כשנתניהו נלחם בשלוש חזיתות, קל יותר להלחיץ אותו ואת הליכוד

זה לא היה השבוע של נתניהו. כבר בפתחו הפסיד את הרוב בוועדה המסדרת, ולמעשה את היכולת שלו לשלוט בכנסת באופן מוחלט. רע"ם, שהוא זה שהעניק לה את הכוח הנוכחי, הוכיחה שהיא משחקת על כל המגרש ולא נמצאת אצלו בכיס, ובנט סרב לתמוך עבורו בחוק בחירה ישירה - שעשוי להבטיח את המשך שלטונו. שבועיים אחרי שקיבל את המנדט, נתניהו נמצא בדיוק באותה נקודה: בלי ימינה וללא שתי אצבעות נוספות שישלימו לו ממשלה.

בהיעדר היתכנות מול בצלאל סמוטריץ' או גדעון סער, נתניהו אימץ בהתלהבות את חוק בחירה ישירה, בעידודו של אריה דרעי. האינטרס של יו"ר ש"ס בשינוי שיטת הממשל הוא ברור: במקום להמשיך ולהסתפק בתשעה מנדטים לצד נתניהו, הוא יכול לעלות למספר דו ספרתי יפה של תומכי נתניהו, שכעת לא יצטרכו להכריע בפתק אחד בין ש"ס לליכוד, אלא יוכלו גם וגם. בשיחות פנימיות אומר דרעי כי הוא לא מכוון לחוק חד פעמי, אלא להפך: לחוק שיישאר, כך שבבחירות הבאות יוכל להכפיל את כוחו.

נתניהו מצטרף לדרעי, כי בחירות ישירות הן הדרך היחידה להבטיח עבורו את ראשות הממשלה. בליכוד טוענים כי סער כבר נשמע אומר שהוא לא יכול להביא את נתניהו לשלטון (ולכך התחייב), אך אם העם בוחר בו ברוב גדול, שאלת הצטרפות לקואליציה כזו נפתחת מחדש. צריך לשים לב שסכנת בחירות מס' 5 היא לא רק הבטחה לבוחר של סער ובנט אלא גם סכנה ממשית להישרדותם הפוליטית, ולכן השניים יעדיפו כל פתרון שלא שולח אותם להתמודד שוב עם הבוחרים.

בשלב הזה, בשתי מפלגות הימין החסרות לנתניהו מעדיפים ממשלת אחדות. האם הוא יצליח לשכנע את בנט שעדיף לו אחרת? לכך נועדה המערכה שהתחזקה השבוע מולו, ולא התנהלה רק ברשתות החברתיות אלא גם עברה לפסים מעשיים: מסיבות עיתונאים והצהרות לתקשורת.

בכירים בליכוד טוענים, ובמידה רבה של צדק, שכל עוד בנט משאיר את הדלת פתוחה לממשלת אחדות, אין לנתניהו סיכוי לשכנע עריקים ממפלגתו של סער. רק אם הם היו יודעים שזה או ממשלת ימין או בחירות עבורם, היו מי שהיו מוכנים להצטרף אליה - רק כדי לא להיעלם מהזירה הפוליטית.

כל עוד בנט יושב על הגדר, אומר שהוא בעד ממשלת ימין אבל לא נועל את הדלת בפני לפיד - אין לנתניהו ממשלה. זו האבחנה בליכוד, ולפיה נתניהו פועל. את הייאוש ניתן היה לראות השבוע בכנסת בפניהם של חברי ליכוד בכירים. "אין יותר שפנים בכובע, ואין עוד קסמים להציע. מה שאת רואה זה מה שיש. או שבנט וסער יבואו - או שתקום ממשלת שמאל. זה ככה פשוט", אמר לי אחד מהם לאחר נאומו של נתניהו בליל רביעי.

השסעים בחברה יחכו

ומה קורה בגוש של לפיד? לא הרבה בינתיים. גם שם יש קשיים משמעותיים בדרך לשיתופי פעולה קטנים, בין היתר סביב סוגיית החלפת יו"ר הכנסת. ליש עתיד יש את מאיר כהן, לתקווה חדשה את זאב אלקין. וזה עוד לפני שירדו שם לרזולוציות התמיכה של המשותפת או רע"ם בממשלה כזו, ובתמורה למה.

בכיר בגוש אומר לגלובס שהסיכויים הם 50%-50%: ממשלה או בחירות. לשניים בגוש האפשרויות האלה לא נוראיות בכלל, ליתר - סכנת הכחדה משמעותית. ליברמן ולפיד צפויים להתחזק לפי סקרים פנימיים של המפלגות במקרה של מערכת בחירות נוספת, כאמור לצד היעלמותו של סער ומלחמת הישרדות של בנט, לצד העבודה ומרצ שעשויות להצטמצם חזרה למאבק על אחוז החסימה.

