מהי עלות אסיר, ולמה אסור לבנות בתי סוהר חדשים?

האם הוצאות המדינה על אסיר מצדיקות את עצמן, וכיצד ניתן להפחיתן? לצורך זה עלינו כמובן לדעת את עלות המאסר ואת רכיבי עלות זו.

לכאורה קל לחשב עלות אסיר/ה. כל שצריך הוא לחלק את התקציב השנתי של שירות בתי הסוהר (שב"ס) למספר האסירים, וקיבלנו את התשובה. אלא שהחישוב מסובך יותר. חלק מהתקציב הוא תשלומי גמלאות לסוהרים שפרשו. דהיינו, אנו משלמים כיום על האסירים של העבר שמזמן השתחררו. חלק אחר מהתקציב מיועד לפיתוח ובנייה חדשים. דהיינו, הוצאות על אסירים שעדיין לא נאסרו. מעבר לכך, ישנן הוצאות רבות שאינן מתוקצבות על-ידי שב"ס, כגון דמי ביטוח לאומי למשפחות אסירים.

לפי אומדני שב"ס עצמו, עלות של 20 אלף שקל לחודש היא שמרנית להפליא (יותר מעלות שני מורים). עלות זאת אף צפויה לעלות כאשר שב"ס יישם סופית את פסיקת בג"ץ הדורשת שטח מחיה גדול יותר לאסירים.

בדיקת רכיבי ההוצאה מראה כי עיקר ההוצאה (כ-81%) היא שכר הסוהרים. כאן אנחנו צריכים לשאול מהי רמת הביטחון הדרושה בבית סוהר. בעבר לא היה מנוס ממגדלי שמירה וגדרות, משום שברגע שנמלט אסיר, קשה היה לתפוס אותו. המצב כיום בעידן המחשוב והמצלמות שונה לחלוטין.

אין ספק כי ישנם אסירים מסוכנים וקשים הצריכים להיות כלואים ומפוקחים היטב (אולי אף יותר מהקיים היום). אולם במקביל ישנם אסירים רבים שאין בהם סכנה לציבור. כך למשל ישנם מאות אסירים מעל גיל 65. רובם ככולם אינם מסוכנים, ואין חשש שיברחו. חלק מהם אף חולים מכדי לברוח. למה להשקיע כספים מיותרים על שמירתם?

כמעט 15% מהאסירים שפוטים לתקופה של עד תשעה חודשים ברוטו, חלק מהם לשלושה חדשים או פחות (לפני קיצור על-ידי ועדת שחרורים או שחרור מינהלי). עוד 15% שפוטים לתקופה של פחות משנתיים. גם ביניהם יש רבים שאינם מסוכנים, ואין סיכוי שיברחו (עברייני מס למשל). בגלל הזמן הקצר, אין גם מקום לתוכניות שיקום ו/או למידה. עונש המאסר במקרים אלה הוא בעיקר הבעת גינוי וסלידה ממעשיהם, ולא חשש ממסוכנותם.

האם יש לאלה צורך בבתי סוהר בנויים וסגורים, מלאי סוהרים ומוקפי גדרות וכלבים? פשוט וזול יותר להושיבם בכלא פתוח עם שמירה מינימלית וטכנולוגיה חדשנית. יש מספיק מוצבי צה"ל שנזנחו, כפרי נוער שנסגרו ומבנים שאין בהם שימוש. ניתן בקלות לשנות את ייעודם לבתי סוהר פתוחים. את הכסף שייחסך ניתן יהיה לייעד להחמרת הפיקוח על אסירים מסוכנים באמת, תוכניות שיקום לזקוקים לכך ושאר מטרות מועילות.

הכותב הוא שופט בדימוס של בית משפט השלום בירושלים ומורה מן החוץ בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה