ההפתעה שמסתתרת בחוק ההסדרים ועשויה לשנות את כללי המשחק במגזר הציבורי

9,200 כלי רכב פרטיים נוספים בפקקים בכבישי ישראל - זהו המחיר של מודל החזר הוצאות רכב (אחזקה, ביטוח רכב ואגרה שנתית) של כ-50% מעובדי המגזר הציבורי (עובדי ענף המינהל). הנתון הזה, שמופיע בסקירה שפרסמה הכלכלנית הראשית באוצר, שירה גרינברג, מעלה שוב אל קדמת הבמה את אחת הבעיות הגדולות במודל השכר של עובדי הציבור: הקשר הגורדי שנקשר בין בעלות על רכב לבין זכאותם של עובדי המגזר הציבורי להשתתפות המעסיק בהוצאות הנסיעה לעבודה. הכלכלנית הראשית קבעה בסקירה, כי המודל - המחייב את העובדים להיות בעלים של רכב כדי להיות זכאים להשתתפות בנסיעות לעבודה - "מתמרץ עובדים להחזקת רכב פרטי, תורם לגודש בכבישים וכרוך בהשפעות שליליות כגון רעש, זיהום, ובלאי בתשתיות".

החזר הוצאות רכב נפוץ גם בחלקים נוספים במגזר הציבורי, בהם חברות ממשלתיות והשלטון המקומי, כך שגם מספר הרכבים שעולים על הכביש בעקבות מודל "החזר רכיב הרכב" גבוה משמעותית, ואולי אף יותר מכפול, אבל נדמה שאף אחד כבר לא מופתע כאשר אחת לכמה חודשים מתפרסמים נתונים שמלמדים על כך שהמדינה מתמרצת את עובדיה להצטרף לפקקים ולהעמיס על כבישי ישראל, גם במקרים בהם לעובד יש אפשרות להגיע לעבודה בתחבורה ציבורית נגישה, ואפילו אם הם גרים במרחק הליכה ממקום עבודתם.

קל להאשים את העובדים

בימים בהם הפקקים הפכו לשיחת היום ומשרד האוצר מנסה לקדם במסגרת חוק ההסדרים הטלת "אגרת גודש" על כלי רכב שנכנסים ויוצאים מהערים בשעות שיא העומס כדי להקל על העומס בכבישים ולעודד שימוש בתחבורה ציבורית, קשה שלא לתהות למה הוא לא מתמודד עם הבעיה "מבית" - עם אלפי הרכבים של עובדי המגזר הציבורי שמצטרפים לפקקים.

התשובה לשאלה הזאת עוברת דרך משולש של אינטרסים, שבקודקודיו נמצאים העובדים, ההסתדרות ומשרד האוצר.

הכי קל לבוא בטענות אל העובדים ולומר "הם אשמים. למה הם קונים רכב אם הם לא חייבים?", אבל כמה עובדים במשק היו מוכנים לוותר על הטבה של כ-2,500 שקל בחודש, תשלום מלא של הביטוח ואגרות הרכב, וגם נוחות של נסיעה ברכב הפרטי אל מול השימוש בתחבורה הציבורית המקרטעת בישראל?

לדברי י', העובד בשירות הציבורי מזה 25 שנה, רכיב החזר הוצאות הרכב "מכריח" את עובדי השירות הציבורי לרכוש רכב וביטוח. "אם האוצר לא יתנה את קבלת אחזקת רכב לקיום של רכב, אז הרבה עובדי מדינה היו נפטרים מהרכב שלהם. רכיב אחזקת רכב נועד לשפר את תנאי העבודה של עובדי המדינה שהם נמוכים גם ככה. אם לא היו קושרים בין הבעלות על רכב לזכאות להשתתפות בנסיעות לעבודה אולי הייתי שוקל לא להחזיק שני רכבים בבית. מצב של אי התניה פותח את האפשרות לחשוב".

מו"מ בין האוצר להסתדרות

אז בינתיים העובדים מנצלים את ההטבה שמגיעה להם, מוסיפים עוד אלפי רכבים לכביש ועומדים עם כל עם ישראל בפקקים. ואיפה האוצר? למה הוא לא עוצר את זה? כאן מתחיל הסיפור האמיתי שעובר דרך המשאים ומתנים של האוצר וההסתדרות על שינוי מבנה השכר של עובדי המדינה ומסתיים (בינתיים) בפרק מסתורי שנעלם בעמוד 280 לטיוטת חוק ההסדרים לשנים 2021-2022.

שנים מנסים באגף השכר באוצר, בראשות קובי בר נתן, לשנות את מבנה השכר של עובדי המדינה, בין היתר כדי שעליות שכר ישקפו ביצועים ויכולות ולא ותק וגם כדי לתקן את העובדה שרכיב החזר הוצאות הרכב מעודד רכישת רכב פרטי.

