"יש לנו עכשיו הזדמנות נדירה להמציא מחדש איך עובדים"

אחד האתגרים שלנו, כחברה שמבצעת דיגיטציה וחיבור של מכונות במפעלים לענן במטרה להפוך את קווי הייצור לאמינים יותר, הוא ההתמודדות עם תעשייה מסורתית. רוב הטכנאים שאנחנו עובדים מולם הם מבוגרים ועויני טכנולוגיה, וחוששים שהמחשב יחליף אותם.

צריך לגשת ללקוח עם הבנה ואמפתיה. אנחנו מסבירים להם למשל שבמקום שיוציאו אותם מהמיטה בשתיים בלילה כדי לתקן תקלה, שזה לא כיף לא להם ולא למשפחות שלהם, המחשב יכול לתת להם התראה שבוע מראש, ולשפר את חייהם וחיי המשפחות שלהם. בסופו של דבר עובדים ועושים עסקים עם בן אדם או בת אדם, וככה נקבעים דברים. 

אתגר נוסף הוא שהחברה צמחה והכפילה את עצמה תוך תשעה חודשים, ועד סוף השנה צפויה לצמוח עוד ולשלש את מספר העובדים. 70% מהעובדים הגיעו בזמן הקורונה, עובדים מרחוק ובכלל לא מכירים זה את זה. 50% בישראל, ו-50% בארה"ב. זה אתגר לא פשוט לייצר את ה"ביחדנס", את התחושה שאנחנו צוות, קהילה, חברה. חשוב להבין מה עובר על העובד בתנאים כאלה, ואיך עושים און בורדינג במצב כזה.

עכשיו אנחנו מבינים שהמודל ההיברידי הוא כאן כדי להישאר. כבר לא נחזור לעבוד חמישה ימים בשבוע במשרד, זה כבר לא יקרה. גם אני, בחוויה האישית שלי , לא בא לי לחזור לזה. לפני הקורונה הייתי נוסע שעתיים וחצי ביום הלוך-חזור לעבודה. עכשיו אני נהנה להיות יותר עם הילדים שלי, וגם הפרודוקטיביות עלתה. מצד שני, צריך להתמודד עם החסרונות: תחושת הצוות, שיתוף הפעולה, ה-collaboration, נפגעה. קשה יותר לייצר את ה-Trust בין האנשים. 

אמרתי לצוות: יש לנו עכשיו הזדמנות נדירה להמציא מחדש איך עובדים. בעיניי זה מגניב. ולא רק איך אנחנו עובדים, אלא איך יעבדו ילדינו ונכדינו, כי הדפוסים שאנחנו עובדים לפיהם עכשיו נוצרו עוד בימי המהפכה התעשייתית, לפני 200 שנה.  

כשמצב הקורונה ישתפר גם בארה"ב, נטיס אנשים פעם ברבעון לאוף-סייטים בין הצוותים, אבל בינתיים אנחנו משקיעים המון בפן הווירטואלי. יש הרבה מה לעשות גם בזום - שיחות עומק עם שיתוף וחשיפה, שזה מה שיוצר קרבה ובונה אמון. 

התברר שהעבודה ב-Remote דווקא חיזקה את הקשרים בין העובדים. זה לא היה פשוט, כי אין שיחות בפינת הקפה ואין ארוחות צהריים משותפות ואין מקום להיחשף. אחת הדרכים להתמודד עם זה היא ליצור מפגש זום גדול שכל החברה מצטרפת אליו, בערך 160-170 משתתפים, ובכל פעם מתמקדים בצוות אחר: מה הצוות הזה עושה, על איזה דברים מגניבים הם עובדים.

אבל לא רק דברים של עבודה. המטרה היא לחשוף גם מה עובר על אחרים ברמה האישית. לדבר על תחביבים, אתגרים, להיחשף ולבנות קשרים. זה בונה אמפטיה בין כולם, ומאפשר לדבר על דברים אישיים. לפני שבועיים, למשל, היה חודש הגאווה. אז אנשים ונשים מהצוות שהם להט"בים סיפרו על עצמם, על תהליך ההתבגרות שלהם כלהט"בים במקום שבו גדלו, איך הם מרגישים במקום העבודה, על התלבטויות שהיו או לא היו להם אם לצאת מהארון במקום העבודה, וכו'. 

ב-Black History Month ובתקופה של הפגנות BLM עובדים שחורים (כ-15% מעובדי החברה בעולם משתייכים לאוכלוסיות מיעוט - שחורים, היספאנים, אסייתים, ערבים וכו') שיתפו בפתיחות את החוויה שלהם כשחורים בעולם העבודה, וזה היה חזק מאוד. 

בתקופת "שומר חומות" חיברנו את העובדים בארץ - יהודים וערבים - ואת העובדים בארה"ב, ואנשים מכל מיני יישובים בארץ תיארו מה עובר עליהם, איך הם ישנים עם הילדים בממ"ד ואיך הם חווים אישית את המצב. הייתה לזה היענות מאוד גדולה - 80% מעובדי החברה השתתפו בזה, והעובדים האמריקאיים הפגינו אכפתיות ודאגה רבה לעמיתים בישראל. 

אלו דברים קטנים, אבל זה עושה משהו. כשיש משבר, חשוב לעבור אותו ביחד, זה מאוד בונה. זה חשוב גם לצד שעובר את המשבר וגם לאלה שאינם חווים את המשבר לדעת מה עובר על האחר. כי שוב - אחרי הכל, אתה עובד עם בן או בת אדם. זה נכון גם לגבי המסלול האישי  של העובדים (חופשות לידה, התחשבות במשפחות) וגם בפן המקצועי: לראות יחד איתם לאן הם יכולים להתפתח, להגיע ולצמוח בחברה.

חשוב לי להדגיש שלשים אנשים במרכז זה לא charity. זו החלטה נכונה, עסקית וכלכלית. כשיש לך קבוצה של אנשים שבאים לעבודה עם ברק בעיניים, עם מחוברות לחזון והם מסתדרים טוב אחד עם השני - הם יפתרו כל בעיה. אם נאבד את הכיף, את הברק בעיניים, והם יבואו רק בשביל המשכורת - לא נוציא את הכי טוב שנוכל. גם אני וגם גל שאול, השותף שלי, מאוד מאמינים בזה, וכסטארט-אפ שגייס למעלה מ-100 מיליון דולר,  נראה שזה די מצליח". 

המלצה: הספר Just Work (במובן של "עבודה צודקת") של קים סקוט. ספר שעוזר לזהות בעצמי, באחרים ובארגונים דפוסים שבנינו בלי להתכוון, עם תרבות אגרסיבית שיוצרת אי שוויון, ולאט-לאט לשפר את זה. 

השראה: הפודקאסט של סיימון סינק, שעוסק במנהיגות מעוררת השראה, מ"אפל" ועד מרטין לותר קינג. בפודקסט שלו הוא מארח אנשים משכמם ומעלה, שמדברים על אתגרים. אפשר ללמוד מזה המון.