האתגר של בנט: לתרגם את הרצון הטוב בוושינגטון למעשים נגד הגרעין האיראני

את משחק השח-מט המציאו כנראה איפשהו במרכז אסיה - והפרסים הם שנתנו לו את השם - שלפי אחד התרגומים הוא "המלך נדהם". תמונת המצב כעת באיראן וסביבותיה - היא התעצמות והקצנה של הגורמים האיסלמיסטים, כדי לגרום למלך - הנשיא האמריקאי וכל מה שמייצג מערב, לרבות ישראל - להידהם ולהיות מושפל. הם נמצאים במה שנראה כהכנה למתקפה גדולה על המלך, עם הצהרות אגרסיביות, תקיפות חצופות באגפים והכנת אמצעי תקיפה חזקים במיוחד. האם כל זה הוא רק מארב?

האם הכל הוא רק הסחת דעת? הדעות בקרב גופי המודיעין והמחקר לא לגמרי אחידות, יש עדיין מי שחושב שהם יסובבו את הגה הספינה בחזרה וינסו לשוב להסכם הגרעין, ולהסרת העיצומים, בשל מצבה הקשה והמחמיר של הכלכלה האירנית, ואי השקט הגובר בעם.

אין תוכנית חלופית

משטרו של הנשיא האיראני הנכנס ראיסי הוא התגשמות חלומותיהם של קיצוני משמרות המהפכה ששולטים בפרלמנט אבל בתקופת הנשיא הקודם רוהאני הורחקו במידה רבה מענייני החוץ. כעת עם ראיסי בראש דומה כי תמונת המצב השתנתה תכלית השינוי ועדיין לא ברור אם אירופה והאמריקאים הכינו תוכנית חלופית למקרה כזה. אצל האירופים (חוץ מהבריטים) נדמה כי הם אכן בהלם "נדהמים" מכך שהחזרה להסכם הגרעין חמקה להם בין האצבעות. האמריקאים מאוכזבים לא פחות אבל מפוקחים יותר. וזו בדיוק הסיבה מדוע הביקור של ראש הממשלה נפתלי בנט שיתקיים בשבוע הבא בוושינגטון, לא נדחה אף שיש סיבות טובות לכך כמו הקורונה.

הנושא הזה יהיה העיקרי שעל הפרק, והמטרה הישראלית היא כניסה לעובי הקורה עם האמריקאים והכנה לכל תרחיש אפשרי - וכל תרחיש אפשרי עם המשטר הנוכחי בטהראן. קצב ההעשרה של הסרקזות האירניות מהיר, ולפי הודעות האמריקאים הם רחוקים רק חודשיים מפצצה. המטרה העליונה של ישראל היא להביא לכך שהם יתרחקו משם מרחק של לפחות שנה, ועל הדרכים לשם ידונו בנט והנשיא האמריקאי ביידן. ישראל מתנגדת נחרצות להסרה ולו חלקית של העיצומים שתהווה פרס לדרך הקיצוניות שמתווה ראיסי.

 רה''מ נפתלי בנט / צילום: יוסי זמיר

בנט התנגד בעבר להסכם והעמדה הישראלית כעת היא של התנגדות בוודאי כעת לחזרה להסכם. בשבועות הראשונים של הממשלה החדשה הדיבור עם האמריקנים היה להכנסת הגבלות חדשות להסכם אם זה יחתם, בסוגיית הטרור האזורי, בסוגיית הטילים הבליסטיים ועוד. כעת עם שינוי המשטר באיראן זה נראה כבר אחרת . בשיחות בוושינגטון אמורה להתגבש מסגרת שיח ושת"פ כאשר ישראל אמורה להותיר לעצמה את זכות הפעולה בכל עת חופש פעולה מוחלט, ולשם כך היא בונה את האמצעים הנדרשים. בלשכות משרד הביטחון האוצר וראש הממשלה מדגישים כי תוספת התקציב לביטחון נועדה בראש וראשונה למטרה הזו, ובכמה היבטים ושכבות. לצורך העניין גם התקציב של זרועות ביטחון אחרות העוסקות בסוגיה תוגבר.

