הטייקון החדש: למה המוניטין של מוטי בן משה כל כך בעייתי

לפני כחודש נודע על מינוי חדש ומסעיר ברבוע הכחול ובאקסטרה, החברות שבשליטת מוטי בן משה: שי באב"ד, מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, מונה להיות המנהל העסקי של הקבוצה. הידיעה שפורסמה בכלכליסט גרמה להרמות גבה: מהו "מנהל עסקי"? מה מקור החיבור בין השניים הללו, שנחשבים אמנם לאנשים מוכשרים, אך גם לבעלי אישיות דומיננטית, ריכוזית, ולא פעם מתוארים גם כמי שיש להם פתיל קצר?

הגרסה הרשמית טוענת כי בן משה חיפש מישהו חזק שיעזור לו לפתח את עסקיו בשוק המקומי, ואילו באב"ד, שחיפש תפקיד בכיר, התרשם מההצלחות העסקיות שרשם בן משה ומיכולותיו. "אני מחפש להרחיב את הכוורת שלי כך שתכלול אנשים חכמים לא פחות ממני, ואפילו יותר", הסביר בן משה למקורביו.

 שי באב"ד / צילום: תמר מצפי

ואולם, ייתכן כי מאחורי החיבור בין השניים עומדת בין השאר, גם סיבה אחרת: בן משה זקוק לדמות בכירה ומקושרת במשק הישראלי, מפני שמבחינת כמה גורמים מרכזיים בשוק - הוא סובל ממוניטין בעייתי.

את הגושפנקה הסופית לכך נתן המאבק על רכישת ישראייר. בן משה התמודד על רכישת חברת התעופה מידי מחזיקי האג"ח של אי.די.בי, ונוצח פעמיים. ראשית בחרו המחזיקים בהצעתו של איש הנדל"ן יגאל דמרי, ולאחר סיבוב משפטי, כשמי שנותרו בזירה היו בן משה ורמי לוי, הלכו המחזיקים עם לוי.

בן משה המתוסכל, שהגיע עד לעליון בניסיון להפוך את ההחלטה, נאלץ להביט בעיניים כלות כיצד חברת התעופה חומקת מידיו למרות שמבחינה פיננסית ההצעות שהגיש היו טובות יותר, כפי שהוא עצמו העיד.

כשבן משה, לא אדם שמוותר בקלות, פנה להליכים משפטיים בניסיון לזכות בכל זאת בחברה, הוא זכה לשמוע מה חושבים עליו מחזיקי האג"ח. עו"ד עמית פינס, נציגם, הזכיר בבית המשפט כי באסיפת המחזיקים "היו מי ששאלו בלשון פשוטה: אם מכרתי לך את הדירה שלי... ועשית לי תרגיל משפטי בסוף כדי להתחמק מהמחויבות שלך, למה שאני אמכור לך היום?". מי ששאל היה ערן סטפק, סמנכ"ל קרנות הנאמנות של מיטב דש, ואם הרמיזה לא הייתה ברורה, הרי שחבר הנציגות, עופר גזית, ניסח זאת באותה אסיפה בצורה ישירה אפילו יותר כשהטיח בבן משה: "את ישראייר אתה תקנה בפרמיה, כי אתה לא משלים עסקאות".

הרקורד הבעייתי שהזכירו סטפק וגזית קשור לעובדה שבן משה - כך לפחות מרגישים חלק מהגורמים המרכזיים בשוק ההון - מגיע תכופות לבתי המשפט. קו השבר המרכזי - עליו עוד נרחיב בהמשך - היה עסקת הענק לרכישת אפריקה ישראל. בן משה כבר חתם עליה מול מחזיקי האג"ח, אך בסופו של דבר, מסיבות שנמצאות במחלוקת בין הצדדים, העסקה לא הושלמה. המחלוקת הזאת הפכה לסאגה משפטית שבה מצד אחד מחזיקי האג"ח הגישו בקשה לחלט את 100 מיליון השקלים אותם הפקיד בן משה כערבון למימוש העסקה בה זכה, כשבמקביל הוא עצמו הגיש תביעת עתק נגד נאמן מחזיקי האג"ח, חברת הרמטיק, ממנה הוא דורש כעת 340 מיליון שקל, כפיצוי על הנזק שנגרם לו מאיבוד העסקה.

