מיסי עיזבון וירושה: הבעיה החברתית דורשת טיפול רציני יותר

למרות שלעתים מיסי ירושה ועיזבון מצטיירים כמעין פתרון קסם של "זבנג וגמרנו", הרי שלאור יעילותם הכלכלית המוטלת בספק לצד השאלות העקרוניות שסוג זה של מסים מעלה, לא ברור אם כדאי לרכז מאמצים משמעותיים בכיוון זה • הבעיות של פערים חברתיים ושוויון הזדמנויות דורשות התייחסות רצינית יותר, מקיפה וארוכת-טווח

ירושה / אילוסטרציה: Shutterstock
ירושה / אילוסטרציה: Shutterstock

עקב ההודעה על גירושיהם, העניינים הפיננסיים של ביל ומלינדה גייטס נמצאים עכשיו בכותרות. בעבר הודיעו בני הזוג לשעבר כי עם מותם הם מתכוונים להוריש את הרוב המכריע של הונם העצום לקרן הפילנתרופית אותה ייסדו. לפי חוקי ארה"ב, הון המורש לקרנות פילנתרופיות אינו נתון למס עיזבון, ועל כן אין המדינה צפויה לראות מכך הכנסות משמעותיות. מה שכן, החברה תהנה כמובן מהכספים הללו באמצעות הפעילות של הקרן החשובה.

מגפת הקורונה, עם החולים הקשים והנפטרים שהביאה עמה, הזכירה לכולנו עד כמה החיים האנושיים שבריריים. התזכורת לעובדה שבני אדם הנם בני-חלוף עוררה אצל לקוחות עניין בשאלות של תכנון בין-דורי: צוואות, ירושות, נאמנויות וכדומה.

אצל לקוחות ישראליים, נוספה לדיון גם התייחסות לשיח החוזר ומתעורר לאחרונה בארץ לגבי הטלת מס עיזבון או מס ירושה (ההבדל בין השניים הוא שמס עיזבון מוטל על עיזבון הנפטר, בעוד מס ירושה מוטל על מקבל הירושה). על רקע הצורך לממן את הגירעון הממשלתי העצום, הטלת מס מסוג זה נראית פתאום לרבים כאופציה אטרקטיבית -- גם כיוון שלעומת אלטרנטיבות מיסוייות אחרות, לדוגמה העלאת מס הכנסה הצפויה לפגוע בפעילות הכלכלית, הרי שלהטלת מס עיזבון/ירושה צפויה להיות השפעה זניחה יחסית על הצמיחה.

הטיעונים העקרוניים בעד ונגד מיסי עיזבון/ירושה הם מוכרים: מצד אחד, המצדדים טוענים כי ירושה היא הכנסה לכל דבר (עבור מקבל הירושה), ועל כן יש למסותה. כמו כן, המצדדים יאמרו כי תשתיות המדינה והחברה שירתו את יוצר ההון, כלומר היא או הוא נעזרו במשאבים קולקטיביים בתהליך ייצור ההון, ומכאן שרק הגיוני שיחזירו לחברה חלק בחזרה.

מנגד, המתנגדים יאמרו כי גם אם טיעונים אלה הם נכונים, הרי שמדובר בהון שכבר מוסה על-ידי המדינה (יוצר ההון כבר שילם על הכנסותיו מס הכנסה או רווחי הון, כאשר אלה יוצרו),; וכי מס עיזבון/ירושה מהווה למעשה מיסוי כפול שאינו מוצדק.

אוסיף גם טיעון תרבותי-ישראלי: יחסית לעמים בהם כל משפחה גרעינית מתפקדת באופן מובהק כיחידה כלכלית נפרדת, הישראלים נהנים בדרך-כלל מיחסי משפחה קרובים - והורים וילדיהם, גם כאשר האחרונים כבר בוגרים, ממשיכים לראות את עצמם, לפחות במידה מסוימת, כיחידה כלכלית אחת. במובן זה, הטלת מיסוי במעבר של ההון מדור אחד לבא אחריו אינה מתאימה לתרבות הישראלית.

