מדוע חשוב שמערכת החינוך לא תחזור לאחור בסיום מגפת קורונה?

חמישים השנים האחרונות עומדות בצילה של מהפכת המידע שהשפיעה על תחומים רבים בחיינו. אומנם מערכת החינוך מצטיינת בשילוב טכנולוגיות מתקדמות, אך מרבית הלמידה נותרה בדגם ההוראה המסורתי. דגם זה מאופיין בלמידה פסיבית, שבה המורה מעביר את הידע בכיתה במשך 45 דקות והתלמידים משננים את החומר הלימודי, שאת מרביתו הם שוכחים לאחר הבחינה.

משבר קורונה והסגרים שבאו בעקבותיו שלחו כ-1.5 מיליארד תלמידים בכל העולם לבתיהם. המשבר הוביל לפריחתן של יוזמות חינוכיות ופיתוחים טכנולוגיים, להוראה פעילה בקבוצות קטנות והטרוגניות שפרצו את הגבולות הפיזיים של הכיתה, להרחבת האוטונומיה של המורים והמנהלים ולעלייה ביוקרתו של מקצוע ההוראה.

אך אלה היו היוצאים מן הכלל. במרבית המקרים התלמידים פגשו את מוריהם בעיקר דרך מסכי הזום. מבחינת רבים מהם הלמידה מרחוק לא הייתה למידה אפקטיבית. נוסף על בעיות של נגישות לטכנולוגיה, התקבלו דיווחים רבים על בעיות רגשיות וחברתיות והעמקה של הפערים בין התלמידים. בציבור רווחת תחושה שמערכת החינוך בישראל ובעולם כולו אינה ערוכה מספיק למעבר נרחב להוראה מרחוק. על פי התחזיות של ארגון אונסק"ו בשנה הקרובה 23 מיליון ילדים ינשרו ממוסדות החינוך.

מבצע החיסונים המרגש שיצא לדרך בימים אלו מעורר בכולנו תקווה לחזרה מהירה לשגרה. אך דווקא בתחום החינוך חשוב לחסן את המערכת כך שהיא תצא ממשבר קורונה כשהיא מחוזקת בתובנות שיזניקו אותנו למאה ה-21, שרבע ממנה כבר מאחורינו. העולם ההיברידי, שביתרונותיו נוכחנו ברפואה, בתחבורה ובתעסוקה, בשל כיום לשרת גם את הלמידה. זאת, תוך איזון בין למידה בקרבה פיזית לבין למידה מרחוק ובשימוש מושכל בטכנולוגיות למידה.

שיטת הלמידה תהיה היברידית ותשלב למידה עצמית

התפרצות נגיף קורונה לימדה אותנו על יתרונות הביזור לרשויות המקומיות ולקופות החולים. כמו מערכת הבריאות, כך גם משרד החינוך צריך לקבוע הנחיות כלליות ומדדי הצלחה עדכניים לבתי ספר תוך הענקת אוטונומיה מקצועית למנהלים ולמורים. כלומר, המודל החינוכי צריך להיות מבוזר עד כמה שניתן, תוך הענקת סמכויות לרשויות המקומיות ומתן עצמאות וגמישות ניהולית ופדגוגית למנהלי בתי ספר בכל הקשור להעסקת כוח אדם, לפיתוח סגל ההוראה, לקביעת מקצועות הלימוד, מספר שעות הלימוד, שיטות ההוראה ועוד. בחזון החינוכי החדש התלמיד יהיה במרכז והוא יהיה גם הגורם האחראי לבניית מערכת השעות והמקצועות, כאשר יום אחד בשבוע יוקדש כולו לפרויקטים של פיתוח והעצמה אישית.

שיטת הלמידה תהיה היברידית ותשלב למידה עצמית, שיעורים מקוונים חיים יחד עם למידה אסינכרונית, למידה פנים אל פנים, כל זאת בסביבות למידה חדשניות ובקבוצות קטנות, בבתי הספר ובמרחבים הפתוחים. משחוק (gamification) הוא אמצעי עם פוטנציאל גבוה לחבר את התלמידים ללמידה, שהרי כבר נאמר שככל הנראה פורטנייט היא המערכת שמצליחה למדוד באופן המדויק ביותר את ההתקדמות של הילדים, ושהם משקיעים בה שעות מתוך רצון עז להצליח ולהשתפר. הלמידה תהיה חווייתית ובין-תחומית ותכלול דיונים, עבודות חקר ופרויקטים. המורה ישמש מנטור, ותפקידו יתמקד בסיוע באיתור הידע, בפיתוח חשיבה ביקורתית, באיתור תלמידים מתקשים ובקיום שיחות אישיות קבועות להעצמת כל תלמיד. שיטת ההערכה תשתנה אף היא ותכלול מספר מצומצם של מבחני בגרות ומיקוד בעבודות חקר.