בסביבת בן משה סבורים שיש קשר בין האובדן של שתי העסקאות, ישראייר ואפריקה: בעלי האג"ח כועסים על התביעה שנגררת ממכירת אפריקה ולכן במידה כזו או אחרת פועלים כדי לסכל את העסקאות החדשות של בן משה ובהן ישראייר, ממניעים לא עניניים.

גורמים בשוק ההון דוחים את הנרטיב הזה. "נורא קל לצבוע את זה בצבעים נקמניים, אבל בסופו של דבר זה עניין של רקורד", מתייחס לגורם מקרב מחזיקי האג"ח לעסקת ישראייר. "ברור שמי שיש לו רקורד טוב יועדף על ידי המחזיקים. כשאנחנו בוחרים מציע, מעבר לסיכויי ההשלמה של העסקה אנחנו לוקחים בחשבון את רמת האמינות. כל עוד הפערים הם לא גדולים, אני אעדיף ללכת עם אדם שמעולם לא נכוותי ממנו".
בן משה עצמו מודע היטב למצבו. "מעבירים לי מסרים מכל מיני כיוונים...", אמר בדיון על ישראייר. "לא תתפשר - לא ניתן לך, לא נשחרר לך את הכסף באפריקה (הפיקדון)... (זה) תהליך שכמובן לטעמי הוא לא ראוי".

השוק קיבל אותו בחשדנות

במונחים של שוק ההון המקומי מוטי בן משה הוא עדיין דמות חדשה, כזאת שגם כיום יש מי שמרגישים שלא הצליחו לפענח אותה עד הסוף, גם אם ברמה הפורמלית אין לכך הצדקה. הוא פרץ לתודעה ב־2013 כשהתמודד על רכישת השליטה באי.די.בי, אז עדיין חברת ההחזקות הבולטת בבורסה של תל אביב. הוא היה אז בן 38 ואנונימי לחלוטין מבחינת השוק המקומי. לא פלא שכניסתו למשחק הגדול ביותר בעיר עוררה שאלות.

בן משה עצמו סיפר במספר הזדמנויות שאת כספו עשה מתוכנת בילינג בתחומי הסלולר והאנרגיה בגרמניה ובמקומות נוספים באירופה. בראיון שנתן בזמנו לגלובס, סיפר כי החל את עסקיו בחברת תוכנה שהקים לאחר שירותו הצבאי, בעזרת הלוואה של 5,000 דולר כנגד מענק השחרור שלו, ולאחר מכן פיתח עסקי תקשורת באירופה תוך שהוא מנצל חלון הזדמנויות של פתיחת שוק התקשורת לתחרות.

לא כולם קיבלו את ההסבר הזה, ובינתיים התברר כי איש העסקים שרוצה להשתלט על אי.די.בי מתגורר במודיעין, בבית שיש עליו משכנתא, ושאפילו רכבו משועבד. לבן משה היו הסברים ("את הבית רכשנו ב־2006, המשכנתא היא של 1.25%, אז למה לרוץ לשלם אותה?", אמר לגלובס. "הרכב? רשום על שם חברה לא פעילה"), אבל מה שחשוב יותר הוא שבדיקות שנערכו לגביו גם על ידי רשות ני"ע, וגם על ידי בלאק קיוב, שנשכרה לשם כך על ידי נוחי דנקנר, לא העלו ממצאים.

לימים אמר בן משה בראיון לעומרי כהן בגלובס: "עברתי דה לגיטימציה ורצח אופי שאף איש עסקים שאני מכיר לא עבר. מצד שני, אני יכול להבין. בחרתי לי צורת חיים מסוימת. ההון שלי בסטנדרטים מקומיים נחשב גבוה, אבל אני לא צריך להתהדר בו ולחיות חיים ראוותניים".

היום, אגב, בן משה כבר חי בהתאם לסטנדרטים המקובלים לאדם במעמדו, לאחר שנטש את מודיעין לטובת סביון. לפי ידיעה שפורסמה בכלכליסט מדובר בבית ששווי מוערך ב-22 מיליון שקל, שנרכש באמצעות משכנתא בגובה 14 מיליון שקל, שרשומה דווקא על שמה של אשתו, מאיה ("מדובר בנכס פרטי שרכשה גברת בן משה, רכישה שאינה קשורה בצורה כלשהי לעסקיו של בעלה", נמסר אז מטעמם). אגב, גם רכב היונדאי המשועבד הוחלף מאז באאודי Q7.

