הדרך לחיים משותפים מתחילה בכלכלה

על מנהיגי שני הצדדים לומר כן לחיים משותפים, לדו-קיום ולבניית גשרים בין כל שבטי המדינה, כן למסר של אהבה, אחווה ושכנות טובה - ולא לאלימות, שנאה ופילוג • כן לשילוב החברה הערבית בכלכלת המדינה והסרת החסמים הרבים הקיימים כיום

ההתמודדות המשותפת, כמו זו של צוותי הרפואה הערבים והיהודים שהיו בקדמת החזית, היא הדבר הטבעי לתושבי אותה מדינה / צילום: הקריה הרפואית רמב"ם
ההתמודדות המשותפת, כמו זו של צוותי הרפואה הערבים והיהודים שהיו בקדמת החזית, היא הדבר הטבעי לתושבי אותה מדינה / צילום: הקריה הרפואית רמב"ם

השכנות הטובה והחיים המשותפים בין שבטי החברה בישראל, ובמיוחד בין ערבים ויהודים, הם בעלי חשיבות עליונה ומחויבי המציאות עבור כולנו, כתושבי ואזרחי המדינה. משבר הקורונה שהתרחש בשנה החולפת היה דוגמה לכך שהאירועים המתרחשים ברמת המקרו משפיעים על כולנו, וכי ההתמודדות המשותפת, כמו זו של צוותי הרפואה הערבים והיהודים שהיו בקדמת החזית, היא הדבר הטבעי לתושבי אותה מדינה.

כך גם בימים אלה נדרשים מנהיגים משני הצדדים להרגיע את הרוחות, ולחשוב יחד כיצד ניתן להחזיר את המרקם העדין של החיים המשותפים ולאחות את הקרע שנוצר בין ערבים ויהודים. לשם כך נדרש מסר מאחד ומחבר שידכא את השנאה ויזרע אופטימיות שאכן אפשר לבנות עתיד טוב יותר יחד.

החברה הערבית המהווה 20% מכלל תושבי המדינה סובלת ממצוקה כלכלית וחברתית, ואלימות הגואה בה בשנים האחרונות כתוצאה מאזלת ידם של גורמי האכיפה במיגור הפשיעה ואיסוף הנשק הבלתי חוקי. אמנם אין בכך כדי להצדיק אלימות כלפי אדם כלשהו או השחתת רכוש ציבורי, אולם יש בכך אמירה ברורה של לא לאלימות וכן למחאה אזרחית במסגרת החוק והשמירה על חיי כל אדם ועל הרכוש ומבנה הציבור ביישובים.

המהומות הן נורה אדומה 

האירועים האחרונים חייבים להוות תמרור אזהרה לממשלה הבאה לטפל בדחיפות במצוקה הכלכלית והחברתית בחברה הערבית. המשך ההזנחה המתמשכת לאורך שנים רק יגביר את התסכול בחברה הערבית ויגרום למשק הישראלי החמצה של מנוע צמיחה אדיר. זאת מכיוון שהחברה הערבית היא חברה צעירה עם עלייה משמעותית בשיעורי ההשכלה הגבוהה, כאשר שילוב האוכלוסייה בשוק התעסוקה והתעשייה, ובמיוחד בענף ההייטק, יכול לתרום הן לחברה הערבית והן לכלל המדינה כך שכל אזרחיה ייהנו מפירות הצמיחה הכלכלית.

תוכניות ממשלתיות צריכות לשלב את החברה הערבית בגיבושן וביישומן, וכן להיות מלוות בגיבוש אווירה ציבורית עם מסר של אחווה ובניית גשרים ובסיס לחיים משותפים. בנוסף, עליהן לכלול הגדלה של התקציבים לחברה הערבית ושל מספר המועסקים מהחברה הערבית בסקטור הממשלתי-ציבורי - שבו אחוז הערבים המועסקים נמוך בהרבה מאחוז העובדים היהודים - ובחברות הציבוריות אשר מספר הערבים החברים בדירקטוריונים שלהן זניח אם לא אפסי.

על מנהיגי שני הצדדים לומר כן לחיים משותפים, לדו-קיום ולבניית גשרים בין כל שבטי המדינה, כן למסר של אהבה, אחווה ושכנות טובה - ולא לאלימות, שנאה ופילוג; כן לשילוב החברה הערבית בכלכלת המדינה והסרת החסמים הרבים הקיימים כיום, כן לגיבוש תכניות למתן פתרונות למצוקות החברה הערבית אשר יכולה להוות מנוע צמיחה למשק הישראלי וחיבור בין כלל אזרחי המדינה, במיוחד בתקופה של האצת תהליך השלום עם מדינות ערב - ולא להמשך ההזנחה בטיפול במצוקות הנ"ל. הגיעה העת למציאת פתרונות מיידים ולשיפור האווירה הכללית.

הכותב הוא רואה חשבון ומרצה במחלקה לכלכלה במכללה האקדמית ספיר