אם יצליחו להשלים פערים בין מרצ לבנט ובין סער לעבודה, תקום ממשלה שכל תפקידה יהיה להוציא את נתניהו מבלפור. מה באשר לריפוי השסעים בחברה הישראלית? ובכן, אלה היו שאיפות לצרכי קמפיין. בפועל, הפוליטיקאים שבחדר רוצים להזיז את נתניהו, ואם אחרי כמה חודשים יהיו בחירות - זה יהיה בסדר גמור מבחינת חלקם.

כמו בכל מערכות הבחירות האחרונות, ראשי המפלגות מכלכלים את צעדיהם כשהם צופים את פני הבחירות שעשויות להתרגש עליהם. ככה לא מקבלים החלטות קשות, ככה מקבלים החלטות פופוליסטיות. זה נכון לימין וזה נכון לשמאל (אם עוד מותר לחלק מפלגות בישראל ככה).

פגישת גפני-לפיד

בדרך לשם, בקצה השני של המנדט של נתניהו, מחכה הנשיא. כמו בפעמים קודמות, ובהתאם לחוק, הוא צפוי לקיים סבב נוסף של התייעצויות. בסופו, אם תשתנה תמונת הממליצים, קיימת סבירות גבוהה שלפיד יקבל לידיו את המנדט - ולא הכנסת.

לפני שנה החליט הנשיא להעביר את המנדט לכנסת אחרי גנץ ולא לנתניהו, כי לא הוצג לו כל שינוי מבחינת הסיכויים של האחרון להרכיב ממשלה. הפעם, אם יהיה שינוי, ריבלין לא יוכל להתעלם ממנו. האפשרויות של לפיד לגדול הן או על ידי חלקים במשותפת שכבר הודיעו שאולי יתמכו בו, או על ידי רע"ם, או על ידי סער. כל אחד מהם או כולם יחד יכולים להוביל לכך שלפיד יהיה זה שיפעל להקמת הממשלה.

באשר לחוקיות ההחזקה במנדט והרכבת ממשלה שלא הוא עומד בראשה - ללפיד יש את טיוטת חוק ממשלת החליפים לסמוך עליה. אם אכן יצליחו לבסוף בגוש שלו להרכיב ממשלה יחד עם בנט, הוא יוכל להציג ממשלה משותפת וזה יהיה ברוח החוק. אפשרות נוספת (אך קלושה נכון לשלב זה) לשינוי במפת הממליצים היא בגזרת יהדות התורה. עבור בנט וסער, הרכבת ממשלה עם החרדים היא האפשרות המועדפת, ולאחרונה אפילו לפיד פועל בכיוון.

בתחילת השבוע תתקיים פגישת גפני-לפיד, שיותר משהיא נועדה להשיג משהו ברמה הפוליטית למי מהשניים, היא נועדה להלחיץ את נתניהו. זה זמן מה שגפני מבקש להבהיר כמעט מעל כל במה שהוא ונתניהו זה לא גזרת גורל. זו בחירה עכשווית כי "שם הציבור", ותמיד יש אבל. זאת לעומת סימני הקריאה הרבים שליצמן שותפו משתמש בהם כדי לתאר את התמיכה בנתניהו כל הדרך, גם לאופוזיציה.

השבוע ליצמן הודיע שהוא עם לפיד בטח שלא ייפגש ולא יישב, בזמן שגפני הקפיד להתראיין רבות בנוגע לאפשרות העמומה הזו. בהתייעצויות הקודמות בבית הנשיא הם ניהלו את הוויכוח הזה מול המצלמות. בזמן שגפני אמר לנשיא "אם היה מועמד אחר בליכוד היינו הולכים איתו, הציבור הזה אוהב אותנו ואנחנו אותו, והם רוצים את הליכוד", ליצמן אמר "הבלוק נמשך, לא נלך בשום אופן עם ליברמן או לפיד, רק נתניהו".

בינתיים גפני פועל להכשיר את הלבבות בממשלה ההולכת ומתגבשת בשמאל, כדי שהחרדים לא ייפגעו. ברור לכולם שבשלב הראשון לא יהדות התורה ובטח לא ש"ס יהיו שותפות בממשלה כזו, אבל מה יקרה הלאה? נתניהו החרד הגיע השבוע לחדר הסיעה של יהדות התורה כדי לחבק את המתנדנדים והמתלבטים אל מול רוחות השינוי. אולי זה יספיק לחודשיים הקרובים, וזה כל מה שנתניהו צריך. בינתיים.