בדצמבר 2013 הכריז בית המשפט על בן משה כזוכה באי.די.בי יחד עם אדוארדו אלשטיין. אבל חוסר הכימיה והבדלי הסגנון בין שני אנשי העסקים באה לידי ביטוי כמעט מהרגע הראשון. מקורבים לנושא מספרים שהשניים הצליחו לריב כמעט על כל דבר בחברה - מיצירות האמנות שנשארו על הקירות מתקופת דנקנר ועד להוצאות הקפה. בתום שנה וחצי של חיכוכים, ולאחר שהזרים לאי.די.בי למעלה מחצי מיליארד שקל, בן משה החליט לפרוש מהשותפות, ומכר את אחזקותיו לאלשטיין. בדיעבד אין ספק מי מהשניים עשה את ההחלטה הנכונה: אלשטיין הסתבך והתרסק עם אי.די.בי. בן משה הוא היום דמות מפתח בשוק ההון המקומי.

אפריקה הציתה מלחמה

מיד לאחר שיצא מאי.די.בי, ולמרות שכאמור רשם בהרפתקה ההיא הפסד של למעלה מחצי מיליארד שקל, פנה בן משה לעסקה הבאה: רכישת אלון רבוע כחול - עוד חברת החזקות שנקלעה לקשיים. ב-2016 הוא זכה במכרז לרכישת החברה, במסגרת הסדר חוב, תמורת 430 מיליון שקל.

גם מבקריו של בן משה לא יכולים להתכחש להצלחה הגדולה שהביאה לו הרכישה הזאת. נכון לספטמבר 2020, ההון העצמי המיוחס לבעלים של החברה עמד על כ־1.3 מיליארד שקל. כלומר, בן משה, שמחזיק במלוא הבעלות בחברה, שילש את שווי השקעתו תוך שנים ספורות.

גם שתי החברות הבנות של אלון רבוע כחול, שנסחרות בבורסה, הניבו תשואות חיוביות בתקופה זו: חברת תחנות הדלק דור אלון, המחזיקה גם ברשת AM:PM, הציגה תשואה מתואמת של כ־130% במהלך התקופה, ואילו חברת רבוע כחול נדל"ן רשמה תשואה של כ־60%.

ההצלחה של בן משה בעסקיו הציבוריים הביאה אותו להתרחב גם בצד של עסקיו הפרטיים: השקעה בקרן AMI של אייפקס, המתמקדת בחברות בגודל בינוני; ברשת מכוני הכושר הולמס פלייס (בטרם נכנסה לבורסה); בתחנת הכוח IPM שמוקמת בבאר טוביה; ברשת ההמבורגרים BBB; וברשת בגדי הנשים בוניטה דה מס דרך החברה הפרטית נעמן, שבימים אלה, כפי שפורסם בגלובס, מנהלת מו"מ גם על רכישת רשת נוספת בתחום - אפרודיטה.

באחרונה התרחב בן משה לכיוון נוסף, ונכנס באופן ישיר לשדה המשחק של המוסדיים, כשעל רקע הגאות בשוק ההון הוא הקים יחד עם גלעד שמעוני חברת חיתום חדשה. שמעוני, שניהל בעבר את פעילות החיתום של לאומי פרטנרס, יחזיק 45% בחברה, ובן משה יחזיק ב־55%. במקביל הודיע שישקיע גם בקרן גידור, פעילות שתצטרף לפעילות ההשקעות הענפה שכבר קיימת בחברה הפרטית שבבעלותו - אקסטרה.

"הוא אחד מאנשי העסקים הכי מבריקים שפגשתי", מעיד עליו גורם שעבד איתו, "יש לו זיכרון פנומנלי, והוא איש שמבין מספרים ומבין דוחות". גורמים רבים אחרים מאשרים את הדברים. לדבריהם, אין ספק שברמת המיקרו בן משה הוא עוף מיוחד במינו בשוק המקומי. יורד לרזולוציות ברמה נדירה, מפגין שליטה והתמצאות במספרים הקטנים ביותר. הבעיה, הם אומרים, שהשליטה שלו בנתונים האלה היא לפעמים חרב פיפיות. במילים אחרות, היתרון הזה הופך לחיסרון מול שותפים פוטנציאליים. "קשה לו לראות את התמונה הכוללת", היא אמירה שחזרה שוב ושוב בשיחות שנערכו לצורך הכנת הכתבה הזאת.

