כמו בארה"ב: דרושה תוכנית תשתיות ממשלתית מקיפה לחילוץ המשק

באחרונה פרסם נשיא ארה"ב ג'ו ביידן תוכנית גרנדיוזית לשדרוג התשתיות בהיקף של לא פחות מ-2 טריליון דולר בתוך כ-8 שנים בלבד, והכול במטרה ליצור משק חדשני שיתאושש במהרה מהמשבר הכלכלי העולמי שנגרם בעקבות מגפת הקורונה. ביידן הגדיר את התוכנית "השקעה של אחת לדור בארה"ב".

תוכנית זו, ככל שתמומש, צפויה להביא את ההשקעה בתשתיות לרמות הגבוהות ביותר מאז שנות ה-60 של המאה הקודמת. בתוך כך, חלק ניכר מהמשאבים הנ"ל יוקצו לשיפור תשתיות הכבישים, תחבורה ופרויקטי אנרגיה ירוקה, זאת לצד השקעה בתחום כלי הרכב החשמליים, מים, שדות תעופה ונמלים ועוד.

על אף העובדה שיוזמת ממשל ביידן טומנת בחובה מחיר הכרוך בהעלאה צפויה של מס החברות מ-21% ל-28%, היא מהווה הדרך המהירה והיעילה ביותר לגרום לעליית התוצר הלאומי ולצמצום האבטלה באמצעות השקעה וייזום פרויקטי תשתיות ואנרגיה על-ידי המדינה, וזאת מעבר לתרומה לתחבורה, לצמצום הפערים הכלכליים והחברתיים כתוצאה משיפור הנגישות של ערי פריפריה למוקדי תעסוקה, עידוד האנרגיה הירוקה והשלכות חיוביות על איכות הסביבה כחלק מהמאבק בשינויי האקלים הגלובליים ועוד.

מדיניות זו של ביידן עולה בקנה אחד עם המגמות שאומצו במדינות שונות בעולם בעיצומו של משבר הקורונה. כך למשל, סוכנות האנרגיה הבינלאומית פרסמה תוכנית ארוכת-טווח להשקעה באנרגיה מתחדשת ולהפחתת פליטת גזי החממה הגלובלית. בדומה לכך, מדינות כמו קנדה, ניו זילנד, גרמניה ועוד פרסמו גם הן תוכניות להשקעה באנרגיה ובתשתיות לצורך האצת תהליך ההתאוששות ממשבר הקורונה.

על כן, גם מבחינת ישראל אין מנוס מלהגדיל ללא דיחוי את מספר פרויקטי התשתיות והאנרגיה ביוזמת המדינה לצורך יציאה מהירה ממשבר הקורונה במישור הכלכלי, צמצום כשלי התחבורה וחיבור הפריפריה למרכז תוך צמצום הפערים החברתיים והכלכליים ביניהם.

אין ספק שיזום וקידום פרויקטי תשתיות ואנרגיה מהווים את הדרך המהירה ביותר לייצר אלפי מקומות עבודה חדשים, להוריד את שיעורי האבטלה הגבוהים ולהאיץ את הצמיחה. משכך, תוכנית ביידן הוגדרה גם כ"American Jobs Plan".

יתרה מזאת, למרות שהעבודות בתחום התשתיות הוחרגו ברובן מהמגבלות בתקופת הקורונה על-פי התקנות לשעת חירום, לא היה די בפרויקטים שבוצעו עד כה כדי לפתור את בעיית עומסי התחבורה והפקקים הקיצוניים שדומה שלא פחתו אלא אף עלו בתקופה האחרונה. בדומה לכך, גם בתחומים כגון, אנרגיה מתחדשת וטיפול בפסולת, ישראל רחוקה מהעמידה ביעדים.

בדומה לארה"ב, ישראל נפגעה אף היא משמעותית בעקבות משבר הקורונה והגיעה בתקופות שונות למקום הראשון המפוקפק בעולם כשיאנית התחלואה לנפש, כאשר חלקים ניכרים מהמשק הושבתו למשך תקופות ארוכות, והאבטלה הרקיעה שחקים.

לכאורה ישראל משוועת לתוכנית מעין זו שהגה ביידן, של הגדלה משמעותית ומקיפה של מספר פרויקטי התשתיות, אך בשונה מארה"ב, ישראל שקועה קרוב לשנתיים במבוי סתום פוליטי (ללא תקציב וללא ממשלה יציבה) ושוברת שיאים עולמיים בתדירות הבחירות, ומשכך היא רחוקה מרחק רב מהגדלת ההשקעה בתשתיות באמצעות יוזמות ממשלתיות.

אומנם בשנת 2020 יצאו מספר מכרזי תשתיות רחבי-היקף בשיטת BOT, אך מדובר במכרזים שהמדינה הייתה צפויה לפרסם ממילא ללא קשר למשבר הקורונה ואשר תוכננו מבעוד מועד על-ידי משרד האוצר וגופים ממשלתיים שונים.

חרף האמור, המדינה לא יזמה תוכנית לאומית מקיפה וסדורה להגדלת ההשקעה בתשתיות, בתחבורה ובאנרגיה, ודומה כי ידיו של משרד האוצר, בהיעדר תקציב, היו כבולות למדי בהקשר זה.

אם בכך לא די, הרי שפרויקטים רחבי-היקף הוקפאו, בעיקר על רקע של לחצים פוליטיים ערב הבחירות, כגון הליך המכרז לביצוע פרויקט ה-waste to energy במעלה אדומים שיזם משרד האוצר בשיתוף-פעולה עם המשרד להגנת הסביבה. פרויקט ירוק זה היה צפוי לא רק לייצר אנרגיה ירוקה אלא גם להביא סוף-סוף פתרון לטיפול בפסולת במדינה, שכיום מסתמכת בעיקר על הטמנה ופחות על מיחזור.

יצוין כי גם בתוכנית (הראויה והמבורכת) להפחתת המגבלות על השקעות הגופים המוסדיים בתחום התשתיות, אין די. רק תוכנית מקיפה, שתכלול ייזום וקידום פרויקטי תשתיות, תחבורה ואנרגיה לאומיים רחבי-היקף חדשים ביוזמת המדינה, כגון פרויקטים בשיטת PPP (שותפות ציבורית פרטית), תוכל לסייע לישראל להוציא את המשק מהמשבר הכלכלי.

הכותבת היא שותפה ומנהלת מחלקת תשתיות, אנרגיה ומימון פרויקטים במשרד עמית, פולק, מטלון ושות'