מבקר האוכל שלנו הגיע בטעות לחדרה וגילה עולם מופלא

לפעמים, חלומות מתגשמים. לפעמים אלה חלומות שלא ידעת אפילו שיש לך, או סתם לא העזת לחלום. בדרך חזרה מבנימינה (לא משנה מה עשיתי שם), בהארה של רגע, החלטתי לבקר בשיפודי אולגה, המכונים "סימו ודובי". שנים לא הייתי שם. איך בא לי שיפוד אדום בפיתה. כבר התחלתי לרייר.

אלא שהווייז החליט שאסע מכביש 4 דרום ולא מכביש החוף. אני אף פעם לא מתווכח עם ווייז. שזו כמובן טעות גדולה לא פעם. אבל לא הפעם. בכניסה לחדרה, אל תשאלו אותי איך, נזכרתי שלפני כמה שנים קראתי על איזה מקום של מאפים רוסיים, במובן הרחב של המילה (כלומר, כאלה הכוללים עוד רפובליקות מפוארות של האימפריה הסובייטית לשעבר, במיוחד באזור הקווקז). עצרתי בצד הדרך בחריקת בלמים וצמיגים סטייל הסטיב מקווין שאינני. כתבתי "ורניקס" ו"חדרה" בגוגל, וזה הספיק.

"אצל טניה", כך מסתבר קוראים למקום. הנשיא 72. בפנייה לרחוב עובדיה יוסף, המוליך לנשיא (בטח פעם היה חלק ממנו) נדמה היה לי שחזרתי ל-1970. כשחניתי 150 מטר מהיעד, היסטרי שכמותי (היתה המון חניה בכל מקום וזה היה יום הבחירות כך שהנחתי שלא יחולקו דוחות ממילא) גיליתי שלא טעיתי.

פיצה חג'ג' נראתה לגמרי כאילו נתקעה בשנת הקמתה, 1976, כך כתוב היה. בעיני, אגב, זה מקסים. אני חי בשביל מקומות כאלה, גם אם לא תמיד מעז לאכול בהם. לא שהיה מה לאכול. וממילא היה לי יעד אחר. ואז הגעתי ליעד עצמו. לא לפני שבהיתי באינספור חנויות יד שניה של עולי ברית המועצות לשעבר, מתפקעות מטובין מרתקים.

"אצל טניה" התגלה כמקום לא קטן, נקי להפליא וחסר כל ייחוד או קסם בצורה מקסימה ומיוחדת ממש. את חלקו המרכזי של החלל הגדול תפס מקפיא ענק, מלא בעשרות סוגי בצקים מהאימפריה לשעבר. מעולם לא ראיתי כל כך הרבה כיסונים שונים במקום אחד. מעולם גם לא ראיתי כיסונים קפואים שנראו טוב כל כך, עד כדי כך שהיה לי כמעט ברור שהם טעימים למרות שהם קפואים. כלומר, אחרי בישול.

 כיסון דושפרה בהתהוות / צילום: אריק רובין

אבל אני כאן בשביל לאכול, לא בשביל להצטייד. או כך לפחות קיוויתי.

המקום היה ריק. ניגשתי לדלפק. גבר צעיר יצא מהמטבח שבו עמדה אישה מבוגרת וקיפלה כיסונים במרץ.

אפשר לאכול? שאלתי, למרות שהיו שם כמה וכמה שולחנות.

בטח, ענה. מה אתה רוצה.

מה יש?

יש הכול.

אבל מה מוכן?

יש צ'יבורק ויש פירושקי, ענה האיש.

איזה?

יש בשר ויש ירק.

תביא פירושקי בשר, ביקשתי.

אחרי כמה דקות הגיע האיש עם שני מאפים מטוגנים ענקיים. ביקשתי להחליף אחד לצ'יבורק ירק. עד שיגיע האוכל בהיתי קצת בגליל נייר המגבת המושחל על סטנד נירוסטה שהונח על שולחני בתור מפיות. אני כל כך אוהב שזה ככה.

האוכל הגיע. מה אומר ומה אדבר. נער הייתי וגם זקנתי, ומאפים מטוגנים כאלה לא יצא לי לאכול. בדרך כלל שם נופלים מקומות כאלה, המעטים שישנם. במטוגנים. המאודים/מבושלים תמיד בסדר איכשהו, פחות או יותר. אולי זה בגלל שאתה יותר סלחן לז'אנר הזה כשאתה יהודי שכל חייו מתגעגע לאיזה קרפלע הגון. ומי שאינו מתגעגע, שכח מה זה להיות יהודי, או בן אדם בכלל, אם תשאלו אותי.

אבל המטוגנים, חוץ מבעיית הטיגון שהופך את המאפה למבאס כשהוא מתקרר, שם תמיד יש בעיה כזו או אחרת. לא כאן. פירושקי הבשר היה שמן, לא שמנוני, מלא עד להתפקע בבשר וטעים רצח.

 סמסי. במילוי בשר או ירקות / צילום: אריק רובין

אבל השוס האמיתי היה הצ'יבורק ירק. היה לו טעם שלא הצלחתי לזהות, חוץ מהעובדה שגם הוא היה טעים לאללה ובעיקר מדויק מאוד, נדיב, עשיר, לא שמנוני. מופלא. לא הצלחתי לזהות את ה"ירק". שיערתי שזה תרד, אבל גם תיבול מיוחד לא הצליח להסביר את הטעם המוזר והנהדר. אז יצאתי מעורי, שלא לומר שריוני השבלולי, ושאלתי. יש כאן עשרה סוגי ירק, ענה האיש. תרד, כרוב, חסה, בצל ירוק, עלי סלק, פטרוזיליה, כוסברה, שמיר. לא זוכר מה עוד הוא אמר, אם אמר. זה היה נהדר.

לא התאפקתי ולקחתי גם פירושקי תפוחי אדמה לדרך. רק ליד הרצליה הוא התקרר סוף סוף והיה קצת פחות מוצלח מאחיו. לא נורא. אבל לפני שעזבתי עשיתי בשכל, וקניתי קילו דושפרה (כיסוני בשר) קפוא הביתה. בבית נהגתי על פי ההוראות, כמעט, העמדתי סיר עם מים וכשרתחו השלכתי לתוכם כמה וכמה כיסונים.

 חצ'פורי גיאורגי בהכנה / צילום: אריק רובין

ברוב חוצפתי הוספתי למים גם כפית אבקת מרק עוף ובצל קצוץ, ואחרי שהכיסונים התבשלו הקפצתי אותם במחבת מפוצצת בחמאה ובצל. זה היה פשוט מופלא. לא האמנתי שכיסונים קפואים יכולים להיות כל כך טובים. אף אחד לא עיגל כאן פינות, חוץ מאלו של הכיסונים, ולא חיפף אפילו בגרם. חבל שלא היתה לי קצת שמנת חמוצה, אבל אפילו זה לא שינה דבר. אחרי יומיים אכלתי כמה שלוקים ברותחין בלי כלום. גם זה היה מעולה.

והשוס הגדול עוד לפנינו. יש משלוחים. גם לתל אביב. בימי חמישי. של הקפואים אני מניח.

לפעמים, חלומות מתגשמים.

המחירון:
פירושקי בשר - 7 שקל
צ'יבורק ירק - 7 שקל
פירושקי תפוח אדמה - 5 שקל
קילו דושפרה קפוא - 60 שקל

אצל טניה, הנשיא 72 בחדרה, 077-4501283
א'-ה' 8:00-20:00
ו' 8:00-16:00
https://www.ezeltania.co.il/