התחושה בישראל היא כי בבית הלבן, בפנטגון ובמשרד החוץ האמריקאי יש כעת אוזן קשבת וידידותית מאוד. והשאלה היא האם האוזן הקשבת הזו אכן תבשיל למענה חיובי למדיניות הישראלית בנושא.

חיזוק הברית האזורית

עוד סוגיה חשובה שתעלה בשיחות בוושינגטון היא חיזוקה של הברית האזורית בין ישראליות לציר הסוני המתון - ברית שחוזקה מאוד עם הסכמי אברהם. ישראל תבקש את בסיועה של ארה"ב לחיזוק מול מדינות שעדיין לא הצטרפו רשמית, ועל הפרק בין השאר עומאן ומאוריטניה. הברית הזו אמורה להתהדק לנוכח ההקצנה בטהראן, והיא כוללת גם שת"פ בטחוני מודיעיני, שהאמריקנים שותפים לו. הנסיגה האמריקאית מאפגניסטאן תהיה רק בשולי השיח עם האמריקאים, בשל רגישותה הפוליטית לנשיא ביידן, אבל חשיבותה למרחב ולהתארגנות החדשה מול האיום המוסלמי הקיצוני גדולה.

ביקורו של שר המודיעין המצרי עבאס כאמל אתמול בירושלים קשור גם הוא. ראש הממשלה שמע בין השאר מכאמל את צרכיה המדיניים של ארצו, ולא מן הנמנע שבנט וביידן ידברו גם על כך, איך לחזק את מצריים באזור ואת משטרו של א-סיסי. המצרים מצויים במאבק מול אתיופיה בגין בניית סכר הרנסנס העצום על הנילוס הכחול, עימות שרק מעצמה כמו ארה"ב יכולה לפתור.

 נשיא ארה''ב ג'ו ביידן / צילום: Reuters, ELIZABETH FRANTZ

ומנגד ישראל דורשת מהמצרים דרישה אחת חשובה במיוחד - טיפול בבעיית מעבר צלאח אדין מסיני לרצועת עזה. דרך המעבר הזה מנסים חמאס וארגוני הטרור האחרים ברצועה בחודשים שמאז "שומר החומות" לחדש את מלאי הרקטות ואמצעי התקיפה האחרים שנפגעו מאוד מהתקיפות הישראליות. ללא עצירה של ההברחות האלה, ולמצרים יש את כל היכולת לכך, הארגונים ישובו ליכולותיהם הקודמות, מה שעשוי להוביל לעוד ועוד סבבי לחימה. המצרים הבטיחו לטפל, אבל בישראל זוכרים הבטחות דומות בעבר.

אונר"א ממשיכה לחנך לטרור

אחד מהנושאים שעלו תמיד בשיחות ובמשאים ומתנים עם הפלסטינים לאורך השנים היה החינוך בבתי הספר והאופן הדמוני שבו צייר את ישראל כמו גם הגלוריפיקציה למחבלים ולמעשי הטרור שעשו. אלא שהרבה לא השתנה מאז עלתה הרשות הפלסטינית לשלטון ב-1994. הביקורת נמשכה ומחקרים ומעקבים הראו כי הרשות התעלמה, פה ושם שיפצה את הספרים אבל הנרטיב לא השתנה. בעת כהונת הנשיא הקודם טראמפ בארצות הברית, הופסקה התמיכה האמריקנית באונר"א, ארגון האום המטפל בפליטים הפלסטינים. ההחלטה התקבלה בין השאר בשל התעמולה האנטי ישראלית במערכות החינוך של הארגון לתלמידים הפלסטינים שבבתי הספר שלה, בשטחים ובמדינות ערב השכנות.

