"בזכות הגישה לא לפטר אף אחד, העובדים התגייסו לעזור"

משה מרי, מנכ"ל נספרסו, איך עוברים עליכם ימי הקורונה? מה האתגר המשמעותי?
היו המון אתגרים משמעותיים, והם הלכו והשתנו עם המצב. בסגר הראשון הכול השתנה. כל החנויות נסגרו. יש לנו כ־300 עובדים, שני שליש מהם בחנויות. היתר מטפלים במסעדות ובשוק המסחרי, שגם זה עצר.

החלטנו להישאר עם הערכים שלנו, לדאוג לעובדים ולא לשחרר אף אחד לחל"ת. נשמנו עמוק והתחלנו לסדר את הפעילות מחדש, ולנסות לזהות הזדמנויות. אומנם מסעדות ומקומות עבודה סגורים, אבל הצריכה הביתית גדלה. האתגר היה להזיז את כל הפעילות ללונג דיסטנס. מכירות אונליין, טלפון ומשלוחים.

כל העובדים נכנסו לסייע בטלפון ובמחסן. העברנו את כולם לעבוד מהבית, חוץ ממי שלא הייתה ברירה, כמו במחסן. בזכות הגישה התומכת שלא לפטר אף אחד, העובדים התגייסו לעזור, גם בעבודות שהן לא התפקיד הרגיל שלהם. בזכותם הצלחנו לענות על הביקושים, לעמוד בזמנים ולשמור על רמת שירות, וגם שמרנו על הערכים. Win-win.

כשיצאנו מהסגר הראשון, ישר נערכתי לסגר הבא. אומנם חזרנו לשגרה, אבל הכנו צוותים לגיבויים. שלושה בק־אפים לכל תפקיד, שעברו אימון והכשרה לתפקיד החלופי. כשהגיעו הסגרים הבאים, היה קל להסתגל. אנחנו הרי חיים בסביבה של שינויים קיצוניים, וזה דורש גם גמישות מחשבתית וגם גמישות תפעולית.

במה זה עוד בא לידי ביטוי?
בהתחלה היה פיק מטורף של שיחות טלפון. אנשים הצטיידו בכמויות של קפסולות קפה. ואז הבינו שלא חסר, והסופר מלא, והיו פחות שיחות טלפון נכנסות. אז עשינו פעולות אקטיביות. אולי יש כאלה שלא יודעים איך להגיע אלינו? התקשרנו ללקוחות, שאלנו לשלומם והאם צריך עזרה.

ההנחיה הייתה לא להציק, רק להגיד שאנחנו פה, ויש אפשרות לקנות דרך הטלפון או באונליין. מצאנו שיש לקוחות, חלקם מבוגרים, שקונים רק בבוטיקים, ולא היו מודעים לאפשרויות הללו. ראינו שהיה צריך לעשות יותר כדי להגיע אליהם, וגם חיזקנו קשר עם הלקוחות.

השראה 1

סדרת הפודקאסטים How I built this, הסיפורים שמאחורי חברות גדולות. לפעמים היזמים נאלצו למכור את הבית או להמציא את עצמם מחדש, אבל תמיד המשיכו להאמין שבסוף כל הקשיים ישתלמו.

השראה 2 

אני מנגן בסקסופון בהרכב ג'אז. אחד השירים שניגנתי לפני כמה שבועות הוא It ain't as it used to be של דיוק אלינגטון, משהו משנות ה־50, אבל כל־כך מתאים לימינו ויש בו רוח כל־כך אופטימית, ממש השראה.