"הגענו לנישה חדשה בעקבות הקורונה. מה שיפה הוא שאלמלא המשבר לא היינו חושבים על זה"

את רביולון, מפעל לייצור פסטה טרייה בעבודת יד, הקימו ההורים של קרינה סלומון, ווזליה והקטור שיינברג, לפני 18 שנה. "עבדתי כ-16 שנה בהייטק כמנהלת בתחום ההדרכה, לפני שש שנים הצטרפתי להוריי, וכעת אני מנהלת אותו", מספרת סלומון.

לדבריה, "העסק יצא לדרך כשההורים עזבו את הקיבוץ, והכינו פסטה בבית על קרש גיהוץ. כשהם התפתחו הם עברו למקום משלהם באשקלון, שם ממוקם המפעל עד היום. תחום הפסטות הטריות מאוד מפותח בקרב יוצאי ארגנטינה, ולא רק הבשר. ההורים שלי חשבו על משהו שהוא לא נפוץ בארץ, וכמי שמאוד אהבו לבשל בחרו דווקא בזה. הפסטה טרייה, ללא חומרים משמרים, ומיוצרת מדי יום, למרות שהיא נמכרת במצב קפוא. 

"אנחנו מייצרים מגוון סוגים כמו רביולי, פטוצ'יני, קנלוני, פסטות קצרות ועוד. לפני הקורונה היינו שבעה עובדים, אבל כעת נותרנו ארבעה כולל אותי, את היתר לצערי נאלצתי להוציא לחל"ת. בשגרה, בתקופות של לחץ, כמו למשל בחג שבועות, כל בני המשפחה נרתמים לעזור מסביב לשעון. עד לפני שלוש שנים גם סבתי שהיום היא בת 97, הייתה עוזרת, כך שהיו מצבים שארבעה דורות היו עובדים יחד במפעל".

מה השתנה בימי הקורונה?
"לפני הקורונה עיקר העבודה שלנו היה מול מסעדות חלביות באזור הדרום והשפלה, והיה מעט קהל פרטי שהתבסס על זה ששמעו עלינו מפה לאוזן. עם הסגר הראשון ההורים שלי נכנסו הביתה כדי לשמור על עצמם, וחלק מהעובדות לא יצאו מהבית. היה עליי לחשוב מהר מה אני עושה. התחלתי להציע פסטות לקיבוצים באזור, לחברים, ולהוציא אליהם משלוחים. נשארתי במפעל עם שתי עובדות ייצור ואני יצאתי לחלק להם את המשלוחים.

"לאט לאט, עם הביקוש, זה התפתח. פתחתי אפליקציה להזמנות, וחיזקתי את השיווק בדף הפייסבוק שלנו. כעסק חיוני עודדנו לקוחות לבוא לקחת אוכל מחנות המפעל וגם להביא אותו אליהם. אחרי הסגר הראשון, כשהמסעדות חזרו לפעילות ולהזמין מאיתנו, נשארתי במקביל עם הלקוחות הפרטיים, גם אם באופן מוגבל.

"כשהגיע הסגר השני חזרנו במלוא הכוח, הודות לעזרה בשיווק שקיבלתי מחברים, והשתתפות בקבוצות פייסבוק, כמו קבוצת 'ישראלי משהו -קונים כחולבן', שהביאה הרבה לקוחות חדשים. אז ההזמנות כבר הגיעו מכל הארץ. היום אני מגיעה לישובים ולערים באמצעות קבוצות רכישה בנקודות איסוף, מה שמאפשר לאנשים לרכוש ללא מינימום הזמנה וללא דמי משלוח. ככה כולם נהנים מזה. בתל אביב למשל, התחלתי בנקודה אחת, והיום יש כבר ארבע קבוצות ונקודות איסוף. אין יום קבוע - כשמצטברות הזמנות אני מגיעה לנקודה".

עד כמה זה עוזר לך לשמור על העסק?
"זה מה שמחזיק אותי, ואני יכולה להודות שיפה יחסית למצב. אמנם העבודה היא הרבה יותר קשה לוגיסטית ממה שהייתי רגילה: בעבודה עם מסעדות ההזמנות קבועות וברורות הרבה יותר מאשר היום, וגם הייצור פשוט, אבל אם אני מגיעה 3-4 פעמים בשבוע לישובים, אני מסתדרת, למרות שעדיין לא הגענו לרמות ההכנסה שהכרנו לפני הקורונה".

מה תעשי כשנחזור לשגרה?
"הגענו לנישה חדשה בעקבות הקורונה, ואנחנו נמשיך לחזק אותה גם כשהמצב יחזור לקדמותו. מה שיפה הוא שאלמלא המשבר לא היינו חושבים על זה. אני רוצה לשמור על הקהילה שיצרנו. אני עוד צריכה לחשוב איך, וגם להמשיך לגדול. נכון להיום יש לי שת"פ עם חברת משלוחים שמגיעה לנקודות, ולפעמים אני בעצמי מגיעה לקיבוצים סמוכים".

 עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il