זה הזמן לחזור, ביתר פירוט, למהלך שנתפס כאמור כקו פרשת המים ביחסיו עם גורמים מרכזיים בשוק: ניסיון הרכישה של חברת הנדל"ן והתשתיות אפריקה ישראל. כשנתיים לאחר הרכישה המוצלחת של אלון רבוע כחול בן משה זכה גם באפריקה, לאחר שמחזיקי האג"ח של החברה, שנקלעה גם היא להסדר חוב, בחרו בהצעתו ששוויה המשוקלל עמד על 2.4 מיליארד שקל.

אלא שהפעם הוא לא השלים את העסקה. מחזיקי האג"ח טוענים שהוא פשוט לא הצליח לגייס את המימון שהיה דרוש לו לשם כך, וכדי לחזור בו מן העסקה הוא נתלה באישורים רגולטוריים שכביכול היו נחוצים לו. "היה ברור שאין לו כסף ושאנחנו הולכים להסתבך איתו, ועלולים להישאר בלי עסקה. זה השלב שהתחלנו לחפש קונים אחרים", אמר ל־G אחד מהם.

בסביבתו של בן משה טוענים שמחזיקי האג"ח יצאו מהעסקה שלא בתום לב, כי הבינו שהמחיר עליו התחייב בן משה נמוך ממה שיוכלו לקבל כעת על אפריקה - מה שהוכח כנכון, עם המכירה של אפריקה ללפידות של יעקב לוקסנבורג (יחד עם אלטשולר שחם). העסקה, כך חשים שם, התפוצצה לחינם בגלל חלק מחזיקי אג"ח ונאמן הנציגות. ("לצערנו", נמסר בתגובה רשמית מטעמו, "כתבה זו היא ניסיון נוסף של אותם גורמים למנוע ממר בן משה מלהמשיך ולעמוד על זכויותיו בדין").

כך או כך, ליציאתו של בן משה מהעסקה היו עלויות. עם בחירת ההצעה שלו הוא הפקיד פיקדון בגובה של 100 מיליון שקל, וכעת, כשהעסקה נפלה, המחזיקים חילטו את הסכום. בין הצדדים היה אמור להיפתח הליך גישור בסוגיה, אולם בינואר 2020 דיווחו הנאמנים של מחזיקי האג"ח כי ההליך הופסק בעקבות סירובו של בן משה להיפגש עם נציגות המחזיקים. זמן קצר לאחר מכן הגיש בן משה תביעה נגד נאמן המחזיקים, הרמטיק, בגובה 340 מיליון שקל והמלחמה החלה.

עורך הדין של הרמטיק, גיא גיסין, הגדיר את תביעתו של בן משה "מופרכת", והאשים כי "אחרי שנכשל בגיוס כסף לעסקה, קיבל ארכות ו־ויתורים מהמחזיקים ולא עמד במילתו פעם אחר פעם, נראה שבן משה החליט לקחת את החברות שלו להרפתקאות משפטיות מיותרות".

בן משה התייחס גם לפרשה הזאת במהלך הדיון בבית המשפט על עסקת ישראייר, וחזר על טענתו כי הוא חיכה לאישורים רגולטוריים, ובזמן הזה נאמני האג"ח ניצלו את המצב כדי לשפר עמדות ולסגור עסקה טובה יותר. "הם החליטו בסופו של תהליך, אחרי שעשיתי עבודה של שנתיים, למכור לצד שלישי. הם טוענים שאני לא בסדר, אני טוען שהם לא בסדר. אין לי עניין להתווכח עם הגופים המוסדיים, אבל אני גם לא מוכן להוריד את הראש ולהודות בדבר שלטעמי הוא שקרי... קיבלתי הרבה מאוד איומים וסחיטות, כבודו, שאומרים בצורה מפורשת: תתפשר על ההחזקה, ותר על הכסף, שלם לנו, כי אחרת - אוי ואבוי. כך שוק ההון מתנהל".

