התנהלות חברי הכנסת במשדר השבעת הממשלה הראה למה הממשלה הזו חשובה

אם הבעת המחאה בעת השבעת הממשלה הייתה שקטה ומאופקת, בסגנון שגורם לתחושה ש"פוגעת בבטן", ולא כפי שהתקיימה בצרחות מביכות, הנפת שלטים ודיבור נמוך ולא מכבד – אולי היינו נשארים עם טעם חמוץ ושאלה שהייתה מרחפת – "האם עשינו את הדבר הנכון"

מתוך מליאת הכנסת לקראת השבעת הממשלה / צילום: דוברות הכנסת, נועם מושקוביץ
מתוך מליאת הכנסת לקראת השבעת הממשלה / צילום: דוברות הכנסת, נועם מושקוביץ

ישיבת ההצבעה והשבעת הממשלה החדשה של קואליציית השינוי גרפו תגובות עזות מכל צדדי הקשת הפוליטית: "מביש", "מופע אימים", "גנון", הם רק חלק קטן מהביטויים שליוו את מה שאמור היה להיות משדר חגיגי בכל ערוצי התקשורת לרגל חילופי השלטון.

אבל בואו נתעכב רגע להבין, למה תהליך ההצבעה, באופן פרדוקסאלי - ממש כפי שהתקיים, היה אירוע חשוב לכולנו. ראשית, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהאירוע כלל את כל המרכיבים שהביאונו עד הלום וחידדו את התחושה שבסופו של תהליך ארוך וממושך, נעשה הדבר הנכון. הרי בואו נודה על האמת, אם הבעת המחאה הייתה שקטה ומאופקת, בסגנון שגורם לתחושה ש"פוגעת בבטן", ולא כפי שהתקיימה בצרחות מביכות, הנפת שלטים ודיבור נמוך ולא מכבד - אולי היינו נשארים עם טעם חמוץ ושאלה שהייתה מרחפת - "האם עשינו את הדבר הנכון".

אין ספק שההתנהגות המביכה מצד נבחרי הציבור במשכן המכובד של כנסת ישראל, בית המחוקקים שעינינו נשואות אליו כמגדלור של שפיות ומכובדות, רק עוררה תחושה לא נעימה של מבוכה ובושה. גם עבורנו שכך נראים נבחרינו ולא פחות חשוב מכך - עבורם.

בעוד שגדעון סער הביע מחאה תוך כדי שהוא מוציא ספר ומעיין בו בזווית מושלמת מול המצלמות (פריט קטן שמשדר כל כך הרבה דברים. בעיקר מכוון גבוה) בלטו הצרחות והקללות שמנגד ששדרו ילדותיות, חוסר כבוד והיסטריה.

בעוד שנפתלי בנט עלה ודיבר בקול מאחד והודה לקודמו בתפקיד, בלט נאומו של בנימין נתניהו מנגד, בדברי פילוג והתססה. ממש אלה שהביאו אותו לאותו מעמד.

זו הטרגדיה של ביבי - ההתנהלות האישית שלו היא זו שהפילה אותו. היא השניאה אותו אפילו על תומכיו מבית עד כדי כך, שהם חברו עם מתנגדיהם, במטרה אחת בלבד - להחליפו. וזה גם פרצופה של המדינה שלנו בהנהגה הנוכחית - מבורדקת, קולנית, ילדותית, מוסתת, מסיתה, מתלהמת ומביכה.

אותה התנהלות לא מאורגנת ולא מאוחדת שהתהפכה לנו בפרצוף במבצע האחרון בניהול ההסברה, אותה התנהלות שזרעה אלימות ושנאה בתוכנו והוציאה אלימות ופרעות לרחובות.

ביום ההשבעה קבלנו תצוגת תכלית של מה אנחנו לא רוצים והפכה את העבודה של בנט ולפיד לקלה יותר.

במקום להביע מחאה חכמה, במקום לצאת בנאום מאחד, האחרון והחזק שיזכרו מ-15 שנות כהונתו של נתניהו שאולי גם היה עוזר לו בהמשך, מי יודע - יצאנו בתחושת מיאוס, נשימה לרווחה והקלה.

אז מה באמת אנחנו לא רוצים?

לא רוצים ראש ממשלה שכשהוא בהיסטריה הוא מדליף סודות משיחות עם נשיא ארה"ב בלי לחשוב על הנזק שייגרם כתוצאה מזה.

לא רוצים ראש ממשלה שמסית ומשתמש במילים "ממשלה מסוכנת" וב"איראן חוגגים".

לא רוצים ראש ממשלה שלא משתלט על תומכיו וכשהם מאבדים את הצפון לא קורא להרגעת הרוחות.

לא רוצים ראש ממשלה שכשהאלימות הסתה והשנאה בוערת במדינה לא קם, מגנה ועוצר את ההתדרדרות.

לא רוצים ראש ממשלה שהופך את השליחות הציבורית לאישית ומאבד את דרכו.

יש לנו מדינה אחת. צעירה וקטנה מדי בכדי שתוכל להכיל כל כך הרבה שנאה בלי שהר הגעש יתפוצץ על כולנו בפרצוף ויהיה מאוחר מדי. לכולנו. ימנים, שמאלנים, ערבים חילונים ודתיים.

ולכן, למרות שזה אינו "התפקיד המוכרז" שלנו, ואנחנו לא מקבלים עליו משכורת, יש לנו אחריות. אישית חברתית ולאומית. קבלנו הזדמנות לדף חדש. נקי. קיבלנו דוגמה למה אנחנו לא רוצים. אנחנו פצועים ממלחמות, פנימיות וחיצוניות. כולנו צריכים הבראה. בואו נתאחד וניתן הזדמנות לדרך אחרת.

כי ראינו לאן הקודמת הביאה אותנו.

הכותבת היא אשת תקשורת, מומחית להסברה ומיתוג