לדברי גורם באוצר, "אין שום כוונה לבטל לעובדי המדינה הטבה של 2,000 שקל. זה חיתוך שכר. וכמובן שההסתדרות תתנגד. הבעיה עם הכסף הזה היא שזה מותנה בבעלות על רכב וזה גורם לתמריץ מאוד גדול לעובדי מדינה להיות בעלים על רכב. צריך לנתק בין הבעלות על הרכב לבין הסכום הזה. אנחנו רוצים ליישם מודל שיהיה רכיב שכר שמכסה התניידות לעבודה, לפי סכום שיסוכם בהסכמי שכר, בלי התניית רכישת ביטוח והצגה של בעלות על רכב. כך, מי שיכול ונוח לו יקנה רכב ומי שלא יסע בתחבורה ציבורית ועדיין ייהנה מהשתתפות המעסיק בהוצאה".

אז למה זה לא מתקדם? עד כה ההסתדרות התנגדה לשנות את מרכיב החזק הוצאות הרכב למגזר הציבורי. מעבר לכך, שינוי הרכיב הזה עלול להוביל לכך שהמדינה תיאלץ לזקוף את השווי של הרכיב בפנסיות של העובדים, כאשר כרגע הסכום הזה לא נזקף לפנסיה. במציאות של הוראות החוק הקיימות בעניין חישוב הפנסיה התקציבית קיים חשש ששינוי רכיב החזר הוצאות הרכב יביא לקביעה כי יש לכלול את רכיבי השכר הללו במשכורת הקובעת לחישוב הפנסיה התקציבית. חשש זה מהווה חסם משמעותי, שמונע מהמעסיקים במגזר הציבורי לבצע את השינויים הללו.

התיקון שעשוי לשנות 

וכאן אנחנו מגיעים לעמוד 280 בטיוטת חוק ההסדרים בו חבוי שינוי שעלול לפתור את הבעיה - תיקון לחוק שיאפשר לקבוע בהסכם קיבוצי שרכיב שכר לא ייכלל במשכורת הקובעת לחישוב קצבה בפנסיה תקציבית. הפרק הזה שכמעט נעלם מעיני הציבור חושף כי במסגרת דיונים שהתקיימו מול הסתדרות העובדים הכללית החדשה הביעה ההסתדרות נכונות להסכים לכך שנושא הכללתו של רכיב שכר במשכורת הקובעת בפנסיה תקציבית יוכל להיקבע על ידי הצדדים למשא ומתן קיבוצי ולא רק בהתאם להגדרות שבחוק.

לדברי גורם באוצר, "התשלומים בגין הוצאות רכב אשר מעודדים רכישה של רכבים פרטיים ונסיעה בהם, ויוצרים השלכות בתחום התחבורה, התשתיות והגנת הסביבה, הם הדוגמא הקלאסית לכך".

במילים אחרות, אם התיקון הזה יעבור בחוק ההסדרים, זה יסלול את הדרך לקבוע השתתפות מעסיק ברכיב "התניידות" לעבודה של עובד במגזר הציבורי מבלי שהסכום הזה ייזקף לפנסיה - מה שלא ניתן לעשות היום.

לדברי גורם באוצר, "בעבר לא ניתן היה לגעת ברכיב החזקת הרכב כי ההסתדרות התנגדה וגם היתה התנגדות מצידה לקבוע שיהיה אפשר להוסיף בהסכם הקיבוצי רכיבים שלא יכללו בפנסיות, אבל עכשיו אנחנו בשיח חדש, את ההסתדרות מובילים אנשים חדשים והמו"מ הוא הזדמנות לצדדים להגיע להבנות סביב הדבר הזה. יש כוונות לגעת גם ברכיב של הרכב. זה עלה בעבר ולא הגענו להסכמות עם ההסתדרות ועכשיו נראה שבשלה העת להגיע להבנות. אולי יש עכשיו פריצת דרך בעסקת החבילה, ואם לא נצליח לגבש אותה אז בהסכמי השכר הבאים".

האופטימיות של האוצר נתקלת במציאות בה עסקת החבילה תקועה ונדמה כי גורלה נחרץ. מעבר לכך, גם אם ישונה מודל החזר הוצאות הרכב לעובדי הציבור עדיין תיוותר בעיה לאותם עובדים שאינם גרים קרוב לעבודה והתחבורה הציבורית לא נותנת להם מענה נח, ולכן השיח הזה צריך להתנהל תמיד במקביל לשיח על ההשקעה של המדינה בתשתיות. עד שלא יהיו בישראל תשתיות מתאימות ותחבורה ציבורית מתקדמת יתכן ששינוי רכיב השכר יוריד כמה מכוניות של עובדי ציבור מהכביש, אבל לא ברור כמה.