"בעסקים יש כללי משחק", מגיב על כך גורם מקרב הגופים המוסדיים שמחזיק באג"ח של אפריקה. "ברגע שאתה רואה שיש צד שמגיע להליכים משפטיים, אתה מבין שאיתו אתה תימנע מלעשות עסקים, כי אתה לא יודע איך זה ייגמר".

(מבן משה נמסר בעניין זה כי "הנאמן והמחזיקים עוסקים בניסיון לכופף את ידיו על מנת שיחזור בו מן התביעה. דוגמה לכך היא הניסיון להכפישו גם כעת באמצעות העברת מסרים אנונימיים שאין ראוי כלל להתייחס אליהם. בן משה מאמין ומקווה שבמסגרת ההליך המשפטי יצטרך הנאמן לתת את הדין על מעשיו").

צרות בקניון

הסכסוך סביב אפריקה הוא אולי הנקודה שמסמלת את משבר האמון בין בן משה לבין שורה של גורמים בשוק ההון המקומי, אבל היא בוודאי לא היחידה. דוגמה נוספת למה שנתפס כאופי ש"מזיק לעסקים" הוא התנהלותו בקניון TLV, והפעם לא מדובר בפגיעה בגופים המוסדיים, אלא במי שמהם הקניון אמור להתפרנס - בעלי החנויות בו.
במסגרת השתלטותו על רבוע כחול קיבל בן משה בירושה מחצית מקניון TLV, שבבעלות חברת הבת, רבוע כחול נדל"ן. המחצית השניה הייתה בבעלות האחים משה ויגאל גינדי, וחברת גינדי השקעות. הקניו התקשה מיומו הראשון. היזמים נאלצו להגדיל את הוצאות השיווק שלו והדבר פגע בתוצאותיו התפעוליות.

 קניון TLV / צילום: כדיה לוי

גורמים הקשורים לקניון מספרים כי בן משה מעורב בו בפרטים הקטנים ביותר. "הוא מסוגל להיכנס לרמות של גובה התשלום למ"ר שמשלם דוכן הגלידה בקניון", אומר אחד מהם. "המגעים בינו לבין השוכרים היו מגעים של עימות. היו, למשל, שוכרים שלא עמדו בתשלומי שכר הדירה והיה צריך להחליף אותם. הגינדים הציעו לעזור לשוכרים עד למועד העזיבה, ובינתיים לחפש שוכרים חדשים, ולו בכדי למנוע מצב של חנות סגורה. מוטי לא הסכים".

בסוף 2019 רכשה רבוע כחול נדל"ן את חלקם של הגינדים בחברת השוק הסיטונאי - הכוללת מלבד הקניון, גם עשרה בנייני מגורים במתחם - תמורת 225 מיליון שקל, והפכה לבעלים יחיד של הקניון. המחיר נחשב כמעט הפסדי, אך לגינדים לא הייתה ברירה: הם החזיקו רק במחצית מהחברה, ורוכשים פוטנציאליים לא היו מעוניינים לרכוש רק את החלק שלהם ולהיכנס לשותפות במקומם.

עם קבלת הבעלות המלאה לידיו, בן משה החריף את המאבק שלו בבעלי החנויות. הוא ביטל את ההטבות לשוכרים, ועם חלקם הגיע לבית משפט. כך קרה, למשל, עם מסעדת "פיאנו פיאנו", שבן משה ביקש לפנות מהקניון. בתשובה שהגישה המסעדה לבית המשפט, באמצעות עו"ד לימור בן נון, נטען כי "מאז הפיכת רבוע כחול נדל"ן לבעלים יחיד של הקניון, השתנה לרעה מצבם של שוכריו, אשר זוכים ליחס נוקשה, אגרסיבי וחסר תום לב, שהביא רבים מהם לעזוב את הקניון ולהותיר אחריהם חנויות ריקות וללא שוכרים".

לפני כמה חודשים פורסם בגלובס כי שוכרים שקיבלו דרישת פינוי מהקניון, שלחו מכתב לדירקטוריון רבוע כחול, ובו הם טוענים כי בן משה נוהג בשוכרי החנויות בקניון TLV במה שהם מכנים "גסות רוח, בריונות, חוסר הבנה מוחלט למצב השוק, ותוך גרימת נזקים אדירים לא רק לשוכרי החנויות אלא גם לקניון עצמו" (בקניון מסרו אז בתגובה כי "מספר שוכרים שכשלו בעסקיהם, ללא קשר לקורונה, מפרים את התחייבויותיהם ברגל גסה וטועים לחשוב שמסע הכפשות נמשך בגלובס יניב להם תועלת מסחרית כלשהי").