גישה זו תהיה רלוונטית יותר לעידן הנוכחי, תחבר את התלמידים לעולם החדש המאופיין באי-ודאות ובתדירות גבוהה של שינויים ותכין אותם לעולם העבודה החדש הדורש יכולת למידה עצמית ובצוות, יזמות, חשיבה ביקורתית, התמצאות בטכנולוגיות, חדשנות ויכולת ניתוח בעיות. דגם זה מאפשר למורים מימוש של השליחות הערכית, פיתוח יוזמות יצירתיות והעצמה של יוקרת המקצוע.

הכשרת מורים המעודדת גמישות, מחקר וידע בתחום האוריינות הדיגיטלית

עד פרוץ משבר קורונה המועצה להשכלה גבוהה הגבילה את היקף ההוראה המקוונת במוסדות להשכלה גבוהה לשליש מתוכנית הלימודים. בתקופת קורונה הלימודים במערכת ההשכלה הגבוהה התקיימו אך ורק מרחוק, למעט התנסות מעשית בהוראה במסגרות החינוך (כשאלה היו פתוחות). בתקופת פוסט-קורונה לא נכון יהיה להחזיר את המערכת כולה למצב הקודם. יש לאפשר למוסדות להשכלה גבוהה גמישות ואוטונומיה בבחירת שיטות ההוראה המתאימות למוסד ולקהל היעד ולתכנן מדדי הערכה לשמירה על איכות אקדמית נאותה.

תוכנית הכשרת המורים תשים דגש על פיתוח הכישורים הרגשיים והחברתיים, כישורי אזרחות טובה, גמישות מחשבתית, עבודות מחקר והרחבת המיומנויות הטכנו-פדגוגיות כגון פיתוח תוכן דיגיטלי, עיצוב, יצירת סרטונים, עריכת וידאו, פיתוח אפליקציות חינוכיות, שימוש בכלים שיתופיים ועוד.

שינוי במבנה בית הספר ובשעות הלימוד: הנחיות משרד הבריאות אילצו את המורים לעבור ללמידה בקפסולות, להפחית במספר המקצועות, במספר שעות הלימוד, במספר הבחינות ובכמות שיעורי הבית, ובמקום זאת להרחיב את העיסוק ברווחת התלמידים ובפיתוח כישורי חיים. המודל של הפחתה בשעות לימוד ושיעורי בית מיושם כבר שנים רבות במערכת החינוך הפינית, שהוכיחה את עצמה ושומרת זה 20 שנה על מיקומה הגבוה במבחני הפיז"ה. חשוב להטמיע דגם זה גם בארץ בדגש על למידה מותאמת אישית הנותנת מענה לצרכים הרגשיים והחברתיים.

תוכנית לאומית לסגירת הפערים הכרחית במציאות הישראלית. מטרתה למפות תלמידים מתקשים מבחינה לימודית וחברתית, ולהכין להם תוכנית התערבות מותאמת, לתמוך בסביבה המשפחתית כדי ליצור אפשרות שווה ללמידה ולהשתלבות חברתית, וזאת מלבד רכישת מחשבים וחיבור לקו אינטרנט. אלו לבדם לא יסייעו בצמצום הפערים.

בכל האמור לעיל אין תגליות חדשות, אלא קריאה ליישם תובנות קיימות ולנצל הזדמנויות. פעמים רבות שינויים משמעותיים מתרחשים אחרי משבר גדול. קהילת אנשי החינוך הוכיחה את עצמה בתקופת קורונה כבעלת עוצמה ויכולת להוביל יוזמות חדשניות המותאמות לאוכלוסיות מגוונות. בתקופה זו יותר מתמיד התחזק הקשר בין המורים להורים, לרשויות המקומיות ולקהילה. המשך מגמה זו הכרחי להקניית זכות שווה לכל תלמיד למימוש הפוטנציאל האישי שלו וליצירת מערכת הוליסטית שמעניקה את המיומנויות להתמודדות עם תדירות גבוהה של שינויים.

הכותבת היא נשיאת מכללת לוינסקי לחינוך