כשרות | דעה

מהפך הכשרות: המפלגות החרדיות משתמשות בדמגוגיה כדי להשחיר מהלך חשוב

כל הקורא את דוחות מבקר המדינה, כתבות התחקיר הרבות וניתוח העלויות לקופה הציבורית ולהעלאת מחיר המזון בישראל, יודע שמדובר במערכת פגומה, יקרה, כפייתית, קיצונית ובמקרים לא מעטים – מושחתת • התקפות הפוליטיקאים החרדים נגד השר כהנא והרפורמה שלו בכשרות מבטאים צביעות וניסיון לכפות על שאר הציבור את עמדותיהם

השר מתן כהנא / צילום: דוברות הכנסת, דני שם טוב
השר מתן כהנא / צילום: דוברות הכנסת, דני שם טוב

ללא כל שיהוי, מיד עם פרסום יוזמתו של השר לשירותי דת מתן כהנא בנושא הפיקוח על הכשרות, נשמעה התגובה הפבלובית הצפויה של כל המנהיגות החרדית: "ריסוק הזהות היהודית של המדינה", "הונאת הכשרות שנוצרה במפעלי ארגון 'צהר', בתיבול רפורמי... גם שונאי הדת הנועזים ביותר לא העזו לפגוע בסממנים היהודים ובשמירת המצוות כפי שעושה ממשלה זו ... מתן תתעורר המדינה היא מדינה יהודית. יהדות יש אחת". ועוד הרבה.

כל העוקב אחרי הפוליטיקה והתקשורת החרדית מכיר את הלשון הדרמטית: "ממשלת השמד", "בג"ץ רוצה להשמיד כל שריד ליהדות בישראל", "המחלה הרפורמית הרבה יותר חמורה ממגפת הקורונה" ועוד הרבה. תגובותיהם ליוזמת התיקון בעיוותי המונופול של הרבנות הראשית על הכשרות במדינה אינה שונה, אבל חושפת במשנה בהירות את הצביעות והמופרכות של עמדתם.

מערכת פגומה, יקרה, כפייתית, קיצונית ובמקרים לא מעטים - מושחתת

כל הקורא את דוחות מבקר המדינה, כתבות התחקיר הרבות וניתוח העלויות לקופה הציבורית ולהעלאת מחיר המזון בישראל, יודע שמדובר במערכת פגומה, יקרה, כפייתית, קיצונית ובמקרים לא מעטים - מושחתת. דוח מיוחד שהוכן לפני מספר שנים עבור האוצר גילה שעלות מונופול הרבנות הראשית על הכשרות (מעבר לעלות ההשגחה עצמה) היא כ-600 מיליון שקלים לשנה.

עצם המחשבה שהשר מתן כהנא ורה"מ נפתלי בנט יתנו ידם להרס הכשרות בישראל היא מגוחכת לכל המכיר את הרקורד שלהם ואת תפיסת עולמם. אך זה כמובן לא מפריע לפוליטיקאים החרדים לתארם כ"רפורמים". זו הדמוניזציה הקשה ביותר ביחס החרדי לפלורליזם היהודי, ויש בה כדי לסיים כל ויכוח בנוק אאוט כביכול. כך, למשל, נכתב על קירות במאה שערים כאשר הרב עובדיה יוסף המנוח העז להכשיר את הגיורים הנערכים בצה"ל: "עובדיה יוסף = רפורמי". כך, פשוט ובקיצור. סוף ויכוח.

הם מתארים את סטייתו הקשה של בנט בכך שכשר התפוצות יצר עבור הרפורמים את "כותל המשפחות" באזור קשת רובינזון, אשר מעולם לא שימש לתפילה בציבור מאז שחרור ירושלים ב-67. מה שהם מסרבים להעריך הוא העובדה, שכמוהם גם נפתלי בנט היה בדעה שאין מקום לרפורמים, קונסרבטיבים ולנשות הכותל באזור המסורתי של הכותל המערבי, ולפיכך הוציא אותם מחוץ לגדר והדיר אותם מרחבת התפילה המסורתית. אך לחרדים אין בכך די, כמובן, שכן אינם מוכנים להסתפק בפחות ממחיית שמם של הרפורמים מסדר היום הציבורי בישראל, ומקל וחומר - מסדר יומה של הממשלה.