בשבוע שעבר הצטרף גם בית משפט השלום בתל אביב למבקריו של בן משה, כשפסק לטובת בית קפה בשם "קפיטריה", שנגדו הגישה הנהלת הקניון תביעת פינוי, בשל מחלוקת על דמי השכירות. "בשלב מאוחר... וככל הנראה בעקבות חילופי בעלים אצל התובעת (TLV), נתקבלה דרישה לתשלום סכומים הגבוהים בפער ניכר מהסכום עליו סוכם (עם בית הקפה) קודם...", קבע בית המשפט, והוסיף כי בזמנים קשים אלה "מצופה מהתובעת לא לפעול באופן חד צדדי".

(על הטענות בנוגע להתנהלותו כבעלי הקניון, נמסר מטעמו של בן משה כי "מאז שעבר ניהול קניון TLV לאחריותה הבלעדית של רבוע כחול נדל"ן, ושונה תמהיל העסקים בו, גדלו הפידיון למ"ר והיקף המבקרים, והרוב המכריע של בעלי העסקים - קטנים כגדולים - נהנה מאוד משינוי המגמה. כמו בכל קניון חדש, נקלטו גם ב־TLV עסקים שלא צלחו, בין אם משום שההיצע שלהם אינו תואם את קהל היעד ובין אם משום שהגורמים המפעילים אינם מקצועיים מספיק").

מה שלא בא לידי ביטוי בדוחות

הביטוי האחרון לחוסר האמון ממנו סובל בן משה בא כאמור לידי ביטוי בעסקת ישראייר, שחמקה לו למרות שהצעתו הייתה ככל הנראה עדיפה מבחינה כלכלית נטו (בן משה עצמו בוודאי סבור כך).

בדיון שנערך בבית המשפט לאחר שבן משה הפסיד את העסקה, קבל בא כוחו, עו"ד אילן סופר: "הוודאות שיש כרגע בעסקה שלנו היא גבוהה הרבה יותר. הפער בין ההצעה של דמרי ובין ההצעה של דור אלון (בה מחזיק כאמור בן משה) היה משמעותי... תראו לאיזה אזור מסוכן אנחנו נגררים, כשאנחנו רוצים לצקת לתוך הליך משפטי כל מיני דברים מהניסיון האישי של אופיר נאור (מפרק אי.די.בי)... וחוויות אישיות של עמית פינס (מייצג מחזיקי אג"ח אי.די.בי) ושל דן אבנון (מנכ"ל משותף של הרמטיק, נאמן האג"ח גם באי.די.בי וגם באפריקה). לא יכול להיות שהשיקולים הללו, שהם שיקולים לבר־משפטיים (כלומר, חוץ משפטיים), שיקולים שאי אפשר לכמת אותם - הם שיכתיבו לנו את אופן הדיון".

במילים אחרות, בן משה בעצם התלונן באמצעות בא כוחו על כך שההצעות שלו, הטובות יותר פיננסית, זוכות ליחס מפלה בשל הניסיון הלא מוצלח שצברו כמה גורמים מרכזיים בשוק ההון שהתנהלו מולו. אלא שעצם העובדה שהוא קובל על כך דווקא ממחישה את הביקורת המרכזית שנמתחת עליו: בעולם העסקים יחסים בינאישיים וניסיון עבר הם בעלי משקל משמעותי, וגם להם יש שווי כלכלי וערך כספי. לא הכל מתמצה בפרטי הפרטים של המספרים ובשורות התחתונות של דוחות הרווח וההפסד, ומי שיצאה לו תדמית של "עושה צרות", יידרש לשלם יותר או שיפסיד עסקאות.

"מי שהתחרו בבן משה בעסקת ישראייר הם אנשים שיש להם רקורד טוב בשוק ההון: רמי לוי, יגאל דמרי. אז כשיש לך שלושה מתחרים, שעם שניים מהם אין לך סכסוך ועם השלישי כן, ברור שתבחר באחד מהשניים", מנסח זאת במילים פשוטות גורם מקרב מחזיקי האג"ח.