ממשל ביידן חזר לאחור והוא מחדש את הסיוע הכספי לארגון, אבל בהתניה. אונר"א התחייבה בהסכם שחתמה לפני כשלושה שבועות מול הממשל האמריקאי להתאים את התכנים הנלמדים בבתי הספר שלה לערכי האו"ם כך שלא יכללו הסתה, כהתחייבות על מנת לקבל את כספי הסיוע האמריקאי של 135 מיליון דולרים. הכסף הועבר אלא שבדיקה של 'מרכז בדין - לחקר מדיניות המזרח התיכון' העלתה כי אונרא לא עשתה שום שינוי, הספרים ממשיכים להכיל חומרי הסתה נגד ישראל ודברי שבח לטרוריסטים שעשו פיגועים באזרחים. בתשובה לפניה של המרכז, הודיעה אונר"א כי אכן אין בכוונתה לבצע שום שינוי בתוכנית הלימודים והיא תמשיך להיצמד לספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית. דוברת הארגון תמרה אל ריפאעי הגיבה כי הארגון משתמש בספרי הלימוד של הרשויות שבאיזוריהן הוא נמצא כמו הרש"פ בגדה, ואין לה תכנית חינוך עצמאית משלה. בכך מנער הארגון את אחריותו מחומרי הלימוד, אבל באופן המנוגד להסכם עם ארצות הברית.

חברי קונגרס אמריקאים עוקבים אחר הדיווחים והסוגיה תעלה שוב לדיונים בוועדות שם, אך לא ברור אם הממשל יעצור את התשלומים לארגון.

אגב חמאס ממשיך ללחוץ על אונר"א ברצועת עזה. בשבוע שעבר מנעו אנשי חמאס מצוות של האום לסילוק פצצות לפעול בפיר מנהרה שנחפר מתחת לבית ספר של הארגון. הצוות הגיע לאיתור נפלים ופצצות וסילוקם כדי לאפשר את פתיחת שנת הלימודים. אנשי חמאס סילקו את הצוות, ובתי הספר נסגרו ונכון לעכשיו לא יפתחו לשנת הלימודים.

פרלמנט לא מתפקד

אחת מההשלכות הבעייתיות ביותר של הכאוס הפוליטי של השנתיים וחצי האחרונות היא הוצאתה מהמשוואה של הרשות המחוקקת - הכנסת. מתחילת 2019 ועד אמצע 2020 עת הוקמה ממשלת נתניהו-גנץ, הכנסת, הגוף המייצג את אזרחי ישראל, הייתה קישוט חסר ערך והמדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון נוהלה על ידי ממשלת מעבר לא נבחרת. בדיקה של חוקרות המכון הישראלי לדמוקרטיה ד"ר חן פרידברג ואביטל פרידמן ממחישה את אוזלת יד המחוקקים בתקופה המדוברת ובמידה רבה גם בכנסת ה-23 של ממשלת נתניהו-גנץ. מהבדיקה עלה כי בכנסות ה-21 וה-22 שכיהנו כחצי שנה כל אחת ולא פעלו כסדרן, הניחו חברי הכנסת 554 ו-1,420 הצעות חוק פרטיות בהתאמה, אך רק בודדות הפכו לחוקים. בכנסת ה-23 הונחו במהלך שנת כהונתה 2,606 הצעות חוק פרטיות, מתוכן רק 21 הפכו לחוקים 0.8% בלבד. בכנסת ה-24 הנוכחית הונחו במהלך שלושה וחצי חודשי כהונתה הראשונים 2,180 הצעות חוק פרטיות כאשר 17 מהן הפכו לחוקים.

מדד אזוטרי לכאורה הוא הנאומים בני הדקה, שבהם חברי הכנסת מדברים בכל נושא שיבחרו. בכנסות ה-21 וה-22 הקצרצרות נשאו חברי הכנסת 163 ו-267 נאומים בני דקה בהתאמה. בשנת כהונת הכנסת ה-23 נשאו חברי הכנסת 753 נאומים ובשלושה וחצי חודשי כהונת הכנסת ה-24 זו שיש לה ממשלה מכהנת הם נשאו כבר 323 נאומים.

מה זה אומר? שמשמעות אי הקמת ממשלה אחרי בחירות היא פגיעה קשה בדמוקרטיה, וחשוב לקצר ככל שניתן את משך הזמן מפיזורה של הכנסת לפני בחירות דרך הבחירות עצמן ועד להקמת הממשלה.