מאבקי הירושה בליכוד החלו? סקרים פנימיים מציתים את הלהבות וח"כ אחד מושך אש במיוחד

קשה מאוד לאתר את בכירי הליכוד מאז היוודע תוצאות הבחירות והפלונטר הפוליטי החדש. כמו נפתלי בנט, גם בתוך הליכוד מחכים לראות האם ביכולתו של יו"ר מפלגתם להקים ממשלה בתנאים הקיימים ואם לא, האם מדובר בכישלון נוסף צופה פני בחירות או הפעם, צופה פני ממשלה חלופית.

במערכת הפוליטית גורסים כי רעיון הרצת נתניהו לנשיאות נולד במוחם הקודח של אותם בכירים, שמבקשים להזיז את נתניהו מהמשבצת בדרכים דיפלומטיות. בינתיים הפתרון הזה נתקל בבעיות משפטיות שכן יש הגורסים כי מינוי לנשיא לא יכול לעצור הליך משפטי מתקיים.

ועד שיסתיימו ימי המנדט של נתניהו? שני סקרים שהתפרסמו השבוע באותו יום בקרב מתפקדי הליכוד וכן בקרב הציבור הכללי כבר מדרגים את הטוענים לכתר בליכוד. ראשון בפער ניכר מתייצב ח"כ ניר ברקת עם אחוזי תמיכה גבוהים, ואחריו מדורגים ישראל כ"ץ, יולי אדלשטיין, אמיר אוחנה וגם גלעד ארדן. בתשובה לשאלתנו האם מדובר בסקרים שהוזמנו על ידי ברקת - התקבלה הכחשה גורפת.

ובכל זאת, היחיד בליכוד שמחזיק בידיו תקציב בלתי מוגבל לסקרים ולקמפיין מתמשך ברשתות החברתיות לקראת התמודדות על ראשות הליכוד - הוא אחד: ניר ברקת. מיותר לציין שבכירי הליכוד מצקצקים בלשונם כל עת שבה קופץ לעיניהם בפיד פייסבוק עוד פוסט ממומן של ברקת. מי שמחכים ליום שאחרי נתניהו בליכוד שנים ארוכות, נאבקים על הבכורה עם שחקן חדש, עוד לא שר אפילו, אך בעל צי של יועצים וכיסים עמוקים.

לצורך השוואה, מרצ, מפלגה (לא אדם) דלת תקציב, עשתה מעט מאוד סקרים בשנתיים האחרונות וכולם רק בזמן בחירות. ח"כ תמר זנדברג שעמדה בראשות המפלגה עשתה סקר אחד בלבד לפני שהעמידה עצמה לבחירה בפריימריז על ההנהגה. כל סקר עולה כך לדבר המומחים כ-15 אלף שקל. לא סכום מבוטל כלל. בשיטוט קצר באלגוריתם הבוחן את פרסום הפוליטיקאים בפייסבוק - עולה שגם שם ברקת מחזיק בשיא אישי, בטח על פני שרים וחברי כנסת במעמדו.

מאז אוגוסט 2019 אז נוצר האלגוריתם הוציא ברקת כ-250 אלף שקל על פוסטים ממומנים, לעומתו השר ישראל כ"ץ הוציא כ-43 אלף, השר יולי אדלשטיין כ-15 אלף והשר אמיר אוחנה כ-5,000 שקל בלבד. נקודת ייחוס קרובה יותר להוצאות של ברקת ניתן לראות בהשוואה לראשי מפלגות. נפתלי בנט מימן מודעות בלמעלה ממיליון שקל, נתניהו ולפיד בלמלעלה מ-4 מיליון שקל כל אחד. 

ברקת משקיע 20 אלף שקל בערוץ הטלגרם שלו,  ויש לו שם 1,527 עוקבים בפועל. אפילו ליריב לוין יש יותר - 2011.  או כמו שאומרת אמא שלי, כסף קונה יופי - אבל כנראה לא קונה שררה.