גורמים אחרים לא מהססים לנסח חוק ברור יותר שחל כיום על בן משה בשוק המקומי: "פרמיית בן משה". כלומר, כדי שהצעה שלו בהתמחרות כלשהי תתקבל, עליה להיות טובה משמעותית מההצעות המתחרות. "הרקורד שלו בעייתי, ויש לזה תג מחיר מסוים", מציין גורם מוסדי. "אם יש גופים או אנשים שיש לי רקורד לא טוב מולם - אני לא חייב לממן אותם. נכון אני לא יכול לפסול אותו (באופן גורף), אבל בנינו אצלנו מנגנון שלפיו כשמדובר בבן משה, צריכה להיות פרמיה. אם אני רוצה לתת לו הלוואה, אני מתמחר אותו ב־2% יותר, והסבירות שאממן אותו היא אפסית".

 רמי לוי / צילום: תמר מצפי

אלא שבינתיים לא נראה שהקביעות הללו מפריעות לבן משה באופן ישיר. בסביבתו מציינים שהוא מגייס בריביות טובות, כך שלפחות בעסקים היומיומיים הפרמיה שהוא לכאורה אמור היה לשלם לא באה לידי ביטוי. יש אמנם גופים מוסדיים מסוימים שלטענתם נמנעים מלהשקיע בחברות שלו, אבל בשורה התחתונה "אותו שוק ההון שלכאורה לא מאמין בו, משקיע בחברות שלו ונותן לו כסף בזול", כפי שמציין גורם בתחום.

"הוא מגייס יפה, כי יש לו יכולת החזר טובה", עושה את ההבחנה גורם בשוק ההון. "רבוע כחול היא חברה טובה, והייתה כזו עוד לפני שבן משה נכנס אליה. יש לה נכסים טובים - אז כמחזיק אג"ח אין לך בעיה איתה, ואין מערכת יחסים מול בעל השליטה".

"לרוב הגופים הגדולים אין עניין להיכנס לעוד אפיזודה שתסתיים בהליכים משפטיים", מסכם גורם בכיר בשוק ההון. "נכון שזה לא מפריע לחלק מהשחקנים לתת לו כסף, ולקנות אג"ח שלו. ועדיין, יש הבדל בין לעשות עסקה מולו לבין קניית נייר סחיר בחברות שלו - נייר שהיום אני קונה, ומחר אני מוכר. וחוץ מזה, יש כבר גופים שהחליטו שלא להשקיע גם באג"ח ובמניות של החברות שלו, גופים שנפגעו ממנו והיום הם אומרים: 'נכווינו פעם אחת, ונכווינו פעמיים, בסוף אנחנו מעדיפים לעשות עסקים עם מי שאנחנו מסתדרים איתם'".

בתגובה לטענות הכלליות העולות בכתבה נמסר מטעמו של בן משה כך: "התשובה הטובה ביותר להכפשות אלו היא המציאות. כמות העסקאות שביצע בן משה רק מאז שנת 2013 בשוק הישראלי (כשעיקר פעילותו בחו"ל) היא אדירה, ויוצאת דופן. העובדות והמספרים מלמדים ששוק ההון תומך ומעורב בעסקיו של בן משה במיליארדי שקלים, לרבות לאחר פיצוץ עסקת אפריקה, וגם - לא פחות חשוב - שמי שרכש את המניות ואת ניירות הערך של התאגידים בשליטתו זכה לתשואה מרשימה, הרבה מעל מדדי ההשוואה. בשנה האחרונה גייסו חברות בשליטת בן משה כ־2.5 מיליארד שקל באג"ח קונצרניות וכל מי שהשתתף בהנפקות אלו מורווח יפה מאוד.

"אנחנו", נמסר עוד מטעמו, "לא פועלים דרך איומים, סחיטות וספינים תקשורתיים. כאנשי עסקים הדרך היחידה שיש לנו לעמוד על זכויותינו היא דרך ההידברות. זו הדרך המועדפת עלינו, אבל ככל שיהיה מי שיפעל מולנו בצורה חד צדדית ובבריונות, לא נכחד ונפעל לעמוד על זכויותנו ועל זכויות המחזיקים ובעלי המניות שלנו בצורה החוקית המקובלת בעולם העסקים הבינלאומי - בבית המשפט".