נדחתה עמדת רשות המסים: מענקי הקורונה יינתנו גם לבעלי נדל"ן מניב

רשות המסים קבעה כי חברות נדל"ן מניב אינן זכאיות למענק, וערר שהגישה חברת "52 חולון סנטר השקעות" הוביל להיפוך ההחלטה • ועדת הערר לענייני קורונה: "מצאנו כי למשיבה לא קמה הסמכות להחריג מראש ובאופן קטגורי סוג עוסקים זה מהזכאות למענק"

ערן יעקב, מנהל רשות המסים / צילום: ניב קנטור
ערן יעקב, מנהל רשות המסים / צילום: ניב קנטור

ועדת ערר לענייני קורונה ("השתתפות בהוצאות קבועות לעסקים") דחתה את עמדת רשות המסים וקבעה כי גם משכירי נכסים, כדוגמת בעלי נדל"ן מניב במרכזים מסחריים וקניונים, זכאים למענקי הקורונה.

את הערר הגישה חברת "52 חולון סנטר השקעות" באמצעות עו"ד שי רובינשטיין ורו"ח שלמה לקס. החברה משכירה שטחי מסחר לכ-20 עסקים שונים, ביניהם חנות למוצרי חשמל, חנויות ביגוד והנעלה, חנות צעצועים, חנות ריהוט, חנות לאביזרי רכב, חדר כושר, אולם אירועים, מסעדות ופארם.

על סמך החלטת הממשלה, הגישה החברה תביעה למענק עבור השתתפות בהוצאות קבועות לתקופת הזכאות מרץ-אפריל 2020, משום שלא הצליחה לגבות חלק מדמי השכירות וחוותה בשל כך ירידת מחזורים של כ-70%, וכאשר סכום המענק המבוקש על ידה נושק ל-300 אלף שקל.

רשות המסים דחתה את התביעה בשל הטענה הכללית שמשכירי נכסים אינם נכללים בגדר הזכאים למענק. לדבריה, "הכנסות החברה הינן מהשכרת נכסים, לא הוכחה ירידת מחזורים שהושפעה מהקורונה, משכך בקשתכם נדחית". לאחר השגה שהוגשה, שבה וקבעה רשות המסים כי חברות נדל"ן מניב אינן זכאיות למענק. "הכנסות משכירות מתקבלות על בסיס קבוע ומעוגנות בהתקשרות חוזית. הסיכון כי השוכר לא ישלם את דמי השכירות הוא סיכון מסיכוני העסק. על אף הירידה בהכנסות השכירות, הסכם השכירות תקף ועומדת לרשות המשכיר תרופות בדין לקיום החוזה ולקבלת דמי שכירות מהשוכר. נציין בנוסף, כי תכלית החלטת הממשלה הינה השתתפות בהוצאות הקבועות של העסק, בין היתר, על מנת לאפשר לשוכר לשלם את דמי השכירות".

"למשיבה לא קמה הסמכות להחריג מראש סוג עוסקים זה מהזכאות"

ועדת הערר החליטה לקבל את עמדת החברה ודחתה את עמדת רשות המסים, תוך שנקבע כי ערר זה מעלה סוגיה רוחבית. "מצאנו כי למשיבה לא קמה הסמכות להחריג מראש ובאופן קטגורי סוג עוסקים זה מהזכאות למענק - בפרט כאשר החרגה זו נעשית רק בעניינם של משכירים ובאופן שאינו שוויוני מול עוסקים אחרים. לפרשנות המשיבה אין אחיזה בלשון החוק והיא גם אינה מתיישבת עם תכלית החקיקה שנועדה לתת פיצוי לעסקים שנפגעו עקב התפשטות נגיף הקורונה, באופן שנועד, לטעמנו, להיטיב עם עוסקים שהכנסתם הופסקה/נעצרה בגלל הוראת מדינה ולסייע בתשלום ההוצאות הקבועות".

רשות המסים טענה כי "אין הצדקה להטיל על קופת הציבור את בחירתו של המשכיר לוויתור על דמי השכירות". ועדת הערר דחתה טענה זו וקבעה כי "אין לטעמנו לשלול את המענק ממשכיר נכסים אשר החליט לוותר על חלק מדמי השכירות או על מלואם בהתבסס על טענת ניתוק הקשר הסיבתי".

לדברי הוועדה, את "בחירת" המשכירים לוותר על חלק מדמי השכירות יש לבחון על רקע התקופה ועל רקע האלטרנטיבה שעמדה בפניהם. כפי שהראינו, קיומה של תרופה באמצעות תביעה בבית משפט אינה ודאית ולכן "בחירת" המשכיר לוותר על דמי השכירות היא החלטה עסקית, שלא לומר אילוץ עסקי, שנגרם על רקע תקופה קשה שלא נראתה במחוזותינו.

רשות המסים הוסיפה וטענה טענות רבות. כך בין היתר טענה כי מתן מענק למשכיר מהווה כפל מענק משום שהמדינה נדרשת לשאת בדמי השכירות פעמיים. "גם טענה זו אין בידנו לקבל. גם השוכר וגם המשכיר נפגעו בשל המשבר ופיצוי השוכרים על חלק מההוצאות הקבועות שלהם אינו מוביל לפיצוי המשכיר. מדובר בפגיעות שונות ואין בסמכות המשיבה לשלול את המענק מהמשכירים על בסיס העובדה שהשוכר קיבל מענק".

עם זאת, ועדת הערר סיימה את החלטתה בקביעה כי אם בהמשך תגבה החברה מהשוכרים את חובתם, עליה לעדכן את רשות המסים כדי שתיבחן בשנית זכאותה למענק.

"העוררת אינה יכולה לאחוז את החבל משני קצותיו"

החברה בערר כתבה כי "ככלל החברה לא ויתרה על דמי השכירות ואף לא נתנה הנחה לאף לקוח בגין החודשים בהם היו סגרים עקב הקורונה. החברה הציעה ללקוחותיה, תוך התחשבות בהם לבצע פריסה בגין חוב דמי השכירות עבור חודשי הסגר, אבל הלקוחות לא מסכימים אף להצעה זו. לקוחות החברה לא מוכנים להגיע להסדר בגין החוב ומאיימים לצאת את הנכס במידה והחברה תנקוט באמצעים משפטיים לגביית החוב".

הוועדה כתבה כי "בעצם הגשת תביעה, מגלה העוררת את עמדתה, כי יש בידה עילת תביעה וכי לא אמור להיגרם לה הפסד. לטעמנו, העוררת אינה יכולה לאחוז את החבל משני קצותיו, וקשה להלום את עמדתה בדבר קיומה של עילת תביעה יחד עם טענה של הפסד".

לדברי הוועדה, הפתרון הראוי במקרה זה הוא תשלום המענק בתנאי שהעוררת תחתום על התחייבות בפני המשיבה במסגרתה תתחייב לעדכן את המשיבה בתוצאות התביעות שכבר הוגשו ובאלו שייתכן ויוגשו בעתיד. זאת, על מנת שזכאותה למענק תיבחן בדיעבד ובהתאם לסמכות המוקנית למשיבה לתקן את קביעתה ביחס למענק אם התגלו עובדות חדשות או אם נמצא כי נפלה טעות בקביעת המענק.

הוועדה קבעה כי תשלום המענק במועד לצד חתימת העוררת על התחייבות בפני המשיבה, יחד עם גילוי מלא בדוחות הכספיים, עדיף על שלילת המענק מראש ומאזן בין שתי הגישות.

(ערר 1119-21)