הגדרת התפקיד: קצינת לב ראשית. העבודה: להקשיב 100% מהזמן

קלוד סילבר, מספר שתיים בסוכנות הפרסום הדיגיטלית VaynerMedia, המעסיקה כ־900 עובדים, הרצתה בכנס של עמותת משאבי אנוש ישראל על מהות התפקיד הלא־שגרתי שלה • תפסנו אותה לשיחה על חשיבות האמפתיה בארגון ואיך גורמים לעובדים להיפתח • ניהול וקריירה, מדור חדש

סוכנות הפרסום VaynerMedia. בעיגול: קלוד סילבר / צילום: יוטיוב
סוכנות הפרסום VaynerMedia. בעיגול: קלוד סילבר / צילום: יוטיוב

תקופת הקורונה טרפה את הקלפים בשוק העבודה. מנהלים ועובדים כאחד נאלצים לעכל שינויים מהירים ולהסתגל אליהם תוך כדי תנועה. איך מנהלים ומתנהלים בעולם כזה? במדור החדש "ניהול וקריירה" נציג בפניכם את מיטב המומחים שיציעו דרכים להתמודד עם עולם העבודה המשתנה, או לכל הפחות ייתנו לנו כמה נקודות למחשבה

"מנהלים בלי אמפתיה מובילים את הארגונים שלהם ממגדלי שן, כי לא באמת אכפת להם. מבחינתם, שהעובדים יעבדו יותר קשה, שיעבדו 10 שעות ביום לפחות. לא אכפת להם שהכלב של דיוויד מת, או שמריסה התארסה בסוף השבוע. הכול סובב אצלם סביב אני, אני ואני, אבל אמפתיה היא תמיד אנחנו, אנחנו ואנחנו. בלעדיה, הכול שטוח וחד-ממדי".

את הדברים האלה אמרה לגלובס קלוד סילבר, מספר שתיים בסוכנות הפרסום הדיגיטלית הניו-יורקית VaynerMedia ומי שמחזיקה בהגדרת תפקיד שאין שום דרך להתעלם ממנה: Chief Heart Officer . לא משנה איך תתרגמו את זה לעברית - קצינת לב ראשית או אפילו מלכת הלבבות - מבחינתה הכול מתחיל ונמשך באמפתיה במקום העבודה.

סילבר, שהרצתה בערב הפתיחה של כנס המצוינות 2020 - משאבי אנוש, התראיינה לגלובס על הגישה הייחודית שלה לניהול אנשים בארגון.

הפסיכולוגית של הארגון

סילבר (51) הייתה אסטרטגית בתחום הפרסום הדיגיטלי במשך שנים רבות. זה גם היה התפקיד שלה בתחילת דרכה כמספר שתיים ב-VaynerMedia, שבבעלות היזם האמריקני-בלארוסי גארי ויינרצ'וק. יש כנראה משרות גרועות יותר מעמדה בכירה בסוכנות דיגיטלית מובילה, עם כמעט 900 עובדים, שמטפלת בלקוחות ענק כמו פפסיקו, ג'נרל אלקטריק, יוניליבר, טיקטוק ו-Wework, אבל סילבר הרגישה יום אחד שנגמר לה, שהיא לא מסוגלת להמשיך למכור יותר מותגי שמפו או קפה.

"באתי לגארי ואמרתי לו שאני לא רוצה לעשות את זה יותר, שזה לא הייעוד שלי בחיים", היא מספרת. "הוא הסתכל עליי ושאל, 'אז מה את כן רוצה לעשות?' עניתי שהדבר שהכי אכפת לי ממנו זה האנשים בחברה, ושם אני רוצה להיות".

זה תמיד היה ככה, העניין שלך באנשים?
"גם כשניהלתי חברת גלישה ופעילויות ספורט, כשהדרכתי נשים וילדים איך להתחיל לגלוש, לטפס על צוקים או לשחק טניס - גם אז הייתי מאמנת וקואוצ'רית. תמיד הדרכתי אנשים באופן כזה או אחר. הרקע שלי הוא פסיכולוגיה, בעיקר פסיכולוגיה חיובית. בבסיס כל מה שעשיתי, גם כשעבדתי כמנקה של בתים, עמדה אמונה עיוורת באנושות ובאנשים".

במה שונה התפקיד שלך כקצינת לב ראשית מתפקיד של מנהלת משאבי האנוש בחברה?
"התפקיד שלי הוא ליצור חלל של אמון, מקום בטוח שמחסל את הפחד. אני הבנאדם שבאים להתחבר אליו ודרכו. אני לא אגיד לעובד מה החובות שלו או מה הבונוסים שהוא יכול לקבל. יש אנשים בצוות שלי שאחראים על כל זה. אני רואה את תפקידי בעיקר כמנטורית וכמדריכה של העובדים".

כמה זמן מהיום שלך את מקשיבה?
"100%? אני בשיחות זום כל היום, מדברת עם אנשים בחמשת המשרדים שלנו בעולם ומנסה למצוא דפוסים, להבין לדוגמה מה עובד להם ומה לא בעבודה מהבית. אני מקשיבה כל הזמן גם למנהלים שלנו, בכל הדרגים, נפגשת בזום גם עם גארי, הבוס שלי - ומנסה לחלק את היום שלי כך שיהיה 50% עם העובדים ו-50% עם ההנהלה. למעשה, אני מתפקדת כמו פסיכולוגית של הארגון".

