חמש שנים אחרי הסכם פריז, הבנקים ממשיכים לממן בנדיבות חברות מזהמות

מבדיקה שערכו ארגונים סביבתיים, הבנקים הגדולים בעולם השקיעו 3.8 טריליון דולר בחברות דלקים מאובנים מאז שנחתם הסכם האקלים בפריז בשנת 2016 • תחקיר של ה"גרדיאן" מגלה כי חברות הנפט ידעו לפני יותר מ–50 שנה שזיהום משריפה של פחם, גז טבעי ונפט מהווה סיכון חמור לבריאות

רוכבי אופניים בניו דלהי המזוהמת / צילום: Reuters, Adnan Abidi
רוכבי אופניים בניו דלהי המזוהמת / צילום: Reuters, Adnan Abidi

ב-2016 חתמו כ-200 מדינות ברחבי העולם על הסכם פריז - הסכם האקלים שנועד לדרבן את המדינות לפעול להפחתת גזי החממה שהן פולטות, כדי להאט את ההתחממות הגלובלית ולהגבילה כך שלא תעלה ביותר ממעלה וחצי עד סוף המאה, בהשוואה לעידן הטרום-תעשייתי. לצורך כך, נשלחו הממשלות לייצר תוכניות למעבר לאנרגיות מתחדשות, ומטבע הדברים - צמצום השימוש בדלקים מאובנים הפוגעים באקלים.

מבדיקה שביצעו לאחרונה מקבץ של ארגונים סביבתיים, עולה כי במשך חמש השנים הארוכות שחלפו מאז הסכם פריז, 60 בנקי המסחר וההשקעות הגדולים בעולם השקיעו 3.8 טריליון דולר בחברות דלקים מאובנים. הבנקים ממשיכים לממן בנדיבות לא רק פרוייקטים של נפט וגז, אלא גם של פחם - הדלק המזהם ביותר, שמדינות רבות הצהירו שיסיימו את השימוש בו בשנים הקרובות.

אף שמגפת הקורונה חתכה בחדות את השימוש בדלקים מאובנים בשל הסגרים החוזרים ונשנים, המימון לחברות הדלקים נותר במגמת עלייה, ובשנת 2020 היה למעשה גבוה יותר מאשר בשנת 2016 או 2017. לעומת אשתקד, המימון הכללי בשנת הקורונה צנח ב-9% בשנת 2020, אך המימון של 100 חברות הדלקים המאובנים עם תוכניות ההרחבה הגדולות ביותר עלה למעשה ב -10%. כותבי הדוח כינו את הממצאים כ"מפתיעים לרעה".

ברור לכול כי האנושות תאלץ להמשיך ולשרוף נפט, גז ופחם, שכן המעבר לאנרגיות בנות קיימא אינו יכול להתבצע באחת. אך מנגד, לפחות מאז 2015 ידוע שחלק ניכר ממאגרי המאובנים הקיימים חייבים להישאר באדמה, כדי שהאנושות תצליח לעמוד בהסכמי האקלים ולהגביל את ההתחממות הגלובלית למתחת לשתי מעלות או מעלה וחצי. על כן, מחברי הדוח הזהירו כי מימון עתודות חדשות הוא "ההפך הגמור" ממה שנדרש כדי להתמודד עם המשבר האקלימי.

"מדברים אקלים" אך מממנים מזהמים

מי הבנקים המובילים את המימון לצמיחת תעשיות המאובנים? הדוח, שאיגד פעילות של 300 ארגונים מ-50 מדינות והשתמש בנתוני בלומברג כדי לנתח הלוואות ישירות של בנקים לחברות המאובנים ומימון ממשקיעים אחרים שהבנקים מסדרים באמצעות מכירת איגרות חוב וחובות, מצא כי בנקים אמריקאים וקנדים מהווים 13 מתוך 60 הבנקים שניתחו, אך הם מהווים כמעט מחצית מהמימון העולמי לדלקים מאובנים בחמש השנים האחרונות. ג'יי-פי מורגן צ'ייס סיפק יותר כספים מכל בנק אחר. בנק ברקליס בבריטניה סיפק את מימון הדלקים המאובנים הגבוה ביותר מבין כל הבנקים האירופיים והבנק הצרפתי BNP Paribas היה הגדול ביותר באיחוד האירופי.

מפתיע לגלות שחלק מהבנקים ברשימה "מדברים אקלים". 17 מתוך 60 הבנקים התחייבו בעצמם להגיע לאפס נטו פליטות עד 2050 כדי לגבות מהצד העסקי את ההתחייבויות האקלימיות של האנושות, אך הדוח מתאר את ההתחייבויות כ"חלשות באופן מסוכן, אפויות למחצה או מעורפלות". לחלק מהבנקים יש בפועל מדיניות החוסמת מימון לפחם, הדלק המאובן המזהם ביותר, אך כשני שלישים מהמימון מופנים לפרויקטי נפט וגז.

