מגפת הקורונה – מנוף לשיפור סביבתי או אשליה חולפת?

בשלהי הסגר האחרון אנשי איכות הסביבה מתחננים שנשמר את השיעור בענווה שלמדנו בקורונה - ובמקום להסתער על הדרכון הירוק, והצריכה העודפת, ניתן צ'אנס נוסף לכדור הארץ

צעירים ישראלים בתקופת הקורונה בישראל / צילום: כדיה לוי, גלובס
צעירים ישראלים בתקופת הקורונה בישראל / צילום: כדיה לוי, גלובס

קשה למצוא אמירה חיובית בהקשר לקורונה, למעט בתחום איכות הסביבה. המגפה שפקדה את עולמנו לפני פחות משנה חוללה שינויים מפליגים באורחות חיינו שהשפיעו בצורה ישירה וטובה בתחום זה. מבחינת הקיימות הסביבתית ניכרו שינויים שלא נראו כמותם שנים רבות, אשר הפיחו אופטימיות באנשי הסביבה.

השינויים היו גלובאליים, וישראל, כמיקרוקוסמוס שיקפה רבים מהם. החל בירידה הפנומנאלית במספר הטסים לחו"ל וכתוצאה מכך צמצום עולמי בפליטות גזים רעילים שנבעו מטיסות טראנס-אטלנטיות. המשך בתנועה בכבישים שפחתה באופן ניכר בשל הסגרים, מה שהפחית את מספר תאונות הדרכים אבל לא פחות חשוב מכך, צמצם את פליטות הגזים הרעילים שתרמה גם היא לשיפור מצב הסביבה.

נוספה לאלו גם הירידה בקניות עקב סגירת החנויות הפחיתה את הצריכה המוגזמת ואת הייצור המיותר בהתאם. וכמובן, גם העלייה בפעילות הגופנית עקב הרצון לנצל את הפטור ממרחק 500 או 1,000 המטרים שניתן לעוסקים בספורט. לרגע נראה העולם יפה יותר, ירוק יותר ומוקף בבעלי חיים שמחים ומאושרים בסביבתם החדשה-עתיקה.

אולם, המציאות כהרגלה טפחה על פנינו. ברגע שנפתחו השמיים, וממש לא משנה להיכן.. המונים החלו פוקדים את שדה התעופה והטיסות התרבו. במקביל, גם התנועה בכבישים התגברה, הפקקים חזרו ואיתם הזיהום הסביבתי ותאונות הדרכים. ותרבות הצריכה שלנו? שבה לסורה - מיד עם פתיחת החנויות, נחילי צרכנים החלו מסתערים על הסחורה כמוצאי שלל רב.

ההתנהגות האנושית מזכירה התנהגות של אדם רעב שמצא מזון ומתחיל לטרוף אותו בגרגרנות. החזרה המהירה לשגרה המוכרת מלמדת כי ברגע שהמגפה תחלוף, האנושות תחזור לסורה ותמשיך במנהגיה ההרסניים לכדור היפה שלנו. ההתחממות הגלובאלית תימשך ואיתה נמשיך כולנו לסבול מתנודות קיצוניות במזג האויר, לרבות שיטפונות, סופות, המסה של קרחונים ובעלי חיים נכחדים.

נראה כי הציוויליזציה פספסה את אחד השיעורים הטובים שיכל המשבר הזה ללמד אותנו. שיעור בצניעות, בשינוי הרגלים מזיקים לנו ולעולם. כבר עשרות שנים שפעילי איכות סביבה מנסים להביא את הציבור ואת מקבלי ההחלטות להבנה כי פנינו לאסון ועלינו לשנות הרגלים. אך שינוי זה, שעובר דרך הפנמה ארוכה מבושש להגיע. דווקא כאן, עם הקורונה נפלה לידינו הזדמנות יוצאת דופן להנכיח ולשמר לפחות חלקים מהמציאות שהמגפה כפתה עלינו.

רגע לפני שאנחנו שוכחים מהמגפה

רגע לפני שהחיסון ישפיע, והזיכרון הקולקטיבי ימהר לזנוח את לקחי המגפה - זה הזמן לרתום את בכירי המשק ואת קובעי המדיניות לנצל את משבר הקורונה כמנוף לשינוי. עליהם להוות דוגמא ולהוביל את הכלכלה להתנהלות חסכונית במקביל למזעור הנזק הסביבתי. זה הזמן להפוך את ה-ZOOM ודומיו לחלק אינטגרלי משגרת העבודה במקום למהר להציף את כבישי ישראל. ארגונים גדולים, מפעלים וכמובן שגם בכנסת יכולים להעזר בפגישות מקוונות באופן שוטף ולא רק בימי חירום.

מוסדות אקדמיים יכולים לקיים כנסים אקדמיים בינלאומיים באופן זה וליהנות מהשתתפותם של אורחים יוצאי דופן מרחבי העולם שכדי להופיע בהם כל שעליהם לעשות הוא להדליק את המחשב במקום לטוס ולהמשיך לזהם.

מעבר ללמידה היברידית באקדמיה המשלב למידה פרונטאלית בקבוצות קטנות מתחלפות יחסוך בנוסף לנסיעות גם את הצורך בהקצאת מקומות חנייה זה יוביל לצמצום שטחי קרקע מבוזבזים לחניונים. לא רק הכדור יהנה מכך, גם הסטודנט שיזכה להוראה עם יחס אישי יותר תנאי ריכוז טובים יותר לסטודנטים הסובלים מבעיות קשב וריכוז.

אלו רק 2 דוגמאות קטנות לשינוי מהיר ובר ביצוע, שהרי אנחנו כבר חיים אותו מספר חודשים, זו לא גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה - אלא גזירה שהגיעה מכורח וייתכן שנוכל להפוך אותה לדרך חיים. בעוד מספר חודשים נלמד לחיות לצד הקורונה, טוב יהיה אם לפני שיעבור המשבר מהעולם, נשמע בקולו של צ'רצ'יל, ולא "נבזבז" את התובנות של "משבר טוב". 

הכותבת היא חוקרת בתחומי קיימות וכלכלה התנהגותית בקריה האקדמית אונו