לתשומת לב המנהלים: תם עידן ההסתרה

פעלו בשקיפות. שקיפות בונה אמון". אמירה נחרצת זו מופיעה במאמר של מקינזי, חברת הייעוץ האסטרטגי הגדולה בעולם, המכוון למנהלים בתקופת הקורונה. היא מבוססת על מחקרים שמראים כי פעולות והחלטות של מנהיגים המתבצעות בשקיפות משפיעות לחיוב על האמון כלפיהם, גם אם בדיעבד מתברר שהיו שגויות. מנהלים רבים במגזר העסקי בארץ ובעולם מבינים זאת היטב. חלקם השכיל אף למנף הבנה זו בשנה וחצי האחרונות לחיזוק החוסן והמחוברות הארגונית.

אם כך, מדוע ישנם מנהלים כה רבים שאינם מייצרים שקיפות בארגונים שלהם? דרכי הפעולה רבות ויחסית פשוטות, וזו לחלוטין שאלה של תפיסה ובחירה. אמירות כמו "מה שהם לא יודעים לא יזיק להם"; "ידע שאני מחזיק ולא חשוף לעובדים נותן לי כוח כמנהל" משקפות תפיסה של הסתרה, המאפיינת חשיבה של עולם ישן.

באופן מעשי, כמנהלים המאמצים תפיסה זו, השאיפה היא לייצר מקסימום שקיפות, הכוללת שיתוף במידע, בשיקולים, באפשרויות, ובדילמות. זו תפיסה של עולם חדש, שמחייבת גם אומץ ומוכנות לפגיעות.

עובדים מעריכים כיום אמירת אמת, אותנטיות, יושרה ומצפים למקסימום שיתוף. כך ממחיש להם הארגון שהוא רואה אותם כשותפים, ובכך מחזק את האמון במנהלים ובארגון.
עבור אותם מנהלים שעדיין אוחזים בתפיסה המסורתית והמוכרת, הגיע הזמן לחשב מסלול מחדש. מדוע? ולו רק בגלל שרמה גבוהה של אמון בארגון, מחוץ ומפנים, מהווה תנאי קריטי להצלחתו בתנאים של מורכבות ואי ודאות. כמובן שיש שיקולים של מידע עסקי ומסחרי שאין עניין להפיצו ללא שליטה, ולכן אין להיגרר לעודף שקיפות.

בארגונים שבהם התרבות הארגונית אינה מאופיינת בשיתוף ובשקיפות, מומלץ לעשות תהליך הדרגתי של שינוי, ולבחון את השפעותיו, ללא מעברים קיצוניים.

ולסיום, הרהור: מדוע מה שמובן למנהיגים בארגונים אינו מובן למנהיגות הפוליטית בישראל? ללא קשר לשיוכם הפוליטי, מקבלי ההחלטות הבכירים בוחרים לפעול בהיעדר שקיפות לאורך כל משבר הקורונה. ובהשאלה לעולם הארגוני: רתימת הציבור לשיתוף פעולה חיונית לניהול אפקטיבי של המשבר, כמו שחיוני לחברה לשתף את עובדיה בנעשה בזמן משבר.

עמרי גפן מומחה בתחומי השיתופיות, האמון, הגישור והמו"מ. שותף בקבוצת גומא גבים ומחבר הספר "עוצמת השיתופיות - מאגו סיסטם לאקו סיסטם"