ממ”ד בשליש מחיר: צה”ל מציע פתרונות מיגון מהירים וזולים

מוסכמה ידועה במערכת הביטחון בישראל היא, כי אחד משדות הקרב העיקריים במלחמה הבאה אם תתרחש חלילה, יהיה העורף, קרי ערי ויישובי ישראל בכל מקום. אין צבא באזור היכול לנצח את צה"ל בשדה הקרב היבשתי הרגיל, בלוחמת חי"ר או טנקים ובוודאי לא באוויר. הפתרון שמצאו האויבים, הישירים והעקיפים, הוא ירי אל ריכוזי האוכלוסייה: מרגמות, רקטות וטילים. הכלי הזה אינו חדש, נעשה בו שימוש כבר במאבק להקמת המדינה ובמלחמת העצמאות, אבל בעשורים האחרונים הוא הפך לנשק עיקרי ולאיום של ממש על המדינה ועל אזרחיה. לאחר עליית חמאס ברצועת עזה, ארגוני הטרור שם רכשו וייצרו עשרות אלפי רקטות וטילים, והם עושים בהם שימוש בכל סבב לחימה מול ישראל. בלבנון חיזבאללה מחזיק בעשרות אלפי טילים, חלקם בעלי דיוק רב.

מערכות ההגנה האקטיביות, "חץ", "שרביט קסמים" (קלע דוד) ובעיקר "כיפת ברזל" מעניקות מטרייה יעילה למדי אבל היא רחוקה מלהיות הרמטית. הפתרון השני לאיום הוא המיגון האזרחי. ב-1972 נקבע חוק המקלטים הציבוריים, וב-1991 שונתה התפיסה למקלטים פרטיים, קרי המרחב המוגן הדירתי (ממ"ד). החוק שנוצר אז חייב בניית ממ"דים בכל דירה או בית שנבנו מאז, ומרחבים מוגנים מוסדיים (ממ"מים), במוסדות ובמבני ציבור.

אבל החוק הזה לא פתר את בעייתם של מאות אלפי המבנים הפרטיים והציבוריים שנבנו לפני החלתו. עובדה זו מותירה חלק ניכר מהאוכלוסייה הישראלית ללא מיגון של ממש. באזורים הסובלים יותר מכול, כמו עוטף עזה, נתנו פתרונות חלקיים כמו מחסות בטון ברחובות ובמרכזי היישובים. אלא שאלה לא תמיד מספיקים. הטווח הקצר לרצועה משמעו שניות בודדות עד שהרקטה מתפוצצת, והישובים הללו רשמו לא מעט קורבנות.

פתרון אחר לבעיה הוא תמ"א 38, התוכנית שפתחה דרכים לבנייית ממ"דים בדירות ובמבנים ישנים. אבל גם פתרון זה סובל מקשיים, ובהם המחיר, כ-120-140 אלף שקל לחדר והצורך בתיאום בין דיירים בבנייני דירות. התוצאה: מאות אלפי מבנים בישראל אינם ממוגנים ועימם כרבע מהאוכלוסייה.

אל"מ דודו עבאדא ראש מחלקת מיגון בפיקוד העורף, אומר כי מציאת פתרון לקבוצת אוכלוסייה זו היא משימה אסטרטגית של המדינה ושל צה"ל, שכן מיגונה מפחית מאוד את יכולות הפגיעה, המיקוח וההרתעה של האויב. עבאדא הופקד על המשימה ובעקבות סדרת ניסויים שנערכו בקיץ נמצאו לא אחד - אלא ארבעה פתרונות מיגון. מהירים, נוחים ובעיקר זולים בהרבה מבנייתו של ממ"ד בדירה ישנה.

לאחר הליך סינון נבחרו כמה חברות להציע פתרונות שיענו על הדרישות הללו, ובניסוי שנערך בחודש אוגוסט הן נבחנו. במסגרת הניסוי שנערך במתקן ניסויים בדרום, פוצץ מטען בגודל של יותר מ-800 ק"ג במרכז "שכונה" שבה בנייני דירות שמוגנו באמצעים שהביאו החברות, לרבות פתרון מיגוני שפותח בפיקוד העורף.

לשם השוואה, הטילים והרקטות שבידי ארגוני הטרור יכולים לשאת בין קילוגרמים ספורים של חומר נפץ לכ-200-300 ק"ג בטילים הכבדים יותר. משמע הניסוי בדק את הפתרונות בתנאי פיצוץ חזקים פי כמה מהצפוי.

