1. ספירת הקולות
כ-6.5 מיליון בעלי זכות בחירה מתגוררים בישראל - 125 אלף יותר מאשר בפעם הקודמת. בשלב הראשון כל הקולות נספרים ומתוכם קובעים אילו קולות פסולים - בעיקר פתקים לבנים ופתקים כפולים. בשתי מערכות הבחירות האחרונות מדובר היה על כאחוז אחד מהקולות. בסה"כ בבחירות שנערכו אשתקד 71.5% מבעלי זכות ההצבעה בחרו - כ-4.6 מיליון איש.
2. אחוז החסימה
עם סיום ספירת הקולות, בודקים אילו רשימות לא עברו את אחוז החסימה שעומד על 3.25%. הקולות שניתנו לרשימות שלא עברו את אחוז החסימה לא נכללים בחלוקת המנדטים ולמעשה נזרקים לפח. כך לדוגמה, בפעם הקודמת כ-37 אלף קולות כשרים ירדו לטמיון.
לפי סקרים שנערכו בסוף השבוע, המפלגות מרצ, כחול לבן, רע"מ והציונות מתקרבות לאחוז החסימה ועשויה להיות לכך השפעה מהותית על תוצאות הבחירות.
3. חישוב גודל המנדט
לאחר הורדת הקולות של הרשימות שלא עברו את אחוז החסימה, הפתקים הלבנים וההצבעות הפסולות, מרכזים את כל הקולות הכשרים ומחלקים ב-120 כמספר חברי הכנסת. המונח בחוק הוא: "מודד למנדט". בסבב הקודם המודד למנדט עמד על כ-37 אלף קולות.
4. חלוקה ראשונית של מנדטים
לאחר החלוקה, המספרים עדיין לא עגולים, ולכן יש "שאריות" עודפות של קולות לכל מפלגה שלא מתכנסות לכדי מנדטים שלמים. בבחירות 2015, לדוגמה, חולקו בשלב הראשון 116 מנדטים. במערכות הבחירות האחרונות נותרו בממוצע בין 3 ל-7 מנדטים עודפים אחרי החלוקה של המנדטים "העגולים".
5. הסכם עודפים
כמה שבועות לפני הבחירות, המפלגות יכולות לבחור להיקשר זו בזו ב"הסכם עודפים", שיאפשר להן לחלק את הקולות "הלא עגולים" אחרי הבחירות. אלה הסכמי העודפים בבחירות הנוכחיות: יש עתיד-ישראל ביתנו, הליכוד-הציונות הדתית, תקוה חדשה-ימינה, העבודה-מרצ, כחול לבן-הכלכלית וש"ס-יהדות התורה. הרשימה המשותפת ורע"ם לא חתמו על הסכמי עודפים
6. חלוקת הקולות העודפים
כדי לא "לזרוק קולות לפח", מחלקים את מספר הקולות של כל רשימה במספר המנדטים + 1 שהיא קיבלה בחלוקה הראשונית. הרשימות שמקבלות את התוצאות הכי גבוהות, זוכות בשאריות ומקבלות מושב נוסף. רשימות שחתמו על הסכם עודפים נחשבות בשלב זה לרשימה אחת.
חלוקת מנדטים בין מפלגות שיש להן הסכם עודפים: אם זכו בעודף של מנדט, עושים זאת שוב לגבי כל רשימה בנפרד. על מנת להכריע מי תזכה במנדט הנוסף, משתמשים בנוסחה הבאה: מספר הקולות שקיבלה הרשימה חלקי מספר המנדטים + 1 (הספרה אחת). הרשימה שמקבלת את התוצאה הגדולה יותר מביניהן - זוכה במנדט הנוסף.
7. פרסום התוצאות הסופיות
ועדת הבחירות מפרסמת את התוצאות תוך לא יותר מ-8 ימים מהבחירות.
8. הכדור עובר לנשיא
הנשיא ראובן ריבלין יקיים סבב התייעצויות עם ראשי הסיעות. חשוב לשים לב, הנשיא לא מחויב להטיל את הרכבת הממשלה על יו"ר המפלגה הגדולה. החוק קובע בפשטות כי "יטיל הנשיא, לאחר שהתייעץ עם נציגי הסיעות בכנסת, את התפקיד להרכיב את הממשלה על אחד מחברי הכנסת שהסכים לכך".
9. מלאכת ההרכבה מתחילה
החוק קובע כי חבר הכנסת שעליו הטיל הנשיא את התפקיד יעשה זאת בתוך 28 יום. הנשיא רשאי להאריך תקופה זו ב-14 יום נוספים. במהלך תקופה זו, מי שקיבל את המנדט מנסה לגבש קואליציה של 61 חברי כנסת לפחות. לשם כך הוא פותח במו"מ עם מפלגות אחרות על הסכמים קואליציוניים, גיבוש קווי יסוד וחלוקת תפקידים בממשלה ובכנסת.
10. ואם אותו חבר כנסת נכשל במלאכה
אם אותו חבר כנסת נכשל, כפי שקרה אחרי הבחירות לכנסת ה-21, הנשיא רשאי להטיל על חבר כנסת אחר את המלאכה. במקרה כזה הזמן מוגבל ל-28 יום, ללא אפשרות הארכה. אם שוב לא הוקמה ממשלה, רוב של חברי הכנסת רשאי לבקש מהנשיא להטיל את המשימה על ח"כ אחר, שלרשותו יעמדו 14 יום בלבד. כמו כן, הכנסת רשאי לפזר את עצמה בכל שלב וללכת למערכת בחירות נוספת.
11. השבעה
משהורכבה הממשלה, היא מתייצבת בפני הכנסת, מודיעה על קווי היסוד של מדיניותה, על הרכבה ועל חלוקת התפקידים בין השרים ומבקשת את אמון הכנסת - עניין טכני במהותו. לאחר אישור הכנסת, מתחילים ראש הממשלה והשרים את כהונתם, שתסתיים רק לאחר הבחירות הבאות.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