את מספר שתיים והגורם הכי מקורב למנכ"ל ולבעלים. העובדים לא חוששים להיפתח בפנייך?
"לחלוטין לא. העבודה שלי היא לא ללחוש לגארי. אני עובדת אצל העובדים, לא הם אצלי. כל מטרתי היא להבטיח שיהיו מאושרים בחברה".

מי היית רוצה שישחק אותך בסרט

אפשר ללמד אמפתיה?
"כן, אני מאמינה שאפשר, אם הצד הלומד פתוח ללמוד דברים חדשים על עצמו. עם זאת, מאוד קשה ללמד אמפתיה מתוך ספר. צריכה להיות לך רמה מסוימת של מודעות עצמית, כדי שתוכל להיות שם בשביל מישהו אחר".

כמי שעוסקת כל היום בבעיות של אחרים, איך את שומרת על האנרגיות שלך? איך את יודעת מתי את צריכה להפסיק?
"במהלך השנה האחרונה קרה לי רק פעמיים שהייתי צריכה להפסיק. וזה לא רע בהתחשב שזו הייתה שנה של קורונה וטלטלות גדולות במקום העבודה ובבית. מבחינתי, לפנות מקום למישהו אחר ולגרום לו או לה להרגיש בנוח זה טבע שני, זה משהו שאני עושה ממש טוב. אני לא צריכה לחשוב על זה. לכן אני מכירה את הנקודה שבה אני מוצפת וחייבת להפריד את הרגשות שלי מרגשות של מישהו אחר. כשזה קורה אני לוקחת הפסקה, הולכת לעשות כושר או מאזינה לפודקאסט".

איך השפיעה הקורונה על התפקיד שלך?
"כשהמגפה התחילה וכולנו עברנו לעבוד מהבית, לאף אחד לא היה ספר הוראות מה עושים עכשיו. מבחינתי, המשבר רק חידד אצלי את הצורך להתמקד באנשים. התחלתי לחשוב על העובדים מחשבות שלא היו שם קודם, כמו איך הילדים שלהם מצליחים בלימודים בבית. שלושת החודשים הראשונים היו באמת זמן של חרדה בעוצמה יוצאת דופן, כשכל אחד מהעובדים שלי חשב אם יצליח בכלל לשמור על מקום העבודה שלו".

חלק מהעובדים שלכם אכן איבדו את עבודתם.
"נכון. המשבר הזה אפשר לנו להחליט איזו חברה אנחנו רוצים להיות, תוך התמקדות בעובדים עם הישגים בולטים ושבאמת רוצים לעבוד איתנו לטווח הארוך. בנוגע לאנשים שפיטרנו, הקפדנו לזמן את כולם לשיחת זום של אחד על אחד שבה השתדלנו להיות כמה שיותר כנים בנוגע למצב. במקביל, ניסינו לתפור לכל מפוטר עבודה במקום אחר ברשת העסקים של גארי".

מה אתם עושים כדי לרכך את המעבר לעבודה מהבית?
"לא מעט דברים. אתן דוגמה: בכל פעם שאני עושה זום מול 20 עובדים או יותר, אני משתמשת בשוברי קרח כמו השאלות 'אם היית יכול לצאת לארוחת ערב עם שלושה אנשים, חיים או מתים, מי הם היו?'; או 'אם היו עושים עליך סרט, מי היית רוצה שישחק אותך?' או 'מה המתכון שלך להכנת מרק עוף?' אין שום דרך להעביר חברה שלמה לעבודה מהבית ופשוט להורות לעובדים: תתחילו לעבוד!"

את מתגעגעת לעבודה מהמשרד?
"האמת שכן, אני מתגעגעת לחשמל בין האנשים. התרגלנו במשך כל כך הרבה שנים להיות ביחד, בשבטים וצוותים - ולוקח זמן להתרגל למציאות שבה יש בינינו מחיצות. בעבודה מרחוק אנחנו מעודדים את העובדים לצאת להפסקה של 10 דקות אחרי כל 90 דקות של עבודה. יש לנו תוכנית קואוצ'ינג ותוכנית כושר גופני אישית לכל עובד שמעוניין בכך, יש שיעורי מדיטציה שלוש פעמים בשבוע. אנחנו נאבקים בעייפות הזום".

תמליצי לחברות אחרות למנות קציני לב?
"רק אם זה אמיתי וקיים בארגון מהראש למטה. זה חייב לבוא מהראש וחייב להיות מוסבר לכל העובדים בארגון. אני בתפקיד הזה כבר חמש שנים ויכולה להמשיך עוד לפחות עשור". 

קלוד סילבר

בת 51; Chief Heart Officer בסוכנות הפרסום הדיגיטלי VaynerMedia בניו יורק; התחילה כאסטרטגית פרסום, עד שהחליטה להתמקד באנשים; היום היא מספר שתיים בחברה, שעובדים בה כ-900 איש; מוטו: "אני עובדת אצל העובדים, לא הם אצלי"