אזהרה מפני המצב העגום של מדיניות הביטחון הישראלית

השיתוק במשילות הישראלית מאז התפזרות הכנסת ה-20 בדצמבר 2018 וסבב הבחירות הראשון ב-2019, שהסתיים ללא הקמת ממשלה, הפך עם הקמת הממשלה הפריטטית לבדיחה עצובה על חשבון האזרח הישראלי. ללא תקציב, ללא דיוני קבינט ביטחוני סדורים וללא קביעת מדיניות ברורה - ממשלת ישראל הפכה לדרג פקידותי, מבצע ונטול אסטרטגיה ארוכת טווח. הדבר חמור פי כמה כאשר מדברים על מערכת הביטחון, הנחוצה להישרדות ישראל בסביבה עוינת. נדמה כי מיותר להרחיב על כך, כששורות אלו נכתבות ביום הזיכרון לשואה ולגבורה.

הצצה להיעדר התכנון הביטחוני של ישראל, כמו גם הוואקום התקציבי הנלווה לו, ניתן לקבל מנאום הפרידה שנשא יו"ר ועדת חוץ וביטחון עד לא מזמן הח"כ לשעבר צביקה האוזר ב-29 במרץ. הדברים שנשא כבר לפני למעלה משבוע לא זכו להתייחסות תקשורתית על רקע הספינים הפוליטיים וניסיונות הרכבת הממשלה הכושלים מימין ומשמאל.

 צביקה האוזר / צילום: דוברות הכנסת עדינה ולמן

האוזר סיכם עבודה של 11 חודשים בראשות הוועדה, שהתכנסה 167 פעמים והפכה לגוף היחיד שתכלל בתקופה הזו את עבודת מערכת הביטחון, נוכח היעדר ההתכנסויות הקבועות של קבינט השרים לענייני ביטחון וצמצום הדיונים המהותיים בממשלה שמיעטה להתכנס.

"השנה הזאת הייתה שנה בעייתית וייחודית בשני היבטים. היבט אחד, המרכזי, הוא העננה הרובצת על כל התחום הביטחוני. אין במדינת ישראל תקציב ביטחון מעודכן מ-2018. אני רוצה להגיד דבר קשה, אני רוצה להזהיר מפני ההשלכות של המשך המצב, שבו לא קיים תקציב ביטחון מעודכן. אני שוב אומר זאת בחשש כבד, אני מאוד-מאוד מקווה, שאנחנו בשנה הזאת ובימים האלה, שאין תקציב ביטחון, לא כותבים את פרקי המבוא של ועדת החקירה של המלחמה הבאה.

"כשיבואו וישאלו פשר תוצאותיה, ילכו לאחור, לאותה תקופה שבה לא היה תקציב ביטחון מעודכן. אני חוזר וקורא לדרג הפוליטי, להתעשת כי כאן באמת מדובר בחיים ומוות. כאן מדובר במחדל ובעצימת עיניים לרווחה בנושא שהוא בדמנו".

האוזר התייחס בנאומו גם לוואקום האסטרטגי שנוצר ולמצב האבסורדי שבו שני אנשים מקבלים את ההחלטות במישור הביטחוני (שאינם מחבבים או רוכשים אמון זה בזה, בלשון המעטה) ולא קבינט שרים מתפקד. "נושא נוסף שרמזתי עליו, לצערי הרב, אין ישיבות קבינט מדיני-ביטחוני בהיקפים הנדרשים אל מול האתגרים שעומדים בפנינו, ברצף ובפעמים שהקבינט צריך להתכנס. אני מרשה לעצמי במילות סיכום אלה להזהיר מפני ההשלכות של אי-קיומם של דיונים חיוניים וקריטיים בקבינט המדיני-ביטחוני. כמו שאמרתי, הדיונים שהיו בוועדה הזאת היו סוג של חלופה, אבל זו איננה חלופה נאותה.

