מדיניות הסגרים של הממשלה פוגעת ברשויות המקומיות ובתושביהן

פרוץ הקורונה שינה את המאזן ביחסים שבין השלטון המקומי לארצי.
מאז שנכנסה המגפה לחיינו, מספק השלטון המקומי עוד ועוד מענים לתושבים, במקום המדינה, שנכשלת רבות בהחלטותיה ובמילוי תפקידה.

הרשויות "נכנסו מתחת לאלונקה" (כדברי האמרה השחוקה) ונושאות בעול לטובת התושבות והתושבים באין מענה אחר. הן עושות זאת כבר למעלה מ-9 חודשים, ללא שיתופן הסדיר בהחלטות ע"י השלטון המרכזי, ללא סמכויות ותקציבים.

מדינת ישראל נמצאת ללא ממשלה מתפקדת מזה כשנתיים, עם בחירות חוזרות ונשנות. מאתגר לנהל רשות מקומית בהיעדר יציבות שלטונית. מפרספקטיבה של ראשת מועצה שנבחרה לפני כשנתיים, כשחודש אחרי הבחירות המוניציפליות נפלה הממשלה, איני מכירה לצערי מציאות אחרת.

הרושם הוא כי בממשלה עסוקים בפוליטיקה, בבחירות וביום שאחריהן, ואין מי שייתן מענה לבעיות עמן מתמודד השלטון המקומי.

כך למשל, כבר באפריל פנינו, כל ראשי הרשויות המקומיות, לראש הממשלה ולשר האוצר, בדרישה לקבל שיפוי מלא כנגד ההנחות שהממשלה העניקה על תשלומי הארנונה, כחלק מהסיוע (המוצדק) לעסקים. החלטת המדינה התייחסה לתקצוב בחוסר וע"פ נתוני 2018, מה שהוביל להפסדים בהכנסות הרשות מארנונה. אי אפשר להפיל סכומי עתק כאלה, המהווים נתח נכבד מתקציבי הרשויות המקומיות, על כתפיהן.

על ממשלת ישראל לדעת כי מדיניות זו, לאורך זמן - ביחד עם מצב כלכלי קשה, סגירת עסקים והפסקת שכירויות - עלולה לגרום לקריסה מסוכנת של הרשויות במקרה הרע, ולפגיעה בשירותים שהן נותנות במקרה הטוב.

גם הטיפול הרוחבי, הלא-דיפרנציאלי, של הממשלה במשבר גורם נזק רב.
ממשלת ישראל מסרבת להוציא לפועל את תוכנית הרמזור. אולם רק התייחסות דיפרנציאלית ליישובים, על פי רמת התחלואה, תאפשר להתמודד עם הנגיף והשלכותיו ולמנוע את החרפת המשבר הכלכלי.

הרי אין הגיון בכך שעל כל מדינת ישראל יוטלו עוד החמרות וסגר נוסף, שמשתקות אותה ופוגעות אנושות בכל שכבות האוכלוסייה הישראלית, במקום לטפל באופן נקודתי בערים וברשויות האדומות והכתומות.

בעמק חפר למשל, שבו 41 יישובים, טיפלנו נקודתית במקרים בודדים שבהם הפכו יישובים לאדומים עד ששבו להיות ירוקים - בלי לפגוע ביישובים האחרים, ותוך ריכוז כל המאמצים במקומות הנדרשים. זה הוכיח את עצמו, ובגדול.

ההתנהלות הלא-דיפרנציאלית פוגעת קשות גם באמון הציבור.
שואל/ת/ עצמו התושב/ת הסביר/ה: מדוע רשות ותושביה שמשקיעים מאמצים ומשאבים רבים על מנת להישאר ירוקים נכנסים לסגר כולל? האם זה התגמול הראוי להתנהלות נכונה ואחראית?

וגם: מדוע רשות ירוקה (מבחינת התחלואה), שבה מרחבים פתוחים, כמו עמק חפר, צריכה להפסיק את הלימודים פעם אחר פעם? דוח חדש שפורסם בימים האחרונים חושף הידרדרות במצבם הרגשי של בני הנוער המדווחים על בדידות, מצב רוח ירוד וייאוש בבית, וכן על עלייה משמעותית בהתנהגויות סיכון. דור שלם משלם וימשיך לשלם את המחיר הנורא על מחדלי ההנהגה הארצית.

אצלנו במרחב הכפרי, בשעה שתלמידי כיתות ה'-י"ב הושארו בבית, ומתוך הבנה של המצוקות האדירות, הקמנו עבורם, בשיתוף פעולה עם היישובים, מרכזי למידה ופעילות ייחודיים. אלה סיפקו מענה לצרכים הלימודיים, וחשוב יותר - החברתיים והרגשיים של בנות ובני הנוער.

בסגר השלישי לא אפשרו לנו להמשיך ולהפעילם - למרות שהרשות ירוקה, למרות המרחבים הפתוחים. רק העובדה שוועדת החינוך יצאה לבסוף כנגד החלטת ממשלה, הובילה לשינוי.

בימים אלה, בעיצומו של הסגר השלישי, אפשר לחוש אופטימיות זהירה, עם תחילתו של מבצע חיסוני הקורונה. אם היו מתייעצים בי, הייתי דורשת חיסון מידי של צוותי החינוך, כדי להמשיך את החיים עבור בני הנוער, הילדים והוריהם ולשמור על המשק פעיל.

אני בוחרת להאמין שגם מהמשבר הזה נצא מחוזקים, אבל באותה נשימה יודעת: רק החזרת האמון ביחסים שבין המדינה לרשויות, וקבלת החלטות הרות-גורל ללא שיקולים פוליטיים, יכולים להבטיח לנו עתיד טוב ובטוח יותר. 

הכותבת היא ראשת המועצה האזורית עמק חפר