החברות ידעו ושמרו על שתיקה

בתוך כך, תחקיר מיוחד של ה"גרדיאן" הבריטי מגלה כי חברות הנפט ידעו מאמצע שנות ה-60 - לפני יותר מ-50 שנה - שזיהום האוויר שנוצר משריפה של פחם, גז טבעי ונפט מהווה סיכון חמור לבריאות בני האדם, אך לא עשו דבר בנושא, בזמן שבכירי התעשייה פעלו בתקיפות במשך חמישה עשורים כדי למנוע מממשלות ברחבי העולם להתקין תקנות לשמירה על אוויר נקי, באמצעות למשל חיוב החברות להתקין אמצעים להפחתת פליטות.

בטרם הותקנו חוקי אוויר נקי מודרניים, מראות דוגמת ערים מכוסות ערפיח היו עניין שבשגרה. אך לידי הגארדיאן הגיעו מסמכים המוכיחים שבמשך שנים על גבי שנים התעשייה המזהמת הייתה מודעת לאחריותה הישירה למזהמים הנפלטים לאוויר ופוגעים בבריאות, ואף לפגיעה בבריאות של עובדיה. ראיות מדעיות בנושא הצטברו עם השנים ברחבי העולם, אך חברות הנפט, הפחם והגז המשיכו בהפצת עמדות המטילות ספק בקשר שבין שריפת דלקים מאובנים לבעיות בריאותיות ולמוות. רק לאחרונה, העריך מחקר שבוצע בהרווארד כי בשנת 2018 לבדה נהרגו במוות שקט כתוצאה מזיהום אוויר 8 מיליון בני אדם ברחבי העולם - כ-18% מסך מקרי המוות העולמיים בשנה זו. כלומר, אחד מתוך חמישה מתים בשנת 2018 לבדה.

ב"גרדיאן" מציינים בין היתר כי ענקית האנרגיה של (SHELL), בדומה לחברות אחרות בתעשייה, חתרה תחת מדעי האקלים והפיצה מסמכים רבים המטילים ספק בעדויות מדעיות לנזקים הנגרמים עקב זיהום אוויר, ואז השתמשה במסמכים הללו כדי ללחוץ על בית המחוקקים האמריקאי להימנע ממגבלות נוספות על הגופים המזהמים.

כעת, לפי מסמכים רבים מארכיוני התאגידים ומספריות בארה"ב ובקנדה, עולה כי בשנות ה-60 החלו חברות הנפט להבין את היקף הנזק שגורמת שריפת הדלקים שלהן. חברת של הזהירה בדוח פנימי ב-1968 כי זיהום האוויר "עלול, במצבי קיצון, לפגוע בבריאות". כך למשל, הדוח קבע שגופרית דו־חמצנית (תוצר של שריפת דלק), עלולה לגרום "קשיי נשימה", ואילו חנקן דו־חמצני כתוצאה משריפת דלקים במכוניות ומפעלים, עלול לגרום נזק לריאות. אימפריאל אויל, חברה בת של אקסון מוביל הודתה בדוחות ובמזכרים פנימיים מ-1967 שלתעשיית הנפט יש "תרומה משמעותית לזיהום מסוגים רבים".

גם היום, לא נדיר למצוא חברות בסקטור האנרגיה המנסות לגלגל את האחריות לפליטות אל הצרכן עצמו ולקרוא לצרכנים לצמצם את טביעת הרגל האקולוגית שלהם, או מנגד, חברות המנסות להילחם ברגולציה בעלת יתרונות בריאותיים אך עם עלות כלכלית עבור החברות.

ד״ר שירי צמח שמיר, ראש תחום כלכלה-קיימות, בית הספר לקיימות, המרכז הבינתחומי הרצליה, אומרת כי "כל עוד החברות המזהמות לא יביאו בחשבון את העלויות הבריאותיות כחלק מעלות הדלקים, תהיה העדפה לדלקי המאובנים. ברגע שהחברות המזהמות עצמן יצטרכו לשלם על נזקי הבריאות רטרואקטיבית 50 שנה אחורה וגם ישלמו את המחיר העתידי האמיתי של ליטר דלק שיכלול את העלויות החיצוניות - יהיה ברור שהמחיר לא משתלם יותר, והממשלות יבינו שהנטל הבריאותי נופל עליהן וזו תהיה בכייה לדורות, נצפה לראות שינוי התנהגותי. בנוסף, וזה מתקשר לחלק הקודם, אם המדינות לא יטילו מסים, יפעלו ביתר שאת לפי 'עקרון המזהם משלם', יעודדו מעבר לאנרגיות מתחדשות, נראה כי הבנקים ימשיכו להשקיע בדלקים ואנחנו נמשיך לסבול מעלויות בריאותיות וכמובן גם מהחמרה במשבר האקלים".

צרו איתנו קשר *5988