בג"ץ | דעה

המהפכה השקטה המתחוללת בימים אלה בבג"ץ

מתחת לפני השטח, בשקט שמרני, כמה פסקי דין שמונפקים לאחרונה בבג"ץ מצביעים על תחילתה של מגמה שהיא מהפכה של ממש • היא לא עושה כותרות, אבל היא מהפכנית לא פחות מזו שהוביל בזמנו הנשיא אהרן ברק - למעשה, היא בדיוק "מהפכת-נגד" לשיטתו של ברק

השופט דוד מינץ / צילום: שלומי יוסף
השופט דוד מינץ / צילום: שלומי יוסף

מתחת לפני השטח, בשקט שמרני, כמה פסקי דין שמונפקים לאחרונה בבג"ץ מצביעים על תחילתה של מגמה מטרידה - מהפכה שקטה שמובילים השופטים החדשים שמונו לבית המשפט, אלהשנהוג לכנות שמרנים.

היא לא עושה כותרות, אבל היא מהפכנית לא פחות מזו שהוביל בזמנו הנשיא אהרן ברק. למעשה, היא "מהפכת-נגד" לשיטתו של הנשיא ברק, ובפועל מביאה לכך שאט-אט דלתו של בג"ץ נסגרת בפניהם של עותרים. והיא שקטה - לא רק בגלל טבעם של מובילי מדיניותה, אלא משום שהיא חתרנית.

המופע האחרון (בינתיים) של אותה מהפכה היא פסק הדין שאותו הכתיב השופט דוד מינץ, בו נדחתה עתירה של התנועה לאיכות השלטון להוצאת ראש הממשלה בנימין נתניהו לנבצרות. המפתח להבנת המהפכה אינו נעוץ בעצם הדחייה של העתירה - ועל אף שלשיטתי הדחייה היא שגויה, הרי שהיא עדיין החלטה אפשרית, שאותה חובה לכבד - אלא באופן הדחייה.

קריאה דקדקנית בנימוקים מעלה שהדחייה נעשית על הסף, ומחמת מה שניתן לכנות "חוסר שפיטות" (הגם שמונח זה אינו מופיע בהנמקה המפורשת). זו הסיבה שהמהפכה הזו נערכת "מתחת לרדאר". שהרי כדי לראות אותה - חייבים להתעמק בה.

כך בפסק דין הנבצרות, בית המשפט מקבל את הנחת המוצא שביסוד העתירה, והיא שנבצרות אפשרית הן ביחס ליכולתו הפיזית של נאשם בפלילים להקדיש את עתותיו לניהול ענייני המדינה; והן בהיבט הפגיעה באמון הציבורי - ואולם בית המשפט דוחה על הסף את העתירה ללא דיון בה לגופה, משום ש"לא התבססה העילה" שבגינה קמה הנבצרות, ואין "בסיס מספיק" לטענות, וכל זאת כאשר במקביל "אין להקל ראש" בטענות התנועה.

במילים אחרות, למרות שנקודת המוצא המשפטית נוטה בבירור לטובת העתירה - בית המשפט מסלק על הסף וללא דיון - עתירה צודקת, ואשר לשיטתו-שלו, יש לה אחיזה משפטית ברורה (וזאת אפילו אם בתום הדיון בה היא הייתה נדחית).

אולם פסק הדין בעניין הנבצרות איננו עומד לבדו. בתקופה האחרונה ניתן פסק דין אחר, גם הוא כאשר השופט מינץ משמש כראש ההרכב (אולם הוא נכתב בידי השופט אלכס שטיין), בעניין חלוקת תווי המזון של השר אריה דרעי. גם היא נדחתה על הסף.

