כשהקורונה פרצה, יובל בילגוראי, "בילגו", היה בסיבוב הופעות ברוסיה. במהלך הטיסה לישראל, הוא גילה יחד עם כל הסובבים אותו, שאת השבועיים הקרובים יבלה בבידוד. הרגע הזה, הכניס את חייו לסחרור שאפילו לא העז לדמיין כיצד עוד יתפתח. "היו לי כמויות של הופעות עם תיאטרון 'האינקובטור', של ההצגה 'העיר הזאת'. התפקיד שלי הוא כמעט בלתי אפשרי להחלפה, כי אני שר, עושה ביט בוקס ומנגן. אני פס הקול של ההצגה הזו. ביטלנו הצגות שבועיים קדימה, ואז כל המדינה נכנסה לסגר. מאז, ההצגה לא חזרה. זו הצגה שהופיעה 10 פעמים בחודש. שום דבר לא חזר מאז".
בילגו הוא מוזיקאי ויוצר ותיק. בעסק הזה שהוא כל כך אוהב, הוא נמצא כבר 20 שנה. הוא עושה אירועים, חתונות, בריתות, מופיע בהתנדבות מול ניצולי שואה, לצד הצגות תיאטרון ומופע משלו. "הופעות הן החיים שלי", הוא מספר. "מצאתי את עצמי עושה הופעות בזום עבור טיפים. בהופעה הראשונה עשיתי 2,500 שקל, ובשנייה כבר 700. זה קשה לגרום לאנשים לשים על זה כסף כל שבוע. גם לאמנים יותר גדולים ממני זה קשה. זה נחמד 'פעם ב', לא תחליף להכנסה קבועה".
מה קיבלת מהמדינה?
"בחודשים הראשונים לא קיבלתי כלום. למזלי הגדול, המענקים שנכנסו בהמשך השאירו לי את הראש מעל המים. לא נכנסתי למינוס, לא הייתי צריך למכור כליה. בגלל שאני עובד על אלבום הבכורה שלי, הייתי צריך למצוא עבודה נוספת שתאפשר לי להמשיך ליצור בתור אמן. המענקים היו נמוכים מההכנסה הקבועה שלי".
בילגו מצא את עצמו במהרה בעבודה חדשה, זמנית, בזכות תושייה של שחקן שהחליט לא לתת לקהילה שלו לשקוע. "פגשתי את השחקן דניאל בוצר, שהקים את 'הבימה שליחויות'. חברת שילוח שקמה כדי לאמנים עבודה בתקופה הזו. זה הפך להיות פרויקט מאוד מעניין. גם חברות ששולחות שי לחג, קיבלו פתאום ערך מוסף - הן עוזרות למובטלים שלא יכולים לעבוד בתקופת הקורונה. מצאתי את עצמי עושה את זה שלוש פעמים בשבוע. הולך, ממלא את האוטו, מוסר את החבילות".
איך החוויה הזו השפיעה עליך?
"בשבילי, אדם שרגיל להיות על במה וכל תשומת הלב מרוכזת אצלי, פתאום אני הופך להיות האדם שאף אחד לא רוצה להתייחס אליו, אפילו לא רוצים לראות אותו. 'שים את החבילה ליד הדלת ולך'. החיים שלך מתהפכים. לאף אחד אין אינטרס להכיר אותך ולדבר איתך. אם בתור אמנים חשוב לנו להגיע למימוש עצמי ולשמח אנשים, הדברים האלו לא באים לידי ביטוי".
את החוויה הזו, לקח בילגו ומינף למקום הטבעי ביותר בשבילו: הוא הפך אותה לשיר, "רק השליח" שמתעד את העבודה שלו בשליחויות. "יצא לי ליצור שינוי חיובי בזכות החוויה שלי", הוא מספר. "אחרי הפרסום, אנשים התחילו לשלוח לי הודעות שהם נבוכים מההתנהגות שלהם לשליחים, ושפעם ראשונה הם התחילו להתייחס אחרת לאנשים האלו. אני שמח שהצלחתי ליצור שינוי חיובי אצל אנשים שנחשפים למסר הזה. אני רוצה ליצור ערבות הדדית בסיפור הזה.
מה יישאר איתך מהתקופה הזו?
"האמונה האישית בעצמי, על זה שלא משנה מה יקרה, אני אמצא את הדרך להתפרנס וליצור. הדבר השני הוא תמיד לראות את האדם השקוף. להרגיש שלא שמים עליי ומסתכלים עליי מלמעלה, שם לי מראה על כל הפעמים שאני הייתי עושה את זה. אז אם אני הולך לסופר, אני מסתכל לקופאית לעיניים, מדבר בנימוס. הפכתי להיות פחות עצבני על האנשים סביבי, ולקחת דברים פחות כמובנים מאליהם. כולנו בני אדם, לכל אחד יש את הסיפור שלו. לכל אחד יש פוטנציאל לעשות דברים גדולים, גם אם הוא כרגע עובד בעבודה שאתה חושב שכל אחד יכול לעשות".
יובל בילגוראי, "בילגו", מוזיקאי ויוצר, בן 37, גר בתל מונד ● לפני הקורונה הופיע בהצגה "העיר הזאת" עם תיאטרון "האינקובטור" ● כדי להשלים הכנסה החל לעבוד בחברת שליחויות ובהמשך כתב את השיר "רק השליח"
עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
