נתונים אינם חזות הכול: שימו לב למה שאין בהם

לפני שאתם מבצעים החלטות על סמך הנתונים שמולכם, כדאי לשאול אילו נתונים חסרים כדי להבין את התמונה הגדולה • ניהול וקריירה

רועי בן דור כהן / צילום: Netanel Tobias
רועי בן דור כהן / צילום: Netanel Tobias

במהלך מלחמת העולם השנייה, קבוצת מהנדסים מהצבא האמריקאי התבקשה להמליץ על האופן שבו כדאי למגן את המטוסים כדי לצמצם את מספר האבדות בנפש. הם החליטו לאסוף נתונים מכל המטוסים שחזרו משטח האויב ולנתח את האופן שבו מפוזרות הפגיעות על פניהם. מסקנתם הייתה למגן את זנב המטוס ואת כנפיו כיוון ששם נמצאו מרב הפגיעות.

אבל היה מי שטען אחרת. סטטיסטיקאי בשם אברהם וולד, שהשתתף בקבוצת מחקר באוניברסיטת קולומביה, סבר שההפך הוא הנכון ויש למגן את האזורים שבהם נצפו הכי מעט פגיעות - מנועי המטוסים. וולד זיהה למעשה תופעה שנקראת "הטיית ההישרדות": הנטייה שלנו לשפוט סיטואציה אך ורק על בסיס הנתונים הזמינים לנו, תוך התעלמות ממה שלא מופיע בהם.

מה מניע את אתוס הגאון שפרש מלימודים

כמנהלים, אנו נדרשים לקבל החלטות ולשם כך אנחנו מתבססים על נתונים. קיימים אינספור מודלים שעוזרים לנו לקבל החלטות אופטימליות לאור אותם נתונים. אך אנחנו נוטים להתעלם מכך שיש נתונים שאינם נגישים לנו מסיבות שונות. חתן פרס נובל לכלכלה דניאל כהנמן התייחס לתופעה הזאת בספרו "לחשוב מהר, לחשוב לאט": WYSISTI: What you see is all there is.

דוגמה קלאסית שרובנו מכירים היא האתוס של הגאון המרדן שפרש מהאוניברסיטה היוקרתית שלמד בה כדי להקים חברה שתהפוך אותו בסופו של דבר למיליארדר (ע"ע ביל גייטס, סטיב ג'ובס, מארק צוקרברג). פיטר ת'יל אף הרחיק לכת והציע מלגות בסך 100 אלף דולר לסטודנטים מוכשרים שיעזבו את האוניברסיטה.

על פניו, נרטיב מעניין, אבל חסר נתון מהותי בנוגע לסטודנטים שפרשו מהאוניברסיטה ולא שמענו עליהם כי הם לא הפכו לסיפור הצלחה (וכל זה בהנחה, שאינני מסכים איתה, שלימודים אקדמיים נועדו לקריירה). רק בעזרת נתון זה נוכל לשפוט אם ההחלטה לפרוש מהלימודים היא נכונה או לא.

דוגמה נוספת להטיית ההישרדות (שמכונה גם "אפקט המגרה") היא האופן שבו אנחנו חושבים על חברות מצליחות. חברות כאלה נצרבות במודעות שלנו בזכות הפרסום שהן זוכות לו. המידע שחסר לנו הוא על חברות שנכשלו בשלבים יחסית מוקדמים (ולכן מעולם לא נכתב עליהם דבר). כתוצאה מכך, אנחנו עלולים למצוא דפוסים המשותפים לאותן חברות ולהסיק מסקנות שגויות (כי לא הבאנו בחשבון את כל החברות בניתוח שלנו).

איך מתגברים על הטיית ההישרדות

השאלה החשובה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא איזה מידע חסר לנו כדי לקבל החלטה (במקום לקפוץ מיד לניתוח הנתונים הקיימים). טיפ חשוב מגיע מהאנס רוזלינג, רופא וסטטיסטיקאי שכתב את רב המכר Factfulness.

רוזלינג מניף תמרור אזהרה ומפציר בנו להטיל ספק בכל פיסת מידע שכוללת מספר אחד בלבד. הוא מציע לחפש מספר נוסף, ובמידת האפשר, לחשוב על יחסים במקום על מספרים אבסולוטיים. במילים אחרות, לחלק ולהשוות. הדוגמה הפרובוקטיבית שבה הוא משתמש בהרצאותיו ובספרו היא העובדה שבשנת 2016 נפטרו 4.2 מיליון תינוקות. עובדה זו מעוררת בנו צער, אך כשלעצמו לנתון זה אין משמעות. רוזלינג ממשיך ומציג עובדה נוספת: בשנת 1950 מספר מקרי המוות בקרב ילודים עמד על 14.4 מיליון. ולבסוף, הוא מציין שתי עובדות על מספר הלידות: 97 מיליון ב-1950 לעומת 141 מיליון ב-2016. אם נחלק ונשווה, נקבל את שיעור התמותה (מספר הלידות חלקי מספר מקרי המוות) באחוזים: ב-1950 שיעור התמותה היה 15% לעומת 3% ב-2016. כלומר, מידע נוסף, שלא היה זמין לנו תחילה, אפשר לנו לראות את הסיטואציה באור אחר.

פתחתי בסיפור ממלחמת העולם השנייה ואסיים באימרה המפורסמת של וינסטון צ'רצ'יל "ההיסטוריה נכתבת בידי המנצחים". דבריו מן הסתם נכונים (מי אני שאתווכח עם צ'רצ'יל), אך חשוב לזכור שחשיבה ביקורתית מתאפיינת בקריאה בין השורות או במה שלא רשום כלל. אם נתייחס לאמרתו של צ'רצ'יל בלי להביא בחשבון (גם) את המפסידים, לא נוכל להבין את המציאות כפי שהיא. 

הכותב הוא מייסד חברת Q Behavioral Thinking, בעל תואר שני בפסיכולוגיה קוגניטיבית, מנחה תהליכי חשיבה בחברות, עם סקרנות בריאה בתחומים של חשיבה וחשיבה על חשיבה