"לצערי הגישה בארץ ללימודי פסנתר פחות רצינית, אבל המוזיקה יכולה לשנות את החיים"

"הייתה תקופה בחיי שעבדתי כשכיר בהוראת מוזיקה", מספר קובי בן עזרא, מורה למוזיקה, פסנתר בעיקר, מתל אביב. "כשהוצאתי את רישיון ההוראה עבדתי בהתחלה דרך משרד החינוך, ובהמשך העדפתי בתי ספר פרטיים - כי זה השתלם כלכלית. עם הזמן גיליתי שכבר עדיף להתפרנס כמורה עצמאי. במהלך 25 השנים אספתי הרבה מתודות, והן בעיקר משתנות בהתאם לתלמיד".

ומה הייחוד שלך?
"לימוד פסנתר לא מסתכם בתווים, אקורדים ומוזיקה קלאסית. יש לי תלמידים שכל תוכנית הלימוד שלהם היא שירי פופ, כי זה מה שמעניין אותם, וזה מה שנותן להם מוטיבציה. צריך ללמד בגובה העיניים. לרוב מי שבא ללמוד פסנתר ברצינות רוצה ללמוד גם יצירות קלאסיות, אבל לא כולם רוצים להיות פסנתרנים בקונצרטים".

למה בחרת להיות מורה? עסקת במוזיקה וזו הייתה הדרך להתפרנס?
"קודם כל כן. באקדמיה למדתי קומפוזיציה רב-תחומית, ואחר כך כתבתי מוזיקה לרקדנים ולהקות מחול, כך שבאתי מתחומים מגוונים. החלטתי להוציא גם תעודת הוראה ולהשתלם, אבל בטח שלא שאפתי להתעשר מזה".

איך עברה השנה האחרונה?
"היא הייתה מאוד קשה. בשגרה יש לי סטודיו שבו אני מלמד, ומדי פעם מגיע לתלמידים. הקורונה אילצה אותי ללמד בזום, והיו לכך צדדים טובים ופחות טובים. יכולתי לעשות את הכול מהסטודיו וזה פתח לי את הראש לתחום נוסף - הרצאות לקהל מבוגר. מאידך, ירדו לי הרבה תלמידים. בסגרים כמעט שלא הייתה עבודה ובטח שלא יכולתי לדרוש את אותו הכסף. אצל תלמידים מתחילים בעיקר, העניין הפיזי חשוב כי צריך לראות את היד עצמה; מה גם שכדי להחזיק ילד בן 6 בשיעור פסנתר בזום, צריך שיהיה בו משהו מאוד מעניין. בסופו של דבר הצלחתי יחסית להסתדר, למרות שבלי המענקים זה היה בלתי אפשרי".

מה הצדדים הטובים?
"כל העניין החדש של ההרצאות, הוא משהו שנולד כתוצאה ממנו. אני אוסף קבוצת אנשים שמעניין אותם נושא מסוים ובונה סדרה של מפגשים. כמובן שאני לא גובה סכום של שיעור. את הרעיון נתן לי בכלל תלמיד שלי. כמנהל הוצאת ספרים הוא בעצמו עושה סדנאות של ספרות, ומתוך עניין שאל שאלות בשיעור שהן מעבר לשיעור עצמו. כשהתחלנו לעסוק בזה, הוא הציע לי לקחת יוזמה".

קשה להיות עצמאי בארץ?
"במקצוע שלי המצב בעייתי. כשאתה עצמאי לגמרי ולא שכיר במקביל, אתה חייב גיבוי, למשל לבקש תשלום מראש. זה לא רק שיהיה לי כסף, גם התלמידים יהיו מחויבים יותר, ועדיין זה קשה, כי אין שום הבטחה שזה ימשיך. שלל החוגים, האינטרנט, הפכו היום את הגישה לפחות רצינית. אני לא מכיר מישהו שהלך ללמוד פסנתר והתחרט על זה, ולדעתי אין די חינוך למוזיקה בארץ, ולתרבות בכלל. לימדתי גם אוכלוסייה מיוחדת וראיתי איך המוזיקה יכולה לשנות חיים. אשתי הגיע מרוסיה, שם ברור שזה חלק מהחיים".

עם כל הקושי, נשמע אתה אוהב את מה שאתה עושה.
"מאוד אוהב, וכל הזמן מחפש איך לחדש. אני עושה מה שמגיל 17 ידעתי שאני רוצה לעשות".

עצמאים, בעלי עסקים קטנים ושכירים בעלי שליטה - אנחנו רוצים לשמוע אתכם. להשתתפות במדור אפשר לפנות למייל i-can-help@globes.co.il