אישי: בת 33, נשואה, בהיריון ראשון, גרה בת"א
מקצועי: מייסדת ושותפה ב-RISE UP
אני: יזמית, בעלת רגישות חברתית גבוהה ורצון לשנות.
משפחה: סבא, יוסי הראל, דור שישי בארץ, התגייס לפלמ"ח, פיקד על אוניות מעפילים, ביניהן אקסודוס, היה ממקימי אמ"ן, שירת במוסד וכשיצא לאזרחות עבר לעסקים. סבתא הייתה נערה אמריקאית משיקגו ואת סבא הכירה כשהיה בשליחות ביטחונית בעיר. היא עלתה בעקבותיו, הם התחתנו ואמא נולדה בארה"ב כשסבא טס ללמוד שם.
הוריו של אבא נולדו בקהיר. ב-1957, בעקבות משבר סואץ, הם נאלצו לעזוב בלי רכוש וטסו לברזיל. לסבתא היה דרכון בריטי וכשעשו עצירת ביניים בלונדון הם החליטו להישאר. אבא היה בן 11 וליום הראשון ללימודים הגיע בלי לדעת מילה באנגלית ועם בגדים ישנים בסגנון שייקספיר שסבתא קנתה לו. סבא עסק בטקסטיל.
אמא גדלה בהרצליה, למדה פילוסופיה ולימודי סין, ונסעה ללמוד בקולמביה, שם פגשה את אבי נשר והם הפכו לזוג וכשחזרו לארץ הפיקו, בין היתר, את הסרטים "הלהקה" ו"דיזנגוף 99". באיזשהו שלב היא עברה לגור לניו יורק, שם פגשה את אבא, רונלד. הוא היה הראשון מבית הספר שלו שהתקבל לאוקספורד בזכות מורה שהאמין בו והכין אותו לבחינות. הוא למד מנהל עסקים בהרווארד והקים את קרן אייפקס. אחרי שעזבנו את הבית הם עברו לישראל.
ילדות: לונדון, עם אחי הקטן, בבית יהודי חם. דיברנו אנגלית והגענו המון לבקר את המשפחה בארץ. עד גיל 18 למדתי בבית ספר של בנות ובגיל 11 למדתי סמסטר בבית ספר א.ד גורדון בת"א, וזו הייתה הפעם הראשונה שהיו לי בנים בכיתה. הייתי בחוג שחייה, רציתי להיות עיתונאית וכתבתי בעיתון בית הספר.
לימודים: תואר ראשון בהיסטוריה וספרות בהרווארד. ניסיתי לכתוב תסריט שלא צלח ואמא סידרה לי לעבוד כאסיסטנטית ונערת מים בכמה סטים של סרטים, שם הבנתי שהתהליך ארוך מדי בשבילי, ושאני מעדיפה עבודה יותר מהירה בסרטים קצרים ופרסומות.
קריירה: הצטרפתי ל"פולס פילמס" בלונדון, שמייצגת במאים ומפיקה קליפים, פרסומות, סרטים ומוזיקה. העבודה הראשונה היתה להפיק קליפ ב-3,000 שטרלינג, עברתי להיות מפיקה קבועה ופתחתי את הפעילות שלהם בארה"ב, בניו יורק ובלוס אנג'לס ואז החברה נמכרה ל"VICE" והרגשתי שאני צריכה שינוי. אני באה ממשפחה של שני יזמים ורציתי להקים משהו משל עצמי והכיוון היה לונדון, כי לא עלה בדעתי שאפשר לבנות קריירה בישראל, שעד אז הייתה יעד של ביקורים אצל המשפחה וזהו.
רייז אפ: באתי לבקר את ההורים בארץ עם הרעיון להקים משהו עם משמעות חברתית. איכשהו, יצא שנפגשתי עם עוד ועוד אנשים וגיליתי שיש פה אנשים מדהימים שעושים דברים גדולים בשימוש בטכנולוגיה כדי לפתור בעיות חברתיות. תכננתי להיות כאן עשרה ימים ונשארתי חודשיים, חזרתי ל-L.A לארוז את הדברים ועשיתי עלייה.
הכרתי את יובל סמט, השותף שלי, במשרד של אבא במקרה. הם דיברו על השקעות אימפקט, אני הצטרפתי לשיחה והתברר שהוא חזר לארץ אחרי שנים בשוודיה וגם הוא בחיפוש אחרי עשייה חברתית. הצטרפו אלינו גם חנן רובין, שבא מהעולם החברתי-פוליטי, ויפתח בר, מתכנת גאון, בוגר 8200.
פגשנו כל מי שרצה לדבר איתנו כדי להבין לאיזה בעיות חברתיות אין מענה, ואחרי פגישה במשרד הרווחה זיהינו שהם לא מצליחים 'להזיז את המחט' אצל משפחות שנמצאות בחוב צרכני. נפגשנו עם משפחות כאלה, ורצינו לשנות את חוויית המעקב אחרי הוצאות והכנסות, והכול בשפה פשוטה. יש לנו כמה משקיעים גדולים, ביניהם גם אבא.
תזרים: אנחנו מתחברים לכרטיסי האשראי ולחשבונות הבנק ושולחים הודעות על מצב התזרים כמה פעמים בשבוע, עם הסכום שנשאר למשפחה להוציא, סוג של דופק או סימון של כמה סוללה נשארה בטלפון. אפשר גם להתייעץ איתנו בצ'ט בסוגיות כלכליות כמו הלוואות, משכנתא, קניות, וכל זה במנוי של 45 שקלים בחודש. בקורונה פתחנו את השירות בחינם, כי רצינו לעזור לאנשים לקבל תחושת שליטה בתקופת חוסר ודאות.
אור בוקובזה: בעלי, מייסד "VENN", שמקימה מרחבים שכונתיים קהילתיים. הכרנו דרך חברים כמה חודשים אחרי שהגעתי לכאן והמשימה החברתית חיברה בינינו מיד. אני בחודש השמיני עם הילד הראשון, ואור, שנמצא הרבה בארה"ב, שם הפעילות שלהם חזקה, מתכוון להיות נוכח בלידה בת"א ומודאג מסגירת השמיים.
קורונה: חליתי בקורונה בחודש מרץ, לפני ההיריון, ולא הייתי בלחץ במהלכו - עד שנשים בהיריון התחילו לחלות ואמא אמרה לי 'זהו, אין יותר משרד'. אז אני עובדת מהבית.
פנאי: במעט שיש לי אני עושה יוגה ופילאטיס בגלל ההיריון. אחרי הלידה אחזור לרוץ ולעשות קיק בוקסינג.
תפיסת עתיד: להיות אמא ולהצליח להגיע לעשרות אלפי לקוחות ולעזור להם לשפר את מצבם הכלכלי.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