והתוצאות: ארבע מחליפות המיגון הללו עמדו בדרישות והגנו על יושבי החדרים מפני הדף הפיצוץ - שהוא הגורם העיקרי להריגה ולפציעה - ומנע את הריסתם או קריסתם. עוצמת הדף הפיצוץ בניסוי הייתה לחץ של 160 PSI, כאשר 12 PSI מספיקים להרוג בן אדם. ארבע מערכות החדרים המוגנים שנבדקו הצליחו להוריד את ההדף ל-2.5 PSI כלומר לעוצמה נסבלת שמונעת פגיעה של ממש בגוף.

המערכות שנבחנו, כולן בהתקנה פנימית בחדרים, שונות בעיקר בחומרים המרכיבים אותן. זו של פיקוד העורף, המכונה "שני", מורכבת מלוחות פלדה מודולריים. מערכת שנייה ומרשימה במיוחד כוללת התזת חומר נוזלי, מעין "צבע", על קירות רגילים. החומר עשוי פולימרים סיליקוניים ולאחר ההתייבשות יוצר שכבת מגן מונעת הדף. היא יעילה במיוחד בחדרים במבנה לא גיאומטרי ותופסת שטח מזערי. שיטה שלישית היא התקנת חיפוי קירות בפאנלים מחומרים מרוכבים מתקדמים. הרביעית היא הצמדת יריעות מגן מחומרים מתקדמים רוויי פחמן סופגי הדף לקירות החדר.

העלות של התקנת המערכות האלה בחדר נעה בין 40 אלף שקל ל-80 אלף שקל, כלומר בין פחות משליש לבין יותר מחצי מהעלות של בניית ממ"ד. נוסף למחיר הזול, הן גם חוסכות את הליכי הרישוי והתיאום מול הרשויות והשכנים, הליכים הגורמים לעיתים לעיכוב של שנים בבניית ממ"ד.

עבאדה מדגיש כי אין מדובר בתחליף לממ"דים הנבנים בבנייה החדשה על פי חוק: "הממ"ד נותן את הפתרון העדיף ביותר, שיש לו יעילות מוכחת בהגנה מפגיעת טילים ולכן כדאי לשמרו בבניית בתים חדשים".

לאחר הניסוי, הכינו בפיקוד העורף חוברות הסבר בלווית תמונות ונתונים, ואלה הופצו לראשי הרשויות בכל הארץ. השלטון המקומי הוא זה העוסק בסוגיית המיגון באופן ישיר. תוכניות המיגון של המדינה, בעיקר בצפון, מתעכבות זמן רב בשל בעיות תקציביות בעיקר. לפני יותר משנתיים אושרה בממשלה תוכנית "מגן לצפון" בתקציב של חמישה מיליארד שקלים - אבל בדיון שנערך בוועדה לביקורת המדינה באוגוסט האחרון התברר, כי עד כה לא מוגן ולו מבנה אחד. הסיבה העיקרית היא כאמור תקציבית, ונתונה לוויכוח בין משרד האוצר למשרד הביטחון. גם המשבר הפוליטי המתמשך והיעדר ממשלה מתפקדת באופן מלא, מעכבים את התכנית. 

הפתרונות המוצעים יכולים להוזיל את עלויות התוכנית לפחות במחצית, כלומר יותר משני מיליארד שקלים , ולהסיר בכך התנגדויות ועיכובים מצד האוצר, וגם לקצר את המהלך מאוד בשל היעדר הצורך באישורי בנייה, פרצלציות ותיאומי שכנים.

אל"מ עבאדא אומר כי דווקא בעת האחרונה החל מיגונם של יישובי גבול הצפון בטווח של קילומטר אחד מהגדר, אבל הפתרונות החדשים לפיו עשויים להאיץ האצה של ממש את התוכנית כולה. לדבריו, "היתרונות של הפתרונות הללו עצומים, הפחתת עלויות בסדר גודל של 66%, עקיפת הליכים ביורוקרטיים, ובניית והתקנת המערכות בטווח של ימים ספורים, עם הרבה פחות רעש ולכלוך".

התקווה בצה"ל היא כי היתרונות הללו, ובעיקר זה התקציבי, ידרבנו את הדרג הפוליטי והמקצועי לקדם מהר יותר את המיגון ולא רק בגבול הצפון, אלא בכל הארץ, הנמצאת רובה ככולה בטווח הטילים מדרום ומצפון. הפניה לראשי הרשויות נועדה לקדם את הנושא דרכם, ובעיקר אלה המרגישים באופן קבוע את האיום כמו אשקלון, אשדוד שדרות אופקים וגם באר שבע. בערים אלה נפוצים מבני ה"רכבת" של השכונות שנבנו בשנות ה-50 וה-60, ושם בעיקר בגלל הקושי התקציבי כמעט שלא נבנו ממ"דים.