הטענה המרכזית בעתירה היא שחלוקת תווי המזון בסך 700 מיליון שקל נעשתה באמצעות קביעת קריטריונים מוטים לטובת האוכלוסייה שהשר דרעי חפץ ביקרה. מעבר לפגמים שונים עליהם מצביעה העתירה, הרי שההטיה לטובת אותה אוכלוסייה היא מובהקת. 45% ממשקי-הבית החרדים זכאים בהתאם לקריטריונים שנקבעו - בעוד שבאוכלוסייה היהודית הלא-חרדית מגיע אחוז הזכאות ל-3% בלבד, וזאת תוך המצאת קריטריונים חדשים, כאשר במשרד הרווחה כבר פועל מיזם לביטחון תזונתי שמכיר את הנזקקים ויודע לזהות אותם.

לא פלא שמאז הגשת העתירה למשרדי התנועה מגיעות פניות מכמירות-לב על נזקקים רבים שאינם מקבלים את אותם תווי מזון. על אוכלוסיות שונות שמודרות מאותה עזרה חשובה, רק משום שאיננה שייכת למשק-בית חרדי. על מיזמים אזרחיים יפים שמחברים בין אלה שמקבלים את תווי המזון וכלל אינם זקוקים להם (משום שבאורח פלא הם דווקא עומדים בקריטריונים הפסולים שקבע השר דרעי) לבין אלה שזקוקים להם כאוויר לנשימה (ולא קיבלו את תווי המזון, משום שכאשר נקבעו הקריטריונים - הם לא עמדו לנגד עיניהם של נבחרי הציבור).

אולם דבר מעין זה אינו מעניינו של השופטים החתומים על פסק הדין. לשיטתם, התערבות בנושא זה שמורה למקרים החריגים ביותר, והפעם המדובר ב"מדיניות שלטונית סבירה", כאשר התנועה "לא הצליחה להצביע על פגם כאמור". כך, במחי משפט אחד נדחית העתירה על הסף.

לא אתווכח על הפגמים הרבים בהליך החקיקה המפורטים בעתירה, גם לא עם המציאות שמוכיחה כי הקריטריונים שנבחרו נגועים באפליה פסולה. בסופו של דבר, מי שנפגע מדחיית העתירה הוא הציבור, ואם בית המשפט בוחר להימנע ממתן סעד - הרי שהדבר נתון להחלטתו.

רק אבקש להאיר את סוגיית הדחיה על הסף. למעשה, מפסק הדין עולה כי כל עתירה שתבקש מבית המשפט לבחון קריטריונים שנקבעו בידי הממשלה - תידחה על הסף, מטעמים כלליים ומעורפלים שביסודם העובדה ששיקול-הדעת של הרשות הוא רחב ביותר (ואם כך - אין צורך לבחון את הטענות, משעה שממילא ההתערבות השיפוטית מצומצמת).

פעם נוספת נסגרת הדלת. גם פסק הדין הזה מהווה אפוא חזרה על גישה "היעדר השפיטות" שמוצאת לעצמה אחיזה בפסיקה היום שיוצאת מבג"ץ. הסילוק על הסף, המבוסס באופן מעשי על אודות היעדרה של שפיטות, הוא מסר ציבורי שמחלחל.

יש לנוקטים מדיניות זו כמה תבחינים. משותפת להם העובדה שהם ברובם שופטים שזה מקרוב מונו לבית המשפט העליון. כלומר, הם שופטי "הדור הבא" מתקופת המינויים "השמרנים". באופן לא מפתיע, הם מנויים גם על השופטים שמומחיותם בדין האזרחי והתאגידי, ופחות - במשפט חוקתי.

אולם החמור מכל לדעתי הוא שהם פועלים לסגור את הדלת לאט, והם סוגרים אותה בשקט. כך, במקום פסק דין מהדהד שקובע היעדר שפיטות מפורשת, בכל נושא משטרי בישראל, באופן שהיה מביא את הסוגיה לבחינה שיפוטית וציבורית - נדחים על הסף פסקי דין שונים, שבהם המילים "היעדר שפיטות" אמנם אינן מופיעות, אבל הכוונה ברורה. המהפכה השקטה זוחלת לעבר צמצום ההישגים החשובים והמפוארים של בית המשפט העליון. מוטב שכולנו נהיה מודעים לה.

הכותב הוא ראש האגף הכלכלי בתנועה לאיכות השלטון

צרו איתנו קשר *5988