"אגיד הערה נוספת, חברי, בפרספקטיבה של הזמן, וחברי הוועדה מכירים זאת היטב, אני חושב שלישראל אין אסטרטגיה לאומית בנושאים המדיניים והביטחוניים, אסטרטגיה מעודכנת למול השינויים שמתבצעים במרחב, למול שינויים טכנולוגיים, למול שינויים בסיסים אחרים".

בנאומו של האוזר קשה למצוא מילים מנחמות, כולו כמו נכתב להיות פרק הפתיח לוועדת חקירה שתיבחן את התנהלות ממשלת ישראל בשנתיים החולפות. האוזר, בניגוד לרוח הדברים הפופולרית, המבקשת להקטין את תקציב הביטחון המהווה 11% מתקציב המדינה, טוען כי יש להגדיל אותו נוכח האיומים מולם ניצבת ישראל. גם נוכח מקומה של ארה"ב במזרח התיכון, הסיכון לאביב ערבי נוסף באזורנו שישפיע על היציבות במדינות השכנות וכמובן נוכח ההתפשטות האיראנית והשתכללות המאבק שלה בישראל.

"אני יודע שהדברים האלה (על הגדלת התקציב) הם לא פופולריים.. זאת שאלה מהותית ומרכזית, שמי שיישא באחריות בממשלה הבאה, יצטרך לתת את הדעת ולשקול אותה בשיא הרצינות. יש לנו אינסטינקט לבוא בעשורים האחרונים, ולראות מה הדרך לקצץ בתקציב הביטחון, לצמצם את תקציב הביטחון, להפחית את תקציב הביטחון, ולהסב את אותם תקציבים לתקציבי ממשלה אחרים, להפחתות מיסים, אבל אני אומר לכם, זאת מסקנתי והיא עגומה, הנושא הזה מורכב, לא ברור מאליו ואינני פוסל חיוב של שינוי תפיסתי, ומה שהיה נכון בעשר או עשרים שנה אחרונות, לא בטוח שיהיה נכון בעשר או עשרים שנה הבאות. אני חושב שממשלה חדשה תאלץ להתמודד עם שאלה מרכזית-מהותית אחת: האם ישראל נמצאת בחלון זמן היסטורי המחייב את הגדלת תקציב הביטחון".

הטרפת החקיקתית יצאה לדרך

השבוע יצא לי לחזות במה שאפשר לכנות "טרפת החקיקה" שמשתלטת על חברי כנסת ותיקים וחדשים ביום השבעת הכנסת. מערכת הגשת החוקים הנקראת "סנהדרין" נפתחה ביום ההשבעה בשעה ארבע, חצי שעה לפני כן ישבה לצדי יועצת פרלמנטרית מנוסה ובדקה איך עוברות הדקות עד לשעה היעודה. החשש היה שהחוקים שהיא מבקשת להגיש בשם חבר הכנסת שלה (למעלה מ-30 אם תהיתם) יוגשו בידי אחרים.

 יו"רית מפלגת העבודה מרב מיכאלי / צילום: מפלגת העבודה

ואכן תוך דקות מהשעה ארבע כבר היו עשרות חוקים חדשים במערכת. נכון לכתיבת שורות אלו הוגשו 587 הצעות חוק שכבר נמצאות בעבודה במזכירות הכנסת, 175 מהן כבר בשלבי ניסוח בלשכה המשפטית של הכנסת (ושאפו לצוות המשרוקית של גלובס, שחזה את הכיוון כבר ביום ההשבעה). 17 חוקים על ידי מפלגת העבודה, עשרות נוספות על ידי כחול לבן וישראל ביתנו וכמובן עוד שלל יוזמות פרטיות. אפשר לשאוב מעט אופטימיות מהזריזות שבה פועלים חברי הכנסת החדשה, שסיכויי ההישרדות שלה נכון לשעה זו לא גדולים במיוחד.