וכך גם בעניין הכשרות, הם מתארים את המזימה הנוכחית כניסיון להכניס את הרפורמים מן הדלת האחורית, ואינם נותנים לעובדות לבלבל אותם: היוזמה מגבילה את הסמכות להוציא תעודות כשרות רק לרבנים שהוכרו על ידי הרבנות הראשית ומחזיקים בכושר לכהן כרב עיר. שום רפורמים ושום קונסרבטיבים. בעניין זה מפלגת ימינה מאוד מקפידה, וכל היוזמות שאושרו בהסכם הקואליציוני בינם לבין יש עתיד, ולפיכך - מחייבות את כל שאר השותפים לקואליציה, עוסקות בהרחבת הסמכויות של האורתודוכסיה המודרנית, לא בחופש דת לכל ולא בשוויון לזרמים.

מינוי הרב הראשי הוא עסקה פוליטית טהורה

אך הצביעות בולטת גם בכך שבניגוד לרטוריקה הסוערת, הרי אף אחד מן הדוברים החרדים לא מוכן לאכול מזון הנושא רק את הכשר הרבנות הראשית. הם מסבירים שמדובר בחומרות יתר, אך העובדה עדיין נותרת בעינה, לדידם של החרדים מזון שהוכרז כשר על ידי הרבנות הראשית אינו כשר ואינו ראוי לאכילה.

כל סיפור הרבנות הראשית הוא בעיניהם זירת משחק, בה חשוב לשמר את שליטתם, אך לדעת שאין מדובר ברבנות אמיתית. הם אינם רואים את הרבנות הראשית כסמכות הלכתית ראויה (ואינם מסכימים, כמובן, על שום סמכות אחרת, וכל קבוצה ותת קבוצה מצייתת רק לרבניה ומסרבת לקבל את סמכותם של רבני הקבוצות האחרות. פלורליזם אמיתי, אלא שהם מכירים בו רק ביחס לעצמם, ולא ביחס לציבור הלא-חרדי).

האמת היא שקשה להאשים אותם, שכן שום בחינה אובייקטיבית, למשל, לא היתה מביאה למינויו של הרב דוד לאו כרב ראשי. מינוי הרבנים הראשיים הוא עיסקה פוליטית טהורה, אשר בה המפלגות החרדיות התומכות במפלגת השלטון מקבלות את ליטרת הבשר שלהם בין השאר בזכות לקבוע איזה בובות ימונו כרבנים ראשיים. אינני שש להשתמש בתואר "בובות", אך איך ניתן לתאר רבנים מדרג ב' או ג' אשר התנאי המוקדם למינויים הוא שיידעו למי עליהם לציית ועל מי אינם רשאים לחלוק.

כמובן לא נפקד מקומן של ההכללות המופרכות בדבר רצונו של הציבור הדתית והמסורתי בישראל בהנצחת סמכותה של הרבנות הראשית. אין דבר רחוק יותר מן האמת. מחקרים וסקרים רבים הוכיחו זאת בעליל, כמו למשל שאלה מפורשת בעניין זה ששאלנו במדד הדת והמדינה השנתי 2020, ובו רצינו לברר מה אחוז החפצים דווקא בהכשר של הרבנות הראשית. רק 21% מן הציבור היהודי הבוגר השיבו כי יאכלו או יקנו מוצרים רק מבית אוכל שיש לו תעודת כשרות של הרבנות הראשית.

ועוד מעניין להדגיש כי גם בקרב הציבור שהשיב כי הוא מקפיד על צריכת מזון כשר על פי ההלכה גם בביתו וגם מחוץ לבית - רק כמחצית השיבו תשובה זו, בעוד השאר הביעו נכונות לאכול ולצרוך מזון שגורם כשרות אלטרנטיבי המקובל עליו חתום על תעודת הכשרות. שלא לדבר על הציבור המסורתי, אשר רק מיעוט ממנו רואה מקום להגביל את עצמו רק לכשרות של הרבנות הראשית דווקא.

התיקון המוצע מבורך, ומהווה צעד אחד בכיוון הנכון. שלא כטענת החרדים - אין "יהדות אחת" בלבד כפי שהם מבינים אותה, ואין רבנות אחת המוסמכת לפרש אותה ולכפות את פרשנותה על כלל הציבור. הם עצמם מוכיחים זאת. המענה האמתי לעיוותי הדת והמדינה בישראל הוא רק במימוש הבטחת מגילת העצמאות לחופש דת ומצפון ולשוויון מלא בלי הבדל דת. לא פחות ולא יותר.

הכותב הוא מנכ"ל עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון

צרו איתנו קשר *5988