בבסיס קיימת כמובן השאלה המוסרית לגבי אי-שוויון כלכלי וחוסר שוויון ההזדמנויות שהוא בדרך-כלל מייצר. ישנם כאלה הרואים במיסי עיזבון וירושה דרך לצמצום אי-השוויון. האם אי-שוויון כלכלי הוא לא-מוסרי בפני עצמו? אישית, אני נוטה לחשוב כי מבחינה מוסרית, מה שחשוב הוא שלכולם יהיה מספיק, ולאו דווקא בדיוק אותו הדבר. אבל מה שכן, אם מתקיים אי-שוויון כלכלי, הרי שחשוב להבטיח תנאים בהם יהיה לכולם שוויון בהזדמנויות. מעבר לכך, אי-שוויון כלכלי גדול מדי אינו רצוי מבחינה חברתית ופוליטית. הוא פוגע בסולידריות בין הפרטים והקבוצות השונות בחברה וביכולת שלנו לתפקד בתור שכזו.

אולם מעבר לשאלות העקרוניות, הבעיה עם מיסי עיזבון וירושה היא שהם נוטים להיות לא אפקטיביים. יעילותם הכלכלית מוטלת בספק. לבעלי הון משמעותי יש דרכים להתמודד עימם. זה כרוך במאמץ, זמן וכסף - אבל זה אפשרי. כמו כן, ככל ששיעור המס גבוה יותר, כך התמריצים לעשות זאת גדלים.

בשנת 2015, בעבודה שביצע מרכז המידע והמחקר של הכנסת, העריכו החוקרים כי הטלת מס כזה תניב למדינה הכנסות נוספות בהיקף של 2-3.5 מיליארד שקל בשנה. כמובן שאין זה סכום זניח, אך הוא בהחלט מתגמד ביחס לגירעון מדינה של למעלה מ-170 מיליארד שקל.

אילו פוטנציאל הגיוס היה משמעותי מספיק, היה אפשר אפילו לממן בכך הפחתה במסים הישירים, דוגמת מס הכנסה, ובכך לייצר תמהיל מיסויי תומך-צמיחה, אך לפי ההערכות שלעיל, הסכום שיגויס ממס העיזבון/ירושה לא יהיה משמעותי מספיק בכדי להשפיע בכיוון זה.

בגלל האפקטיביות הנמוכה שלהם ולאור חסרונות אחרים - לדוגמה, הקושי המתווסף לאתגרים רבים אחרים, משפחתיים וניהוליים, הכרוכים בהעברה של עסקים משפחתיים מדור לדור - הרי במדינות מערביות רבות הנחשבות מתוקנות, דוגמת אוסטרליה, ניו זילנד, קנדה ואפילו במדינות הסקנדינביות הסוציאל-דמוקרטיות המתאפיינות בשיעורי מס גבוהים בדרך-כלל, שיעור מס הירושה הוא אפס. ברבות מהמדינות הללו מיסי ירושה היו קיימים בעבר, אך בוטלו כיוון שהגיעו למסקנה כי החסרונות במס עולים על היתרונות.

בעיית הפערים החברתיים וחוסר השוויון בהזדמנויות הנלווה אליה בהחלט הופכות בהדרגה לבעיה אסטרטגית עבור מדינת ישראל. לפי מדד ג'יני של רמת השוויוניות בחלוקת ההכנסות במדינה (בהתבסס על נתונים המופיעים באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה), ישראל מדורגת כיום בין אנגולה לזימבבואה, במקום 103 מבין 150 מדינות (דירוג גבוהה מורה על שוויוניות גבוהה יותר). ארה"ב, אשר בה קיים מזה שנים מס עיזבון בשיעור גבוה, נמצאת בדירוג ג'יני במקום 112, אף נמוך מישראל. לעומת זאת, שבדיה, בה בוטל מס העיזבון בשנת 2004, נמצאת במקום השלישי הגבוה. 

למרות שלעתים מיסי ירושה ועיזבון מצטיירים כמעין פתרון קסם של "זבנג וגמרנו", הרי שלאור יעילותם הכלכלית המוטלת בספק לצד השאלות העקרוניות שסוג זה של מסים מעלה, לא ברור אם כדאי לרכז מאמצים משמעותיים בכיוון זה. הבעיות של פערים חברתיים ושוויון הזדמנויות דורשות התייחסות רצינית יותר, מקיפה וארוכת-טווח - כזו שתכלול מגוון רחב של היבטים, עם דגש על תשתיות פיזית ראויות, שירותים חברתיים ובריאותיים הולמים וחינוך איכותי.

הכותב הוא מנהל השקעות ראשי - Clarity Capital