל חודשים על גבי חודשים? לזה לא הייתי ערוך".

מה עם הצוות?
"המונח חל"ת לא היה מוכר לי בכלל עד אז. נאלצתי להיכנס לפרוצדורה מורכבת. העובדים שאלו שאלות ולא ידעתי מה לענות".

מה עם תמיכה מהמדינה?
"על זוריק הוותיק קיבלתי. אמנם זה התעכב, אבל אחר כששינו את התקנות הכסף הגיע. אחרי תקופת אי ודאות נאמר לי שאקבל מענק גם על הסניף החדש, למרות שהוא נפתח ב-2019. שלחו לי כבר צפי לסכום, אבל עיקר הכסף עדיין לא הגיע משום מה, ואין עם מי לדבר. אם הייתי עסק שכבר קרס, זה לא היה עוזר לי. הרגשתי שזו רולטה - אין לי מושג מה יוחלט ומתי, ועד עכשיו אני מחכה להחלטה של האוצר לגבי המענק עבור חודשים מרץ-יוני 20 שאני זקוק לו נואשות.

"בסגר הראשון לא הייתי ערוך למשלוחים. וולט היו מוצפים בפניות, ובמרץ-אפריל סגרנו, תקופה שהיא בדרך כלל חזקה בענף. לקראת מאי התייצבתי בדלת של לקוחות ועבדתי גם כשליח. כשהתאפשר טייק אווי זה עזר קצת - לא מבחינת כיסוי עלויות, אלא יותר בתחושה שמשהו חי - אני כבר לא מחסן ששולח אוכל, אלא אנשים נכנסים ומחליפים כמה מילים. ביוני-יולי חזרנו לעבוד בצורה סבירה כלשהי, בהתאם לתקנות. בסגר השני נערכתי ועשיתי שינויים מבניים. הפכתי את הכניסה למזנון מעוצב עם עגלות אוכל, כדי שהטייק אווי יהיה נעים יותר ללקוחות וגם למעט העובדים שנשארו. קראתי לזה זוריק מרקט, והוספתי מעדניה. גם שת"פ נולד - יחד עם הרוסטרי השכן, פתחתי בסמוך מעדניית גבינות כדי להציע ללקוחות יחד מגוון שלם".

לא היה מפחיד להשקיע במקום חדש?
"אי אפשר לדעת, אבל בחרנו במוצר שנחשב חיוני. החלטנו לראות בזה הזדמנות - הרי אנשים רוצים משהו מפנק הביתה".

כמה עובדים יש היום?
"מ-80 עובדים בכל סניף כ-50 לפחות עזבו כי עברו לגור אצל ההורים או מצאו אלטרנטיבות. יש כ-30 שיצאו לחל"ת, ויש שכבר לא עובדים אבל מחכים. הסגר הנוכחי קרוב לסיוט שהיה במרץ. רק משלוחים דרך וולט, שאנחנו משלמים להם 30%. הלוואי שאני הייתי מרוויח 30% ממה שהייתי מוכר. אבל לא משתלם לי להחזיק עובד רק בשביל משלוחים. אפילו את אשתי שעבדה איתי בשגרה הוצאתי לחל"ת".

בכמה אחוזים ההכנסה שלך נפגעה?
"מ-100% היא ירדה למינוס. מטירוף של עבודה - לכמעט אפס. אני מביא כסף מהבית לשלם שכר דירה, ארנונה, חשמל".

אתה אופטימי?
"מי שיצליח לשרוד עכשיו - יחזור לשגרה. אבל אני מכיר המונים שכבר סגרו. לגבי הסניף החדש, אני מתפלל שכל העסקים החיוניים ששם וזקוקים לשירות שאנחנו מציעים, לא ישכחו אותנו".

עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il